״כבר כילד התחלתי לקרוא על השואה וראיתי המון סרטים״, מספר עידו אברמוב (20), ״אבל משום מה לא התעסקתי בסיפור האישי של המשפחה שלי. לא הבנתי שסבא וסבתא שלי הם עצמם שורדי שואה״.
אברמוב, חייל במודיעין, מתנדב כבר שנתיים במיזם ׳זיכרון בסלון׳. בשנה שעברה הוא אירח בפעם הראשונה מפגש בזום, ובחמישי יארח שוב סלון וירטואלי, הפעם עם סיפור שקשור למשפחתו על יהדות בולגריה.
״זיכרון בסלון הוא קודם כל עדות״, אומר אברמוב ל׳דבר׳. ״העדות יכולה להיות של שורד שואה, של בן הדור השני או אפילו עדות מוקלטת״. בכל מפגש משלבים גם קטע אומנותי של אמנים מהקהילה, ובסוף עורכים גם דיון ערכי. ״מדברים על מה צריך לעשות בעתיד, מה הלקחים. כל הרעיון הוא לעשות ערב שמחבר את העבר, ההווה והעתיד״.
״לא הבנתי שסבא וסבתא שלי הם שורדי שואה״
אברמוב פעיל מאוד, ביום השואה ולאחריו. ״ביום הזיכרון הקודם, בגלל הקורונה, אי אפשר היה להיפגש. נאלצנו לעבור לזום. פתחנו חשבונות זום עסקיים ללא הגבלה, בתרומה של זום, ועברנו למתכונת דיגיטלית״. הוא מספר שלשורדים, שהם מבוגרים מאוד, היה קשה להתחבר למדיה הזו.
בתקופת הקורונה דאגו אברמוב וחבריו לניצולי השואה. ״חילקנו מארזים בראש השנה ובפורים. בחנוכה האחרון עשינו מבצע שנקרא ׳חיבוק מרחוק׳, שאליו רתמתי את המדור שלי בצבא. התקשרנו לשורדים ובדקנו מה שלומם. שאלנו האם הם צריכים משהו. ניסינו לתת להם מענה לבעיות ובעיקר לדבר ולחבק מרחוק״.
ביום הזיכרון השנה החליט אברמוב להיחשף לסיפור שמלווה את משפחתו. ״ידעתי שסבא שלי הגיע מבולגריה ולא קישרתי אותו לשואה. סבתא שלי עלתה לארץ בגיל מאוד צעיר מפולין, וסבא נפטר כשהייתי בן 15. לא הכרתי את הסיפור שלהם״.
״השנה רציתי להתחבר לסיפור המשפחתי״, מספר אברמוב, ״למצוא שורד או שורדת שואה יוצאי בולגריה לסלון שאני מארח״. הוא יצר קשר עם ד״ר אדלה מורנו, שורדת שואה שנולדה בבולגריה, ועברה לאחרונה לגבעתיים.
מלך בולגריה שמר על היהודים
״נפגשתי עם אדלה, היא סיפרה לי את הסיפור והתחלנו לעבוד על מצגת שתעבור בסלון. בפגישה השנייה שלנו כבר ביליתי אצלה בבית בערך ארבע שעות. התחלנו לאסוף ולסרוק תמונות למצגת. תוך כדי שיחה הבנתי שהיא הכירה את סבא שלי, שהם היו יחד בתנועת הנוער ובחבורה שעלתה יחד לארץ. גיליתי שהיא אפילו היתה בהלוויה שלו״.
״זה היה כל כך מרגש״, אומר אברמוב, ״הסיפור הזה פתאום קיבל מימד אחר, הרבה יותר אישי ורגשי. הרגשתי שזה קושר אותי לסיפור של סבא שלי, של יהודי בולגריה ושל היהודים בשואה״.
אביה של מורנו, לאון, חי בעיירה וידין בבולגריה. הוא הצטרף לפרטיזנים בסוף 1941 מייד כאשר הגרמנים פלשו למדינה. הצבא הנאצי תפס אותו, והוא עבר חקירות קשות בכלא משך שנתיים. מורנו ביקרה את אביה הכלוא כשהיתה בת 5, יחד עם אמה, ריקה.
סבתה של מורנו, אמא של ריקה, היתה יווניה ללא דרכון בולגרי, ולכן הנאצים רצו לשלח אותה לשטח גרמניה. בלחץ הקהילה היהודית בעיירה, ובלחץ הכנסייה, הם הצליחו לחתן אותה עם בחור בולגרי וכך היא ניצלה. מלך בולגריה שמר על היהודים הבולגרים, ולא נתן שישלחו אותם לגרמניה הנאצית.
