שלמה בלבן ז"ל היה סטודנט בן 26 לווטרינריה, באוטרכט, הולנד, כששמע ברדיו כי צבאות מצרים וסוריה פתחו, במהלך יום הכיפורים, בהתקפה מתואמת על ישראל. הוא מיהר לשגרירות ונאבק לעלות על מטוס לארץ. ב-9 באוקטובר 1973 נחת בישראל ויום למחרת, כבר לחם עם יחידתו בגזרה הצפונית בסיני.

ב-15 באוקטובר יצאה פלוגתו לכיוון מעוז "בודפשט", שהדרך אליו הייתה חסומה על ידי יחידת קומנדו מצרי. המצרים תקפו בפצצות ופגזים, שפגעו בשלושה מהזחל"מים בהם היו מפקד המחלקה, מפקד הכיתה וארבעה לוחמים. בלבן נטל את הפיקוד על היחידה והחל לחלק פקודות לחבריו. הוא הורה לחלץ את הנפגעים ואחר כך זחל אל הזחל"ם, הוציא ממנו את המרגמה והחל להמטיר פגזים על האויב. כשאזלה התחמושת שהייתה ברשותו, שב אל הזחל"ם, ותחת הפגזה כבדה, הוציא את המקלע והמשיך לירות על האויב. תוך כדי ירי נפגע ונהרג. יחד איתו נהרגו עוד 18 חיילים ו-35 נפצעו. על חלקו בקרב, זכה בעיטור העוז על גילוי "אומץ לב רב, קור רוח כושר מנהיגות ודבקות במשימה". הוא הותיר אחריו הורים (אשר וג'ניה ז"ל) ושני אחים – נחום (נחצ'ה) ובן עמי.

שלמה בלבן ז"ל. כששמע שפרצה מלחמה מיהר לעלות על מטוס ולחזור לארץ. שישה ימים לאחר מכן נהרג (צילום: אלבום משפחתי)

אחיו הצעיר, בן עמי, עורך דין במקצועו, החליט ליצור יצירה קולנועית אישית ולהנציח את אחיו הבכור. "הרעיון לעשות סרט על אחיו", מספרת נגה אשתו, "התגלגל אצלו הרבה שנים". בעזרת ספר הטלפונים הישן של אחיו, ששמר אצלו לאורך השנים, יצר קשר עם חברים ותיקים, ערך אין ספור ראיונות וכתב תסריט. ב-1 במאי 2019, בשיא העבודה על הסרט, נפטר ממחלת הסרטן והיצירה נקטעה באיבה.

בתו מיה (25), שותפתו ליצירה, לקחה על עצמה, יחד עם אמה ועם הבמאי עומר פלד, להשלים את הסרט. הקרנת הבכורה החגיגית של הסרט "הכי גיבור" התקיימה לפני כשבועיים בסינמטק תל אביב בהשתתפות אחיהם של שלמה ובן עמי, נחום (נחצ'ה) (68), המשפחה המורחבת וחברים מהעבר הרחוק והקרוב. הערב (שלישי), ערב יום הזיכרון, הוא ישודר בערוץ 13.

"תתכונני ותטעיני את הסוללה של המצלמה"

כשבלבן הצעיר היה בשנות ה-50 לחייו, החליט להפוך את אהבתו לסרטים למקצוע ונרשם ללימודי תואר ראשון בקולנוע באוניברסיטה הפתוחה. עם סיום לימודיו, ב-2016, החל לערוך תחקיר לסרט על אחיו הבכור. הוא הצליח להגיע לחבריו משבט הצופים בו היה חניך, לבני גרעין משמר העמק בו היה חבר, לחבריו ליחידה ואפילו לכמה מאהובות נעוריו.

לשלב הראיונות ואיסוף החומרים גייס את בתו, מיה, בוגרת מגמת הקולנוע בתיכון "בן צבי" בקרית אונו. "אבא אמר לי לבוא לצלם איתו ראיונות בכל הארץ. הסתייגתי כי הייתי אחרי השחרור והייתי בעניין של לחגוג, לטייל, לעבוד. היו לי תכניות אחרות. הוא החליט להפוך את זה לעבודה ולשלם לי כדי שאוכל להגיד שיוצא לי משהו מזה. הוא היה מודיע לי: 'קבעתי עם האישה הזאת והזאת, היא גרה שם ושם, זה ייקח ככה וככה שעות, תתכונני, ותטעיני את הסוללה של המצלמה".

בן עמי בלבן ז"ל, אשתו נגה, בנו נמרוד ובתו מיה. "הסרט היה אחד הדברים הכי חשובים לו. זה בער בו" (צילום: אלבום משפחתי)

את הראיונות, קיימה, לפחות בהתחלה, בתחושת מחויבות חלקית. "את כל הראיונות צילמתי באי הבנה מוחלטת מה יהיה בסוף. נפגשנו בעיקר עם בנות זוג לשעבר של שלמה וזה היה מרגש ונעים לראות אותן שוקעות בזיכרונות היפים". נקודת המפנה הגיעה כשראיינה את יאיר ברקאי, שהיה מפקד בקרב. "אז התחלתי לקחת ברצינות אחרת את הדברים. נפגשתי לראשונה עם אדם שנושא סבל וראיתי כמה זה עדיין חי. זה הפיל לי את האסימון שאפילו שאנחנו מדברים על משהו שקרה לפני הרבה שנים, בשביל האנשים שאנחנו מדברים איתם, זה קרה אתמול".

למרות עיטור העוז שקיבל שלמה לאחר מותו, נשאה המשפחה לאורך השנים ספקות לגבי נחיצותו של הקרב בו השתתף. במחקר שערך, ביקש אחיו הצעיר לדעת מה בדיוק התרחש בקרב ואילו מסקנות עלו מהתחקירים שנעשו בעקבותיו. הוא פנה לארכיון צה"ל וקיבל סיוע מעובדת הארכיון שירלי ראובני. "האינטרקציה איתו הייתה מעניינת", מספרת ראובני. "הוא היה אסרטיבי, נעים וחכם. יש הרבה אנשים שמגיעים לכאן ודורשים לקבל חומרים. לא כל אחד עושה עבודה מעמיקה".

"ביקורת של שלושה דורות"

אחרי שסיים לכתוב את התסריט פנה בלבן למפיקים ובימאים והציע להם לקחת חלק בפרויקט, אך התקשה למצוא שותפים ליצירה. עד שפגש, לגמרי במקרה, את הבמאי עומר פלד, באירוע משפחתי של חברים משותפים. "הושיבו אותנו במקרה ליד אותו שולחן", מספר פלד. "הוא אמר לי 'אתה עומר הבמאי? אני בן עמי. למדתי קולנוע, כתבתי תסריט על אח שלי, שנפל ביום כיפור, אני רוצה שתשב איתי על זה'. אמרתי לו שאף פעם לא עשיתי סרט מהסוג הזה ושאני לא מתחבר לסרטי הנצחה, והוא אמר, 'זה לא סרט הנצחה רגיל. הייתי רק רוצה שנפגש ושתתן לי צ'אנס'. אמרתי לו שאני לא יודע, שיש לי הפקות אחרות ושאני לא בטוח והוא אמר 'בוא נעשה הסכם. אני אשלח לך את התסריט, אתה תקרא ותחליט". עוד באותו לילה קיבל פלד את התסריט ולא הצליח להניח אותו מידו. "הבנתי שיש פה סיפור אחר. עד אז לא נתקלתי בגישה ובנקודת מבט שכזו".

עומר פלד. "בן עמי אמר לי, 'לכל מקרה שלא יבוא, אני מבקש שאם יקרה משהו, תסיים את הסרט'" (צילום: אלבום פרטי)

מה היה בה?
"זו משפחה שקיבלה את העיטור של הבן שנהרג, אבל לא מוכנה שהעיטור הזה יחפה על המחדלים והרשלנות. מוצגים שם שלושה דורות, שמחזיקים בביקורת, שיש לה גם שורשים היסטוריים, עוד מתקופת השואה. יש הרבה ביקורת בסרט".

הם נפגשו עוד מספר פעמים ודיברו בטלפון מדי יום. גם גילוי דבר המחלה לא מנע מבלבן להמשיך לעבוד ולקדם את הסרט.

"בזמן האשפוז", מספרת נגה, "הסרט היה אחד הדברים הכי חשובים לו. הוא היה עסוק בזה כמעט מידי יום. זה בער בו".

פלד: "באחת השיחות האחרונות שהוא דיבר איתי ואמר 'לכל מקרה שלא יבוא, אני מבקש שאם יקרה משהו, תסיים את הסרט'. אמרתי לו 'בן עמי, הכל בסדר. תעבור את זה וכשתרגיש טוב יותר אני אמשיך ותחזור לעבוד. הוא התעקש איתי, היה אסרטיבי ואמר 'רק תבטיח לי'. כמה ימים אחרי זה הוא נפטר".

"הרגשתי כאילו שאנחנו חוזרים בזמן"

לאחר מותו של בלבן, בגיל 60, היה ברור לפלד ולמשפחה כי הסרט יקבל תפנית וינציח את שני האחים. "כבר כשחזרנו מבית החולים", מספרת מיה, "עוד לפני שקברנו אותו, דיברנו על לסיים את הסרט".

לדבריה, העבודה על הסרט, לאחר מותו של אביה, חיברה אותה לדודה ולסיפורו. "למדתי להכיר את שלמה וככל שהכרתי אותו יותר הרגשתי יותר קרובה לאבא ולחלקים בחיים שלו, שבתור נערה לא נחשפתי אליהם. לא ידעתי עד אז מי היה שלמה באמת. למרות שמדי שנה היינו הולכים לבית הקברות, לא היינו מדברים על מי הוא היה. להיות עם אבא בצילומים ולשמוע את הסיפורים, ללמוד מי היה שלמה עבורו, הרגשתי כאילו שאנחנו חוזרים בזמן ושאני רואה את אבא שלי כשהוא היה ילד. זה היה מאוד מיוחד. בשנה בה סיימנו את הצילומים כתבתי טקסט אישי, איך אני רואה את החיים אם שלמה היה פה איתנו. יכולתי לכתוב את זה כי באמת הרגשתי שאני מכירה אותו".

האחים בן עמי (מימין) ושלמה בלבן בילדותם. "בזכות הסרט למדתי להכיר את שלמה וככל שהכרתי אותו יותר הרגשתי יותר קרובה לאבא" (צילום: אלבום משפחתי)

איך משלימים מלאכה של אדם שנפטר?
פלד: "יושבים ימים שלמים ושעות רבות וצופים בכל חומרי הגלם שהוא השאיר על המחשב. חושבים עשר פעמים על כל משפט, על כל דמות. כשאני יוצר סרט זה הסיפור שלי ואני מספר אותו, אבל במקרה הזה, זה של בן עמי ולא שלי. נדרשה אחריות גדולה, אמונה בדרך וכל הזמן, לא לשכוח מי היה בן עמי ומה הוא רצה להביע. היו רגעים שדמעתי במהלך העשייה. בחדרי העריכה הגעגועים גדולים מאוד. אני אומר לחברים ולמשפחה שכולנו זכינו בסרט אבל שהפסדתי חבר".

**

הסרט "הכי גיבור" ישודר הערב (שלישי), 13 באפריל, ערב יום הזיכרון, ב-23:30 בערוץ 13.