ההוצאה הפרטית על בריאות עלתה ב-2% ב-2015, כך עולה מנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בשנת 2015 ההוצאה הפרטית עמדה על 38%, ובשנת 2014 עמדה על 36%. מהנתונים עולה עוד כי ההוצאה הלאומית לבריאות, במחירים קבועים, עלתה בשנת 2015 ב-4.1% לעומת שנת 2014, והיא עומדת על 7.5% מהתמ"ג שהם 87.4 מיליארד ש"ח. בהשוואה למדינות ה- OECD בשנת 2014 ניתן לראות כי אחוז ההוצאה הלאומית לבריאות מהתמ"ג היה נמוך מאשר חציון ההוצאה לבריאות במדינות ה- OECD שעמד על 9.4%.

ככל שההוצאה הפרטית על בריאות גדלה, משמעות הדבר היא שאנחנו משלמים יותר ומקבלים פחות מהמדינה. תשלום על ביטוחים נוספים ופרטיים שוחק את המערכת הציבורית שמספקת שירותים ברמה גבוהה, אך נשחקת ברמת השירותים בגלל אותם ביטוחים פרטיים.

נתונים מדו"ח הלמ"ס (גרפיקה: דבר ראשון).

בשנת 2015 תשלומים ישירים של משקי הבית לתרופות ושירותים רפואיים כגון, רופאים, מרפאות, ורופאי שיניים מימנו 24% מההוצאה הלאומית לבריאות. 14% נוספים היו הוצאות על ביטוחים פרטיים של משקי בית, הוצאות של מלכ"רים פרטיים, של בתי חולים כלליים ששייכים להם ותרומות מגורמים פרטיים שונים. סך כל המימון הפרטי של משקי בית ואחרים היה 38%.

נתונים מדו"ח הלמ"ס (גרפיקה: דבר ראשון).

המימון הציבורי (משרדי ממשלה, רשויות מקומיות ומלכ"ר ציבורי) עומד על 62%, הוא כולל מימון מתקציב המדינה ומסים מיועדים. מתוכו 24% הגיעו ממס בריאות, 36% מתקציב המדינה ו-2% מתרומות. מימון מתקציב המדינה כולל העברות לקופות החולים ולמוסדות אחרים ללא כוונת רווח, אספקת שירותי בריאות באמצעות מוסדות בריאות ממשלתיים ומימון השקעות בבנייה ורכישת ציוד בבתי חולים ממשלתיים. למעשה ה-62% האלה מתורגמים לכלל השירותים שאנו מקבלים מהמדינה, לדוגמא, הוספת מכשירי MRI, הוספת תקנים של רופאים וכל טיפול שאנו מקבלים בשירות הציבורי. השירות שכלל האזרחים יקבלו יהיה יותר טוב ככל שההוצאה הציבורית תגדל, זה אומר שאנחנו נקבל יותר שירותים ובאיכות יותר טובה מהמדינה.

נתונים מדו"ח הלמ"ס (גרפיקה: דבר ראשון).

בשנת 2015 קופות החולים סיפקו 32% משירותי הבריאות לעומת 33% בשנים 2008-2014. יצרני שוק (בתי חולים כלליים, רופאי שיניים ורופאים פרטיים אחרים, מרפאות פרטיות ויצרני תרופות ומכשירים רפואיים) סיפקו 57% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות. החלק שסופק על ידי מוסדות ממשלתיים (בתי חולים לבריאות הנפש, מרפאות ולשכות הבריאות) היה 6% בדומה לשנת 2014. חלקם של השירותים שסופקו על ידי מוסדות בריאות אחרים ללא כוונת רווח (כגון מגן דוד אדום) עמד ב-2015 על 5% (ללא שינוי מ-2014).

השוואה בינלאומית

בהשוואה למדינות ה- OECD בשנת 2014 ניתן לראות כי אחוז ההוצאה הלאומית לבריאות מהתמ"ג היה נמוך מאשר חציון ההוצאה לבריאות במדינות ה- OECD שעמד על 9.4%. עוד עולה כי בשנת 2014 ההוצאה לבריאות לנפש, במונחי שווי כוח הקנייה בישראל היה 2,561$ דומה להוצאה בסלובקיה, בצ'כיה ובסלובניה, ונמוכה מזו שבמרבית מדינות ה- OECD. בארה"ב הייתה ההוצאה לנפש הגבוהה ביותר ועמדה על 9,364$. יש לציין שהחישוב במונחי שווי כוח הקנייה מביא בחשבון את ההבדלים במחירי התוצר במדינות השונות. עם זאת, בהשוואה הבין-לאומית לא נלקחים בחשבון הבדלים בגורמים שעשויים להשפיע על ההוצאה כמו הרכב הגילאים, מבנה מערכת הבריאות, מבנה התעסוקה וכד'. כשמחשבים הוצאה לבריאות משוקללת לפי גיל, מתקבלת הוצאה לאומית לנפש גבוהה יותר בישראל.