אולם 660 בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יום רביעי, דיון הוכחות במשפט אסון מכינת בני ציון בנחל צפית. במשך יותר מחמש דקות לחץ עורך הדין ציון אמיר על המדריכה, נעם דור, לענות על השאלה האם היא אינטיליגנטית.

"אני לא מבינה למה זה רלוונטי", שאלה דור, שלאורך עדותה פרצה שוב ושוב בבכי. "את לא אמורה להבין, את אמורה להעיד. המקצוע שלך הוא להעיד", ענה לה אמיר, והמשיך להתעקש. "לענות אם הוא חכם או לא?", שאל השופט יובל ליבדרו, "זה תפקיד של עד? אני מבקש להתקדם". אך אמיר לא הרפה ושאל שוב, עד שלבסוף אמר: "אני שמח שזה מוקלט, שיישמע בהקלטה שהשופט פסל שאלה שצריכה להישאל. אני רוצה שהיא תגיד שהיא לא רוצה לענות".

"אל תהיי דרמטית"

עדות במשפט פלילי היא אירוע מתוח. בוודאי עדותה של דור, העדה המרכזית במשפטם של ראש המכינה, יובל כהאן והמדריך אביב ברדיצ'ב, הנאשמים בהמתה בקלות דעת וגרימת חבלה חמורה בגין אחריותם על האסון בנחל צפית. אך הקו האגרסיבי בו נוקטים עורכי הדין של השניים בחקירה הנגדית של המדריכה, שמעידה על עצמה כמי שחייה נהרסו מאז המקרה, נראה בכל זאת חריג.

דור הדריכה במכינה והייתה יחד עם ברדיצ'ב בטיול, אך הוחלט שלא להעמידה לדין, בשל העובדה  שהייתה כפופה לשני הנאשמים ובשל ניסיונותיה החוזרים להתריע על הסכנות שביציאה לטיול, שעל פי כתב האישום נדחו כולם על הסף. המדריכה, שלפני האסון נתפסה על ידי הנאשמים כהיסטרית, הפכה בידיהם של עורכי הדין ל"עדה מתוחכמת", כזו שעברה הכנה וסימנה לעצמה מטרה להכניס את שני הנאשמים למאסר.

"אני מבקשת שתדבר אלי יפה", ביקשה דור מעו"ד קורב, המייצג את כהאן, בדיון שהתקיים ביום שני. והוא בתגובה הטיח בה, "אל תהיי דרמטית. גם אני יכול לבכות ולעשות מניפולציות". הוא ניסה למצוא סתירות במועדי שיחותיה עם אבא שלה, עד נוסף במשפט, וכשבכתה ואמרה לו שעברו שלוש שנים ושהיא אינה זוכרת, צעק עליה "תסתכלי עלי", ודרש שתשיב.

עו"ד אמיר ניסה לבסס שוב ושוב את הטענה שדור עברה תדרוכים על עדותה, ושהיא אינה מעידה אמת. "תודי שאת יודעת לייצר מנגנון של הסתרה. לא לשקר, לייצר הסתרה", אמר לה. בשלב מסוים הטיח בה: "את החלטת לבוא לכאן להעיד כדי לרצות את כל העולם, חוץ מהנאשמים שאת עושה הכול כדי לפגוע בהם".

במקביל, ניסה אמיר להעביר את האחריות להחלטות שהתקבלו בשטח למדריכה, ואף לערער את הקביעה שברדיצ'ב היה מנהל הטיול ולכן בעל אחריות גדולה על האירוע. "אם הרגשת סכנה, למה לא אמרת להם לא להיכנס לנחל?" שאל את דור, שכאמור התרעותיה זכו להתעלמות. "זאת השאלה איתה אני קמה בכל בוקר ובגללה לא ישנה בלילה שלוש שנים" ענתה בבכי, "אבל אני גם יודעת שאביב היה מנהל הטיול". בשלב אחר בעדותה אמרה: "לא אמרתי לו לעצור כי הוא נתן לי תחושה שהכל בסדר. הוא ידע שהגשם ירד עליו, והתחזיות העדכניות היו אצלו".

דור ניסתה להמעיט בהפסקות כדי לסיים את העדות. בחלק מהפעמים בהן ביקשה הבהרות האשים אותה אמיר כי היא מאריכה את זמן עדותה. ברגעי משבר, הפנתה את מבטה לכיוון אימה שנמצאת באולם בית המשפט. בפעם היחידה בה לחשה לה אמה "יהיה בסדר", התפרץ עו"ד קורב: "אני מבקש מהאימא של העדה לא להתערב". אחרי הערות מחויכות בין הסניגורים על התנהלותה, אמרה דור: "אני מבקשת להפסיק עם ההערות. אתם אומרים שקרנית, אני הולכת עם זה אחר כך הביתה".

מפגן מתמשך של התנערות מאחריות

קשה להישאר אדישים למתקפה החריפה של שני הגברים המבוגרים על המדריכה בת ה-25. אך האמת היא שמדובר רק במערכה נוספת במסכת ההתנערות מאחריות שאפיינה את האסון בנחל צפית, שהחלה בהתכחשות לנורות האזהרה לפני האירוע, ונמשכה אחריו, בפוסט שכתב כהאן, בו הסיר מעצמו אחריות לאירוע ואף האשים כי "הפכנו לחברה של תליינים".

עם פרסום כתב האישום החליטו השניים לצאת למלחמה, בחרו בקו הגנה תקיף במיוחד ושכרו עורכי דין הידועים בכך שאינם בוחלים באמצעים כדי להשיג את מטרתם. התוצאה בפועל היא שהם גוררים שוב ושוב את משפחות ההרוגים לבית המשפט, לצפות במפגן מתמשך של התנערות מאחריות.

אסון צפית עדיין קורה. בעבור ההורים שאיבדו את היקר להם מכל, אסון צפית ממשיך ללא הפסקה. בשל החלטת הנאשמים להילחם על חפותם בצורה זו, הוא גם מתעורר לחיים שוב ושוב בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. אך יותר מכל, הוא עוד מתרחש כי האחריות והאשמה באירוע הנורא עדיין עומדות תלויות באוויר, והתנאים הבסיסיים שהיוו קרקע לאסון, תרבות ה"יהיה בסדר" והזלזול בחיי אדם, עדיין כאן.