שנת הקורונה לא מנעה ממשפחת טנדלר להמשיך להנציח את זכרה של בתם, קרן, ואהבתה הגדולה למים. טנדלר, טכנאית מסוקים פורצת דרך, נפלה במלחמת לבנון השנייה בימי הלחימה האחרונים והיא בת 27. היא החיילת היחידה שנפלה במלחמה הזו.

טנדלר נולדה ברחובות לריואנה ולדן, אחות בכורה לנדב. "מסוקים ושחייה היו שני הדברים הכי טובים בחיים שלה", מספרת ריאונה ל'דבר', "גם כשהיא חזרה הביתה מהבסיס, מתה מעייפות, מעולם לא ויתרה על השחייה. בתא המטען ברכב שלה היה ניתן למצוא תמיד תיק עם ציוד השחייה. הוא נמצא בחדר שלה עד היום, לצד התיק שבו היה הציוד שקשור למסוק".

טנדלר שחתה מגיל 5. אהבתה לבריכה הפכה לסרט אנימציה קצר שיצר יאיר הראל, במסגרת פרויקט הנצחה של בית אבי חי. הסרט מספר את סיפור היקשרותה של טנדלר לשחיינית צעירה בשם נעמה.

"כשהסרט יצא קיבלתי הרבה תגובות מאנשים, והתרגשתי מכך שהוא מצליח לגעת בהם ולחבר אותם לדמותה של קרן", אמר הראל, "אני שמח לראות שהסרט ממשיך לקבל במה גם כיום, שנים אחרי שנוצר, ועוזר להנציח את קרן ואת מורשתה".

לצד ההתמסרות לשחייה, כבר מגיל צעיר זוהה אצל טנדלר חוש טכני יוצא דופן. בכיתה י' היא התקבלה למגמת הנדסית, ובראשית יולי 1997 יצאה לטירונות מוקדמת והמשיכה ללימודי הנדסאות בכיתות י"ג-י"ד, בסיומן הוסמכה כהנדסאית מכונות. היא חזרה לצבא, נשלחה לקורס מכונאי מסוקים בו הייתה האישה היחידה, וסיימה אותו בהצלחה יתרה.

בתום שירותה הסדיר המשיכה טנדלר לשירות קבע, ולאחר ארבע שנים כמכונאית בטייסת מסוקי היסעור היא השתחררה והחליטה להמשיך ללימודי משפטים. את המסוקים פקדה בימי המילואים הרבים שמילאה בהתנדבות. במקביל היא התנדבה במעון לנשים.

במהלך שירות המילואים האחרון שלה, בקיץ 2006, פרצה מלחמת לבנון השנייה. טנדלר דרשה להצטרף לטיסות המבצעיות. בתחילה דחו מפקדיה את בקשתה, אך היא לא ויתרה והגיעה עד למפקד הטייסת. לבסוף, קיבלה אישור להשתתף בטיסה מבצעית ללבנון.

מסוק היסעור עליו טסה קרן הוביל חיילים למבצע בעומק לבנון, רגע לפני סוף המלחמה, כשהפסקת האש עם חיזבאללה עמדה להיכנס לתוקף.  טיל חיזבאללה פגע במטוס, וממנו נפגעה טנדלר, ויחד עמה נפלו חבריה לצוות רס"ן סמי בן נעים, רס"ן ניסן שלו, סרן דניאל גומז, ורב-סמל מתקדם רון משיח.

חילוץ רגלי תחת אש: "זה הרגיש כמו מסע לווייה פרטי"

המסוק של טנדלר נפל בתחילתו של ואדי, שבצדו האחד הוצבה עמדה צה"לית, ובצדו השני עמדת חיזבאללה. בבוקר שאחרי ההתרסקות, תחת אש כבדה, חילץ כוח הצנחנים את גופותיהם של ארבעת חברי הצוות של טנדלר. את טנדלר לא מצאו באותו לילה.

החיפושים התחדשו בבוקר שלמחרת, עם הוראה מהמטכ"ל שלא להכניס יותר מסוקים לאזור. הפסקת האש כבר נכנסה לתוקף. "הצוות חזר לשטח לחפש רגלית", מספר סא"ל ג', שהיה מפקד ביחידת 669 והשתתף בחיפושים. "כעבור שעתיים נמצאה גופתה של קרן. היינו צריכים לחכות ללילה ואז יצאנו חזרה לארץ, במסע אלונקות של 12 ק"מ. זה הרגיש לנו כמסע הלוויה הפרטי שלנו לקרן, ושם גם נוצר החיבור הרגשי שלי אליה". יחד איתם, חזרו לארץ ברגל כאלף לוחמי הצנחנים ששהו בעומק לבנון.

ג' מספר שהאירוע הותיר חותם גדול בחיל האוויר. "עד היום זה האירוע הראשון והיחיד שבו עוברים את הגבול כדי למצוא נעדר. טנדלר הייתה פורצת דרך שסללה לבאות. היום כמעט בכל מקום אפשר כבר למצוא בנות, כשהיא עשתה את המסלול הטכני היא הייתה הראשונה והיחידה, בשקט ובמיוחדות שלה".

לזכור דרך השחייה: "כולם יודעים מי זו קרן"

טנדלר לא תכננה לעצמה קריירה של שחיינית מקצועית, אבל שחתה בקבוצות שחייה ברחובות וזכתה במדליות רבות. לאחר נפילתה, אחיה נדב הציע לקיים אירוע שחייה לזכרה.

המשפחה פנתה להדר בן דרור, מאמנת שחייה ומפיקת אירועי ספורט, שהכירה את טנדלר מתחרויות השחייה, "ברגע שהודיעו על הנפילה של המסוק, ידעתי מיד במי מדובר", מספרת בן דרור. "זכרתי את התלתלים ואת החיוך. היו בה שמחה ואור בפנים שלא רואים כל יום, היא הייתה מרכז חברתי מאוד חזק". מי שיזם את החיבור היה בארי לימור, חבר של בן דרור שקישר אותה למשפחה.

המשפחה הגיעה אל 'בית אייל' בקיבוץ אשדות יעקב, דרך קשר של בן דרור עם אורנה שמעוני, ששכלה את בנה אייל ברצועת הביטחון במלחמת לבנון הראשונה, "יש שם מוזיאון מדהים שמספר על המאבק של שמעוני ליציאת צה"ל מלבנון, הרגשנו שהמקום הזה מתאים לנו". ב-2014 התקיימה שם תחרות השחייה הראשונה.

אירוע שחייה לזכרה של קרן טנדלר ז"ל, 2020. "השחיינים הגיעו ופשוט אמרו: איזה כיף הריח של הכלור. היו אושר וגעגוע אדירים" (צילום: גיא שמואלי)

לאחר שנתיים החליטה המשפחה להחזיר את התחרות לרחובות, וכיום משתתפים בה בני נוער ומבוגרים רבים מהסביבה. "כולם יודעים מי זו קרן טנדלר", אומרת בן דרור בגאווה.

"השנה ויתרנו על תחרות, פשוט הזמנו אנשים לשחות"

גם השנה, בעיצומה של הקורונה, הצליחה בן דרור למצוא פרצה כדי לאפשר את המפעל. "אפשר לשחות עד 30 איש בבריכה, לכן ויתרנו על תחרות, ופשוט הזמנו אנשים לשחות", היא אומרת, "השחיינים הגיעו ופשוט אמרו: איזה כיף הריח של הכלור. היו אושר וגעגוע אדירים". למשתתפים התאפשר לשחות בין שעה ל-3 שעות. בחישוב הסופי נשחו 370 ק"מ ב-12 שעות, ועל כל קילומטר נתרמה מלגה לשחיינית צעירה. הענקת הפרסים נערכה בזום.

"ההנצחה היא חלק מההתמודדות"

"יש בסיפור חייה של קרן המון ערכים שאפשר להעביר הלאה", אומרת בן דרור, "על הדרך שלה כשחיינית והיותה מוקד חברתי, על המלחמה שלה להיכנס לתפקידים אותם רצתה, על ההתעקשות שלה לעלות על מסוק".

"הדרך להתמודד עם האבדן זו הנצחה. ככה פשוט, להמשיך את דרכה", אומרת ריואנה, תחרות השחייה היא רק חלק ממפעל ההנצחה, ב-2007 הוקם 'גן קרן' עם מכשירי ספורט על שמה בעיר. המשפחה מחלקת מלגות לתלמידות מצטיינות בתחום הטכנולוגי, וגם בלימודי המשפטים. שבועיים לפני תחילת המגיפה הושק ספר לזכרה, במעמד האלוף אלעזר שקדי, מפקד חיל האוויר לשעבר. "היה אירוע מדהים", מספרת ריואנה, "לא שיערנו שבעוד שנייה כולנו ניסגר".

פינת זיכרון לקרן טנדלר ז"ל. "יש בסיפור שלה המון ערכים שאפשר להעביר הלאה" (צילום: אלבום פרטי)

מעמדה המיוחד של הבריכה והתחרות מהווים עבורה סגירת מעגל, "אני בטוחה שהיא הייתה שמחה מאוד לראות היום את כל השחיינים שמקבלים מדליה על שמה, ולראות אותי מחלקת מדליות בזמן שבעלי מצלם. ההנצחה היא חלק מההתמודדות עם האובדן הנורא. זה לא אומר שמחזירים בת להורים או אחות לאח. אבל כן יש המשכיות לרוחה של קרן".