המוסיקה של השטעטל מתנגנת לה ברחובות עיר הקודש הארץ ישראלית העתיקה, והאווירה היא אווירת יום-עצמאות. המוני עם חוגגים, פסטיבל במובן הקרנבלי ביותר – דוכני אוכל, פיצ'יפקעס שעושים רעש, צבע ואור ואפילו דוכנים מאולתרים שמציעים לך לנסות מזלך בהפלת מגדל קופסאות שימורים בהטלת כדור אחת בעד כמה זוזים.
הכליזמר היא מוסיקה יהודית עממית מזרח-אירופית, שהיתה נפוצה בכל שמחה בחייו המסורתיים של העם. הצלילים המוכרים כל כך של כינור, תוף, קלרינט וקונטרבס מסתלסלים בנגינות שגם כשהן עליזות מתלווה אליהן איזו נימה מינורית, כזוכרים חורבן ירושלים בתוך כל שמחה. דמותם של הנגנים היתה למיתוס. הם היו להיפוכם של תלמידי החכמים – כעין צוענים יהודים הנודדים משמחה לשמחה. אנשים שמחים אך לפעמים מפוקפקים. עניים החיים מן היד אל הפה, אך מלאי שמחה. כדמותו של סטמפניו הכנר רודף השמלות של שלום עליכם. מצבם אולי היה משל למצבו של העם. יהודים נודדים.
צפת היתה לבירת הכליזמר הארצישראלי עם ניגוני הילולת הר מירון הנחוגים כל שנה בל"ג בעומר, עת תהלוכה מלווה נגנים וריקודים יוצאת, מובלת על ידי ספר תורה מחצר משפחת עבו הצפתית להדלקה בציון קבר הרשב"י ומשם לקברו של התנ"א יוחנן הסנדלר.
פסטיבל הכליזמרים הבינלאומי בצפת מוהל בתוכו את מסורת הגלות הספציפית שבה צמחה מוסיקת הכליזמר, עם התרבות הישראלית המוזגת מזרח ומערב. המוני ישראל שנתקבצו מכלל הגלויות מגיעים לשמוע נגינה חסידית, מתובלת בתופי דרבוקה. שירה ביידיש ושמעון בוסקילה. הלב מנגן עם הניגון – עם ישראל חי, חי וקיים.
