"בישראל, כמו בארה"ב, נוצר צורך להשקיע בתשתיות כדי לעזור למשק להתפתח", אומר נגיד בנק ישראל אמיר ירון בראיון ל'דבר', עם פרסום דו"ח הבנק לשנת 2020. ירון מאמין שאת ההשקעה בתשתיות צריך לממן באמצעות העלאת מסים תוך טיפול בגירעון המבני, אך גם לגבי החוב של ישראל מרחב הפעולה השתנה.

אבד הכלח על אמנת מסטריכט, שקובעת צמצום היחס חוב תוצר ל-60%?
"זאת שאלה טובה", אומר ירון. "ברור שללא אירועי הקורונה, אם יחס החוב תוצר שלנו היה קופץ  ל-75% זה היה אירוע מאד משמעותי מבחינת איך שהמשקיעים רואים את המשק הישראלי. וזה ברור שיש היום יותר טולרנס (סובלנות) ליחס חוב תוצר גבוה, וזה נכון כמעט לכל המשקים. יש יכולת להיות בסביבת יחס חוב תוצר ברמה גבוה יותר בתקופה הזאת.

"הבעיה היא שישראל נכנסה עם גירעון מבני גבוה של 4%, ואם הוא לא יטופל, יחס החוב תוצר יגיע ל-100% ב-2040 וזה לא בר קיימא. תשלומי הריבית ינגסו בתקציב. אז גם אם לא יורדים לאותם 60%, צריך לנהל את המדיניות ככה שהיחס ירד לאט לאט".

צריך לשנות את החוקים הפיסקליים?
"לקראת תקציב 2021, שלא עבר בסוף, הצגנו מתווה פעולה לפי כלל הוצאה שמבוסס על התאמות מאוחדות של הוצאה והכנסה, שמתייחס ליעד של יחס חוב תוצר", מזכיר ירון. ההצעה המדוברת קובעת כי במקום חוקי יעד הגירעון ותקרת ההוצאה הקיימים, יקבע גודל חוב רצוי, והממשלה תקבע את היקף ההוצאה וגובה המסים כדי לעמוד בו.

"קופסת הקורונה היא מחוץ לכללים הפיסקליים, אבל היא לא פותרת את הבעיות המבניות ולא כוללת את ההשקעות הנדרשות שראינו כבר לפני משבר הקורונה. צריך לטייב את ההון האנושי. יש פערים גדולים, במיוחד בעשירונים הראשונים. צריך להשקיע בתשתיות דיגיטליות ופיזיות, צריך להגדיל את השקעות ההון במשק.

"אלו שינויים שמחייבים ממשלה יציבה שתביא תכנית עבודה ותקציב שתומך בדבר הזה. להשקעות האלה תהיה תשואה גבוהה ואנחנו תומכים ביישומן, אבל אי אפשר להתבסס רק על הגדלת החוב. צריך יהיה מינון נכון, בצורה של התייעלות והעלאת מסים".

מתי יש להתחיל בהעלאת מסים?
"בוודאי שלא ב-2021. בהנחה שתהיה ממשלה, בקיץ נדע טוב יותר מה המצב, באיזו מהירות נצא מהמשבר ומתי אפשר להתחיל התאמות. אם לעשות ב-2023 או מעט קודם, זה תלוי בתנאים שיהיו".

החלטה על החל"ת: בתחילת מאי

הדו"ח מביע יחס מסוייג לחל"ת אבל לא נוקט עמדה חד משמעית. הייתם זהירים?
"לא, אני חושב שדווקא בראייה כוללת של האירוע, הדו"ח נותן תמיכה לכך שהחל"ת, בהינתן מערך הנתונים והיכולת הפיקוחית, והצורך לצאת מיד עם פתרון לעובדים ולמעסיקים, היה הכלי היעיל והנכון שעמד לרשותנו.

"השאלה היא אם לאורך זמן, ובעיקר בתקופה האחרונה, הוא נכון, ואם צריך לבטל אותו כדי להחזיר אנשים למעגל העבודה. אנחנו אומרים שני דברים – כדי לשמור על אמינות החלטות הממשלה צריך להמשיך עד יוני. מצד שני, לא צריך כרגע להצהיר שום דבר לגבי הארכה, אלא לסגנל לכל האנשים שנמצאים על הקו שהסיוע יצטמצם והם צריכים להתחיל לחשוב איך הם עושים מאמצים לחזור למעגל התעסוקה".

אז מתי צריך לקבל החלטה?
"אני צופה שבתחילת מאי נהיה הרבה יותר קונקרטיים. אין לנו היום מספיק נתונים לראות מה בדיוק קורה בתחום האבטלה. יהיה לנו אותם בסוף אפריל. גם אם החל"ת ייגמר ביוני, עדיין עולה הסוגיה מה קורה לכל אלו שמיצו את ימי האבטלה שלהם. יש הרבה סוגיות המשך בתחום.

"אותנו מעניין לדעת אילו סדרי גודל נראה בתעסוקה לאור זה שהמשק נפתח, אבל לא פחות חשוב מזה גם איפה האבטלה ירדה. האם זאת ירידה רוחבית, או שרואים התמקדות של כיסי אבטלה במקומות שצפוי בהם קושי, כמו תיירות. אז גם המדיניות צריכה להיות מותאמת. אנחנו רוצים למקד את הסיוע, והנתונים יאפשרו לנו לעשות את זה".

יש ביקורת רבה על הצעדים המשלימים לחל"ת, ההכשרה המקצועית והתמריצים לחזרה לעבודה.
"יש חשיבות מאד גדולה להכשרות. מערכת ההכשרות אכן לא הופעלה ביעילות, לקח לה זמן והיא פוצלה בין כמה משרדים. היום אנחנו רואים הרבה מובטלים בגילאי 40 פלוס, שם קשה יותר לחזור למעגל התעסוקה, ויש עכשיו צורך להתניע את המערכת".

יש מערכת שאפשר להפעיל עכשיו בכלל?
"בגלל שאין משרד אחד שאמון על כל הדברים זה קשה. אבל בנוסף, חלק מהסיבה שהיה קשה להתניע עד כה היו ההגבלות הפיזיות. קשה לעשות את זה מהיום להיום בצורה דיגיטלית. גם פה יש דיפרנציאליות, יש הכשרות כלליות – שפה, דיגיטציה, כישורים כלליים, ויש הכשרות שהן יותר ספציפיות, חלקן יכולות להתבצע במפעלים. צריך להפעיל את כולן.

"בנוסף לזה, אנחנו חייבים גם לטייב את ההשמה והבקרה בשירות התעסוקה לאלו שיש להם הצעות עבודה וצריכים להתייצב".

התמריצים הקיימים לחזרה לעבודה מספיקים?
"יש כרגע תמריצים לאלו שהיו מובטלים לאורך זמן. אפשר לשקול עוד תמריצים למעסיקים, שיעסיקו עובדים שהם כרגע מובטלים".

בנוסף לתמריצים, רומז הנגיד על הקלות נוספות בתחום האשראי לעסקים ביציאה מהמשבר. "נושא מרכזי שעומד לפתחנו הוא שרידות העסקים. חשוב שקרנות אשראי ממשלתיות, שבתקופה האחרונה לא הייתה בהן פעילות גדולה, יהיו נגישות לכולם. אני מניח שעם פתיחת המשק, עסקים שרואים אור בקצה המנהרה ויש להם תכנית פעולה, יצטרכו אשראי. יתכן שנצטרך להציע יותר תמריצים, באשראי או בהגמשת תנאים לקבלת הלוואות".

אתה חושב שהתפיסות הכלכליות היסודיות השתנו בעקבות המשבר?
"קודם כל, אני חושב שזה שונה בכל משק ומשק. יש מדינות בהן הצטבר פער וברור שנוצר צורך בהשקעות, כמו בישראל ובארה"ב, ויש מדינות שהצרכים שלהן יותר מצומצמים, והן יהיו פחות מרחיבות אחרי הקורונה.

"ויש גם את התובנות מאירוע הקורונה. תובנות על דיגיטציה, על כמה אפשר לשנות את שוק העבודה ועל כמה אפשר למנף את זה. אין לנו את כדור הבדולח לכל התחומים, אבל גם זה יביא לשינויים מבניים".