"השורה 'מן העפר המר העיריות עולות, ועל הדשא ילד וכלבו', תמיד שוברת לי את הלב", אומר ל'דבר' המוזיקאי חמי רודנר (57), שהקליט לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל, ביצוע חדש לשיר "כשהחיטה צומחת שוב", אחד מהשירים במזוהים ביותר עם יום הזיכרון לחללי צה"ל.

השיר, שכתבה דורית צמרת מקיבוץ בית השיטה, והלחין חיים ברקני, ב-1974, נכתב ביוזמת מוקי פלד, גם הוא חבר בית השיטה, לטקס לציון שנה למלחמת יום כיפור, שבה נפלו 11 מבני הקיבוץ: אלון אילת, מיכה גולדמן, יוחי גלעד, גרשון דוד, דני פלד, אלי רחמים, יחיאל שונרי, משה שחורי, בנימין שצ'ופקביץ, נמרוד שרון ויוסף שריג. (מספר החללים הגבוה ביותר שספג יישוב במלחמה, יחסית לגודלו).

"הייתי אז אמא לשתי בנות קטנות", סיפרה צמרת ב-2014, בראיון נדיר לעיתונאי יובל ניב, "בזמן המלחמה הייתי בקיבוץ מלכיה, וכל בשורות האיוב הגיעו אליי בטלפון. ככה הודיעו לי על 11 נופלים, שרובם חברים שלי, בני גילי, בעלים של חברות שלי. לא הייתה כמעט משפחה בבית השיטה שלא הייתה קשורה לנפגעים. זה היה מאוד מאוד טראומתי. היום זה נראה כאילו היישוב החלים, צמח הלאה ושגשג, אבל האמת היא שהפצע נשאר פעור".

"הנושא הזה של מלחמות חרוט כנראה בגופי", אמרה, "אפשר להגיד שאני מהלומי הקרב של מלחמת יום כיפור, ומאז אני לא מסוגלת להתמודד עם תקופות כאלה. ברגע שפורצת מלחמה, או שצריך לעסוק בנושא הזה, אני מתחילה לבכות. אולי זה מה שנקרא פוסט טראומה, וכבר הלכתי לקבל עזרה נפשית… מה שמכאיב הוא לא רק מה שקורה במלחמות, אלא מה שנעשה – ובעיקר לא נעשה – בין המלחמות".

"פיוס עם שורשי הקיבוצניקיים"

הביצוע של חוה אלברשטיין מ-1983 הפך את השיר לאחד המוכרים ומזוהים ביותר עם שירי יום הזיכרון. "אני חושב שהשיר הוא אחת מיצירות הפאר של ספר השירים הישראלי", אומר רודנר בראיון ל'דבר', "זה שיר מאוד ממוסד. כשהייתי צעיר, בגבעת ברנר, לא התחברתי לעניין הטקסים והשירים הממלכתיים. הביצוע הזה מסמל את ההכרה והפיוס שלי עם שורשי הקיבוצניקיים ובהיותי חלק מישראליות שפעם התנכרתי אליה והיום אני מכיר בה כחלק מהווייתי המורכבת. אפשר לקרוא לזה השלמה".

ממה נבע הרצון לבצע את השיר הזה?
"השיר הזה התדפק על דלתי כמה פעמים. לפני כ-15 שנה כשהפקתי את 'זיכרון בכיכר' ומירי מסיקה ביצעה את השיר, החלטתי שאני חייב להוציא אותו".

מעבר לעניין המוזיקלי, יש דברים נוספים שקושרים אותך לשיר?
"הפתילים שקושרים אותי אליו הם רבים. הלחן של חיים ברקני, גם קיבוצניק משער הגולן, יחד עם הביצוע הנשגב של חווה אלברשטיין, ממקם אותו גבוה ברקיע הקלאסיקות של המוזיקה הישראלית. דורית צמרת כתבה אותו כתגובה פצועה ומדממת לאובדן הבלתי נתפש של רבים מבני הקיבוץ במלחמת יום כיפור. אחד מהם הוא יוסף שריג ז״ל, אבא של אסף (חברו של רודנר ללהקת 'איפה הילד'). כיום אני חושב שדמותו וסיפורו של יוסף שריג הם חלק ממה שהפך את 'איפה הילד' ללהקה שהיא קודם כל ישראלית".

 "מותי בא לי פתע"

המוזיקאי אסף שריג, בן קיבוץ בית השיטה, הוא נכדם של מפקד חטיבת הנגב בפלמ"ח נחום שריג, והמשוררת תקוה שריג, ובנו של המשורר יוסף שריג ז"ל.

אסף לא שש להתראיין. הוא היה בן-5 כשאביו נהרג במלחמת יום הכיפורים כשלחם כמפקד פלוגת טנקים בגדוד 39 בחטיבה 188 בקרבות רמת הגולן. הוא הלחין שניים מהשירים שכתב אביו. את "כנפיים, אינך שומע" שיצא ב-1993 באלבום "זמן סוכר" של להקת "איפה הילד?", ואת "מותי בא לי פתע" ב-2013.

את האחרון כתב יוסף שריג, חצי שנה לפני שנהרג במלחמה. השיר נכתב על חברו מקיבוץ בית השיטה, איציק פרח ז"ל, שנפצע קשה בשירות מילואים ונהרג שנתיים לאחר מכן בתאונת דרכים. אך כעבור שנים הוא נשמע כאילו נכתב כנבואה על מותו שלו.

***

הביצוע החדש של רודנר לשיר "כשהחיטה צומחת שוב" הוא חלק מפרויקט "חי שירים", שייצא בעוד כשבועיים, שבו מבצע רודנר יחד עם הגיטריסט והמעבד, ערן וייץ, 18 שירים עבריים ישנים וחדשים. "אלו שירים שאני לא יכול שלא לשיר אותם", אומר רודנר, "הם שירים מכל מיני תקופות וסגנונות. הקורונה יצרה לי זמן לחשוב ולהתארגן במחשבות. נכנסתי עם ערן לאולפן ועשינו את זה".