לקראת יום הולדתה ה-48, החליטה סמדר קדם לתת לעצמה מתנה מקורית: מסע בשביל ישראל. "החלטתי לעשות במשך 48 יום כל יום דבר שמשמח אותי", אומרת קדם, תושבת רעננה, שעבדה שנים כאנליסטית, ואיבדה את עבודתה מעט לפני הקורונה. "הציעו לי לעשות את שביל ישראל, זה נשמע לי רעיון מדליק והחלטתי ללכת על זה. תכננתי לצאת בדיוק בתאריך של יום ההולדת שלי. ואז הגיע הסגר". בסופו של דבר היא התחילה לעשות את המסלול לפני כחודשיים.
סגרי הקורונה הם רק חלק מהאתגרים החדשים שעמדו בשנה האחרונה בפני המטיילים שבחרו לצאת למסלול בן 1,050 הקילומטרים, מקיבוץ דן שבצפון ועד אילת שבדרום. גם היכולת להסתייע ב'מלאכי שביל' שמארחים את המטיילים ומסייעים להם לוגיסטית נעשתה נמוכה יותר. מנגד, סגירת השמיים הפכה אותו לאפשרות זמינה לטיול לעומת טראקים בחו"ל.
יעקב פרטר (69), פנסיונר מנופית שבעמק יזרעאל, תכנן להתחיל את השביל בספטמבר, והחליט לעשות זאת על אף הסגר ו'הברזה' של שותפו למסע. יעל דיין (53) מקיבוץ מעברות העובדת במזכירות הקיבוץ, מטיילת בשביל כבר שבע שנים, היא מספרת שלא טיילה בזמן הסגרים.
שלושתם לא טיילו בשביל ברצף, אלא בגיחות קצרות. דיין מטיילת בשיטה המכונה 'קאני קרוס' עם כלבותיה יולי ואניקו – הן רצות איתה בעודן רתומות אליה ונפגשת באמצע השביל עם בן זוגה איתי, הרוכב על אופניים. פרטר וקדם עשו גיחות של יומיים, כל פעם בקטע שביל אחר, מתוך שיקולים כלכליים ומשפחתיים: קדם אם חד הורית, ולפרטר יש נכדים שהוא רוצה לראות. הגיחות היו תחילה קרוב לביתם, פרטר בצפון וקדם במרכז, ואחר כך ערכו גיחות ארוכות יותר בנגב.
בין יגור למכתש רמון
לכל אחד מהם יש קטע מסלול אהוב במיוחד. "אני אוהבת את השילוב של מקומות מוצלים והרים", אומרת דיין, "הקטע ביגור משלב יפה את שניהם". פרטר וקדם אוהבים יותר את המדבר. "לעבור במכתש הייתה חוויה וואו", אומרת קדם. פרטר מספר שטייל בשעות הבוקר המוקדמות במסלול של כרבולת חרירים, מסלול שטייל בו בעבר, אך הפעם הרגיש כי המסלול "מהמם ביופיו".
"צריך לדאוג הרבה יותר ללוגיסטיקה"
דיין וקדם לא נזקקו למלאכי שביל. פרטר לעומתן הזדקק להם, "בעיקר בשביל להתקלח". הוא מתאר כי מרבית מלאכי השביל "במקום להביא לי כתובת הם סיפרו לי סיפורי הדבקה", ודחו אותו בעדינות, מלבד "מלאך שביל מערד, שהתארחתי בביתו והוא בעל משפחה מרובת ילדים. אירוח נעים וחם". בשאר הטיול השתמש בבני משפחה וחברים בעת הצורך.
דיין מספרת שלעומת הימים שלפני הקורונה, ארגון הטיול מורכב יותר. "היה צריך לדאוג הרבה יותר ללוגיסטיקה. פחות הטמנות, פחות מסעדות- צריך לדאוג להכול מראש".
"אמרתי למטיילים שהקנס על שהפרו את הסגר הוא קפה"
הקורונה השפיעה גם על המפגשים שלהם עם מטיילים אחרים, שנעשו מעטים יותר. "הייתי מציק לאנשים. אומר שאני מפקח של משרד הבריאות ושהקנס שאני מבקש על הפרת הסגר הוא קפה. הם הבינו שאני חומד לצון וזו הייתה הדרך שלי לשבור את הקרח".
שלושתם מספרים שלא פגשו כמעט אנשים בדרכם. לדיין זה לא הפריע. "זה פחות חוויה עם אנשים. אני גם ככה עוף מוזר, עד שמבינים מי זאת האישה המבוגרת שרצה עם שני כלבים".
קדם מספרת על מפגש שהיה לה עם צעירים שטיילו באזור מצפה רמון: "חבר'ה טובים לפני צבא שיצא לנו לדבר איתם, והיה מרגש. את יודעת", היא ממשיכה, "זה לא קל להיות אמא לשני ילדים בלי עבודה. חוסר הוודאות והשגרה מאוד קשים. אבל השביל על המפגש עם האנשים והנופים שבו מעניק לי אנרגיה מטורפת, ואני רק רוצה לחזור"