"אגף שיקום זה עוד סימפטום לבעיה שבה פקידים מקבלים יותר מדי כוח והם רואים את זה כאילו זה הכסף שלהם. זה לא עסק של אבא שלהם. זה כסף שלנו, אל תשמרו על הכסף שלנו, תשמרו על החיילים שלנו, אם צריך עוד כסף תבקשו", אומרת שפרה שחר, מנכ"לית עמותת 'בית חם לכל חייל', העמותה סייעה לאיציק סעידיאן, שהצית את עצמו אתמול מול משרדי אגף השיקום של משרד הביטחון.

העמותה מסייעת לחיילים בודדים, חיילים ללא עורף משפחתי ולחיילים נזקקים במצוקותיהם השונות. העמותה קיימת עוד מעט 12 שנה, ומטרתה לסייע לכל חייל בצה"ל שיש לו כל סוג של בעיה. אחד מהפרויקטים זה משפחות מאמצות לחיילים בודדים וגם 30% מהפעילות היא לחיילים משוחררים, הכנה לשוק התעסוקה. "איציק, עוד בזמן שירותו פנה אלינו וחיברנו לו משפחה מאמצת, לאורך שנים אחרי השחרור העמותה תמכה בו ועזרנו לו בהליך ההכרה שארך יותר מדי שנים ונתן מעט מדי", אומרת שחר.

שפרה שחר, מנכ"לית עמותת 'בית חם לכל חייל' (צילום: מיכאל שחר, ויקיפדיה)

לדבריה, "אחד הדברים שאנחנו עושים מאז צוק איתן מלווים חיילים פצועי צה"ל בגוף ובנפש בעיקר בנפש שעוברים את התהליך המייגע בהכרה בנכות מול אגף השיקום. האבסורד הוא שהם חייבים להיות מלווים על ידי עו"ד כדי לצלוח את הדבר הנוראי הזה ורובם ידם אינה משגת לשלם לעו"ד טוב אז אנחנו מספקים להם עו"ד מצוין, ואנחנו משיגים את ההצלחות הכי טובות שאפשר להשיג מול האגף הנוראי הזה".

שחר פועלת במשך עשור לשיפור תנאי החיילים מבחינת חקיקה ומובילה הליך חקיקה לקיצור תהליך ההכרה בהלומי קרב, שהונחה כמה שבועות לפני פיזור הכנסת על ידי ח"כ מיקי זוהר.

"נוהגים בלוחמים הכי טובים שלנו ברוע וזדון"

לדבריה, אגף השיקום במשרד הביטחון הוא הבעיה בהכרה בהלומי קרב ובשיקומם, "צריך להכחיד אותו ולבנות מחדש תחת רשות אחרת ולא תחת משרד הביטחון. האגף עושה עוול לכל פצועי צה"ל בוודאי שלהלומי קרב", היא אומרת. "בזדון ובכוונת מכוון עושים הכל כדי למנוע זכאות, תהליך שרובם לא צולחים ומתייאשים באמצע על מנת למנוע מהם לקבל זכאות או לצמצם את אחוזי הזכאות. מדובר בחבורה של אנשים שברוע וזדון נוהגים בלוחמים הכי טובים שלנו. אין שם אנשים טובים".

"זה סימפטום של מחלה הרבה יותר קשה. פקידים שומרי קופה מנהלים פה את המדינה", היא אומרת על התנהלות האגף, "יושבים שם רופאים בוועדות מקבלים 1,000 ש"ח בשעה וכל עניינם לקצוץ ולטרפד ולהשפיל ולגרום לכך שהלומי הקרב יקבלו כמה שפחות. אני עוד לא פגשתי את ה'נוכל' ששיקר. מישהו שאמר שהוא הלום קרב  והוא לא", היא אומרת.

בישראל כ-5,000 הלומי קרב מוכרים ושחר מעריכה שיש כ-5,000 לא מוכרים. "גם אם רוצים לתת להם את התנאים המיטיבים ביותר יש לזה מס כספי שאפשר לחשב בקלות" אומרת שחר "ונניח מדובר מיליארד ש"ח, לא מגיע ללוחמים שלנו שהחיים שלהם התהפכו ברגע אחד, האנשים הכי מוצלחים. לא מצליחים לתפקד, להחזיק עבודה, להחזיק זוגיות. לא ישנים בלילה".

"עושים הכל כדי להעצים את הנזק"

שחר מדגישה שיש ריפוי להלם קרב, שלמתמודדים עם פוסט טראומה יכולים להיות חיים יותר טובים, "על פי מחקרים, לפחות ב-80% מהמקרים, מה שעושה האגף לא רק לא לשאוף להגיע למקום הזה, הוא עושה הכל כדי להעצים את הנזק, ולא לאפשר להם סיכוי לשיקום".

שחר מתייחסת לכך שכחלק מתהליך ההכרה דורש מהפונים להוכיח שהם לא מסוגלים לתפקד, ומכיוון שהתהליך ארוך מאוד, המבקשים נאלצים תקופה ארוכה להיות במצב לא מתפקד, ללא טיפול, "בתהליך הארוך הוא חייב להראות כמה שהוא לא מתפקד, כדי לקבל את כבשת הרש. ולכן אין סיכוי לשיקום וריפוי".

לדעתה, ישנה דרך הפוכה לטיפול בהלומי קרב: "אם לוקח להלום קרב שנים להוכיח כי מתייחסים אליו כאחרון השקרנים והנוכלים. אני אומרת להפך, יבוא מישהו כמו איציק שמספר מה עבר עליו אחרי הלילה בסג'עייה, שאין אדם שיכול לישון בלילה אם היה קורה לו את מה שקרה לחבר'ה האלה שם, המדינה תיתן לו את ההכרה והטיפול אלא אם יוכיחו אחרת".