20 שקלים ביום הרוויחה ג' (השם המלא שמור במערכת). שישה ימים בשבוע, ארבע שעות ביום, היא הייתה נוסעת בין דוכני מכירה של נרות ושוקולדים שמכינים מתמודדי נפש. ג' (62) מתמודדת נפש בעצמה, משמשת כרכזת עובדים בדוכנים ועל כל יום עבודה היא מקבלת 20 שקלים. "עד לפני כמה זמן זה היה 25 ליום", היא אומרת ל'דבר', "אבל הורידו 5 שקלים כדי לשלם על נסיעות". בחודש היא מצליחה להכניס בין 600 ל-800 שקלים כולל בבונוסים והחזרי נסיעות. לאחרונה היא נפצעה והיא לא יכולה לעבוד. בלי זכויות סוציאליות, ועכשיו גם בלי השכר המועט שקיבלה, היא מנסה להבין איך תשרוד.
ג', מתמודדת כבר כ-20 שנה עם סכיזופרניה, שהתפרצה בגיל מאוחר יחסית עקב משבר אישי, והובילה לניסיון אבדני ולאשפוז במחלקה סגורה. בתהליך ארוך היא הצליחה להתמודד ולהשתקם, וכיום היא עצמאית וגרה בדירה משלה. כבר 6 שנים שהיא עובדת במפעל שיקומי של עמותת 'שכולו טוב', תחת חוק "שיקום נכי נפש בקהילה". אין לה זכויות סוציאליות, והיא לא זכאית לימי מחלה. ולא מדובר במעסיק מנצל, זהו החוק בישראל.
"אני לא מקבלת נייר או תלוש, רק הודעה כמה כסף נכנס לי לבנק. פעם היו נותנים צ'קים, אבל היום יש שובר שנמצא אצלם ואני רק מקבלת את ההעברה". ג' חיה מקצבה של כ-3,000 שקלים שהיא מקבלת מביטוח לאומי. מהעבודה המוגנת היא מכניסה 600-800 שקלים "אני לא מצליחה להסתדר, והבת שלי מבקשת תרומות כדי שיהיה לי כסף לתרופות. כבר כמה פעמים נתקעתי בלי תרופות ומזון".
לפני כשבועיים היא נפלה בדרך לעבודה וסדקה שתי צלעות, אז היא גילתה שהיא לא זכאית לימי מחלה כדי שתוכל להחלים. "אמרו לי שאני יכולה לא לבוא לעבודה, אבל אז אני לא אקבל את הכסף של הגמול שיקום", היא מספרת. "אמרו לי, אין בעיה, שבי בבית ותחלימי, קחי את כל הזמן שאת צריכה. אבל זה לא בתשלום".
בעקבות הפציעה וכדי שלא תצטרך לצאת, ג' שוהה כעת בדירה של בתה. כשתחלים היא תחזור לעבוד במפעל המוגן. "אין לי ברירה אלא ללכת לשם, במצב שלי וגם בגילי מי יקבל אותי? אני מבוגרת, מתמודדת נפש, ואני כבר 6 שנים במפעל המוגן. אין לי מקום אחר ללכת אליו"
"איזה שיקום יש כאשר התעסוקה מתייחסת לאנשים בכאלה תנאים? איך ייתכן שהיא במצב שלה צריכה לגרור את עצמה לעבודה?" אומרת ל'דבר' בתה של ג'. "מתמודדי נפש עובדים בשביל משכורת זעומה בתת תנאים, ואני מרגישה שאמא שלי נותנת את הלב והנשמה ומתייחסים אליה כמו לכוח עבודה זול. אמא שלי מחזיקה את המקום, היא קמה כל בוקר לעבוד. למה זה מגיע לה? זה לא שיקום, זו עבדות".
"זה החוק", מסבירה ג' בהשלמה, "הם אומרים שמשרד הבריאות לא קורא לזה תעסוקה, אלא שיקום. זה גם לא משכורת, זה גמול, עידוד. הם אומרים שזה מה שמותר להם לתת, שזו ההוראה של משרד הבריאות". היא פנתה לעמותה ולמשרד הבריאות וביקשה תשובות, אבל לטענתה, מרחו אותה. "הם ענו לי שזה מה שהעמותה החליטה, ושאין הרבה כסף לשלם לעמותות. שממילא הם מוציאים עלינו הרבה כסף. אני מרגישה מושפלת ומנוצלת"
זו לא עבודה, זהו שירות שיקומי
מירב בן דור הלוי, עובדת סוציאלית ומנהלת שיקומית במפעל מוגן בעמותת "שיקום אחר" (עמותה אחרת מזו שבמסגרתה עובדת ג'), מסבירה שחשוב מאוד להבין את ההגדרות. "מי ששומע את זה מבחוץ לא כל כך מבין, ואני מבינה את ההתקוממות, אבל לא מדובר בניצול. חשוב מאוד להבין את הזכויות והמשמעויות".
"ישנו חוק שיקום נכי נפש בקהילה", היא מסבירה, "במסגרתו נפגעי נפש יכולים להיות זכאים לסל שיקום שניתן מתוקף ועדה של משרד הבריאות. מדובר בסל שיקום שהוא מעבר לקצבאות של הביטוח הלאומי, סל השיקום מלווה את הנפגעים בכל תחומי החיים, ובכלל זה בתעסוקה".
חוק שיקום נכי נפש בקהילה, שחוקק בשנת 2000, מגדיר שני שלבים של תעסוקת מתמודדי נפש. מי שיכול לעבוד בשוק הפתוח, משתכר שכר רגיל כחוק וזכאי לקבל ליווי של מלווה תעסוקה, שלב זה נקרא "תעסוקה נתמכת". לאנשים שלא יכולים להשתלב בשוק התעסוקה הפתוח, ישנה אופציה של תעסוקה במפעלים מוגנים, המהווים שירות שיקומי, ולא מקום עבודה עם יחסי עובד-מעביד.
גמול השיקום, הוא לא משכורת, ומטרתו לעודד יציאה לשוק. "זה סכום מאוד קטן והוא לא משכורת, אלא גמול שיקום", מסבירה בן דור הלוי, "המטרה שלו היא להגביר את המוטיבציה לצאת לשוק העבודה ולא להיות שכר. הנפגעים מקבלים קצבה, והתעסוקה במפעל המוגן הוא שיקום שלא אמור להחזיק אותם, אלא לקדם אותם ולהוציא אותם לשוק. מה שאמור להחזיק את המתמודד היא הקצבה, לא גמול השיקום. הקצבאות נמוכות, לצערי הרב, והן צריכות לעלות, אבל גמול השיקום לא מיועד לקיום".
לדבריה, הבעיה היא שאנשים יכולים להיות מועסקים במפעל מוגן במשך שנים, ואת גמול השיקום לא ניתן להעלות. "המטרה של המפעל המוגן היא לא להרוויח כסף, אלא להוות תעסוקה, למלא זמן, לעודד יציאה לעבודה ופעילות. לצערי הרב זהו הגמול שהמדינה נותנת. כאן אנחנו לא יכולים לתת יותר מעשרה שקלים לשעה, לפי החוק".
"אנשים לפעמים באים אלי ואומרים לי שהם רוצים יותר משכורת", אומרת בן דור הלוי, "אני אומרת למטופל בוא, תצא לעבודה בשוק הפתוח. בחצי משרה, עם תמיכות, כמה שאתה יכול. תשתלב ותעבוד כמו כולם. אנחנו מלווים, מלמדים, תומכים באנשים במצבים קשים כדי שירצו לעבוד". היא מדגישה שעמדת הפורום תואמת את אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, הנותנת דגש על שילוב אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה בשוק החופשי.
דרוש שינוי תפישתי
"במדינה שלנו יש חוק מאוד מתקדם, אבל הסיפור הזה הוא באג של המערכת וזה מודל שצריך לעבור בו שינוי. אנחנו רוצים שהחבר'ה שלנו יצאו לשוק, יקבלו שכר, יקבלו זכויות וישתלבו בשוק", בן דור הלוי מדגישה שפורום המנהלים של המפעלים המוגנים, בו היא חברה, פועל כדי לשנות את המודל.
"מאז יציאת החוק אנחנו בעמותות נאבקים כדי לשנות את המדיניות. האידאל הוא שנפגעי נפש ישתלבו בקהילה ויעבדו, ואז עולה השאלה אם החברה שלנו מסוגלת להכיל נפגעי נפש, עם כל הסטיגמות והקשיים, ופה בדיוק הנקודה. כיום אין מספיק מעסיקים שמעוניינים לשלב מתמודדי נפש, וזה דורש תמיכות מהמדינה, עידוד למעסיקים, הסברה, ובעיקר שהמדינה תיתן יותר".
בקורונה, היא מוסיפה, נוצרה בעיה. אנשים קיבלו חל"ת, ונפגעי הנפש אמרו, מה איתנו? "אנחנו בתקופת הקורונה נתנו את הגמול למרות שאנשים היו בסגר, כי ידענו שזה חשוב. אבל זה לא שכר. זה גמול שהוא מתוקף סל שיקום, שמתקבל מהמדינה, העמותות לא מרוויחות והנפגעים הם מקבלי שירות מאתנו של תהליך שיקומי".
"דרוש שינוי תפישתי, שלנו כחברה ושל המדינה". אומרת בן דור הלוי "מגיע למתמודדי נפש, כמו לכל עובד אחר, שכר ראוי וזכויות, ואת זה המדינה צריכה לדעת לתת. בתעסוקה שיקומית במפעל המוגן נוצר מעגל, ממנו קשה למתמודדי הנפש לצאת, והמוטיבציה יורדת במקום שזה יעודד יציאה לעבודה. אנשים זקוקים למסגרת מוגנת אבל יש צורך לשנות את המודל שלה, עם הגבלת זמן והתוויות אחרות. אנחנו עובדים על זה מאוד קשה מול המדינה".
תגובת עמותת שכולו טוב: "קבוצת שכולו טוב הינה ספק שירות של משרד הבריאות ופועלת כידוע מתוקף החוק הקיים. עיקר מאמצינו הם לסייע למקבלי השירות שלנו לקבל את ההכשרה המתאימה להם ולהשתלב בשוק העבודה הטבעי מוקדם ככל הניתן, על פי רצונם ויכולותיהם".
"במידה ויש מקבלי שירות שלנו אשר מצאו עצמם במצב בו הם זקוקים לסיוע נוסף מעבר לשירות הניתן, יש לנו מערכי סיוע נרחבים למצבים אלו ונשמח שיפנו אלינו על מנת לבדוק יחד כיצד ניתן לעזור".
תגובת משרד הבריאות טרם התקבלה.
