אדם קרומר (37) מפרדס חנה, רוצה להוביל את מהפכת הגגות הסולאריים בישראל. מאחוריו כבר קרוב ל-450 התקנות של מערכות סולריות על גגות של בעלי בתים שהתארגנו בעזרתו בקבוצות רכישה.
מדינת ישראל מעודדת בשנים האחרונות התקנת מערכות סולאריות על גגות. האזרחים שמתקינים מערכת כזו כבר לא נדרשים להיתרי בניה, לארנונה, למס שבח ולדיווח למע"מ, אך רובם עדיין לא יודעים עד כמה הפך המהלך לפשוט ומשתלם, ולכזה שיכול להניב החזר של 8%-15% בשנה על ההשקעה.
"בעבר הייתה דיסאינפורמציה בישראל לגבי מערכות סולאריות על גגות פרטיים", מסביר קרומר. "זה נתפס כמשהו מאוד מסובך, מאוד יקר, אפילו בלתי רווחי לתקופה מסויימת, ושקלו את זה יותר בכובד ראש. המטרה שלי הייתה לעזור לשנות את התפיסה הזו. כל הקמפיין היה מרוכז בדבר הזה – לחשוף את המידע שהמציאות השתנתה".
קרומר, מספר שנחשף לרעיון בשנת 2016, תוך כדי מאבק לסגירת ארבע יחידות ייצור בפחם בתחנת הכוח "אורות רבין", שיוחסו לה מעל 200 מקרי מוות בשנה בישראל כתוצאה מפליטות זיהום אוויר.
"גבול השיח היה אז הסבה לגז", מסביר קרומר. "לא היה שום דיבור על אנרגיה מתחדשת. תשתית כזו מקימים ל-30 שנה ולא הייתה מחשבה קדימה. ב-2017 מחירי האנרגיה הסולארית כבר ירדו מתחת לעלות החשמל מגז".
ירידת המחירים נוגעת לשדות סולאריים קרקעיים, הנבנים בישראל בעיקר בנגב. מערכות קטנות המותקנות על גגות, זכאיות לתעריף יקר מהמדינה, של עד 48 אגורות לקוט"ש, פי שלושה ויותר משדה סולארי גדול, ובכוונה מוצהרת לעודד ישראלים להרוויח באופן פרטי מהתקנת מערכת כזו על הגג.
עם זאת, התעריף הנדיב והסרת החסמים, אינם מספיקים כדי להביא להתקנה מאסיבית של מערכות כאלו. חלק מהסיבות לכך נוגעות לחוסר הידע של הציבור. וכאן, נכנס קרומר לתמונה.
"זה התחיל ממייל ששלחתי לחברים, להורים בבית הספר של הילדים", הוא מתאר, "ופתאום התחלתי לקבל פניות ממקומות אחרים בארץ. שאלו אותי, 'מה איתנו?' אז הכנתי סרטון בפייסבוק שהפך להיות ממש ויראלי. היו לו בשבועות הראשונים איזה 50,000 צפיות. נרשמו 170 איש שמתוכם בערך חצי הקימו בפועל. הרישום נעשה בטווח של שלושה שבועות בסך הכל מפרסום הסרטון ועד לסגירת הקבוצה. זו הפכה להיות קבוצת הרכישה הכי גדולה אי פעם למערכות ביתיות".
חשיבה עסקית, מוטיבציה אידיאליסטית
קרומר החליט לעזוב את עבודתו כיועץ סביבתי בחברת ייעוץ לארגונים כדי להתמסר למשימה החדשה שלקח על עצמו. "המוטיבציה שלי היא אידיאליסטית, למרות שיש כאן גם מודל עסקי", הוא אומר.
"עזבתי את העבודה בשלב מוקדם, חשבתי שהמימוש יהיה מהיר יותר ממה שקרה בפועל. רציתי ליצור משהו שהוא ממש מעולה, לא 'בערך'".
כיום, הוא מתפרנס בעיקר מהמיזם, שמתואגד כחברה ומעסיק עוד עובד אחד. מדי פעם הוא גם נותן ייעוץ מקצועי בתחום החשמל הסולרי. "בפעם הראשונה שהגעתי למשא ומתן עם קבלני התקנה אמרו לי 'תחזור אלינו כשבאמת תהיה לך קבוצה של לקוחות'. היום, אחרי מאות התקנות והרבה עבודת הכנה, המציאות שונה. "אנחנו עורכים את התהליך תקופתית, כל כמה חודשים. בזכות המוניטין שצברנו בתחום, היום חברות נותנות לנו תנאים טובים על סמך הפעילות הכוללת שלנו ובעלי גגות יכולים להצטרף (גם לבד) ולהיות מופנים מיד להמשך התהליך, בלי לחכות שתתגבש קבוצה".
יעד ה-100 אלף
בתקופת הקורונה מרבית חוגי הבית התקיימו באופן מקוון, מה שמאפשר למתעניינים לצפות בהם בקלות, גם בדיעבד, באמצעות שידור ההקלטה בפייסבוק.
חלק משמעותי מהשיחות לא נוגע רק להזדמנות העסקית, אלא גם לדיון בנושא ההשפעות הסביבתיות של משק האנרגיה והיכולת של אנרגיות מתחדשות לחולל שינוי.
גורם בתעשייה הסולארית אמר ל"דבר" כי "אנשים לא אוהבים לחשוב על הגג שלהם בצורה עסקית, לא משנה כמה זה משתלם. זו השקעה ל-25 שנים, ואנשים לא בטוחים איפה הם יגורו בעוד כל כך הרבה שנים. הסיפור של מערכות ביתיות נוגע היום לאוכלוסייה קטנה בסך הכל. אנשים אידיאליסטים שמודעים לסוגיות סביבתיות".
קרומר מסכים עם הניתוח הבסיסי, אבל לא עם המסקנה. "נכון שכשיש לך עסק אתה מראש חושב על רווח ויותר קל לשכנע אותך בפרמטרים העסקיים של מערכת סולארית על הגג. השם 'מאה אלף גגות סולאריים' הוא שאפתני אבל יכול גם להתגשם. יש הרבה יותר ממאה אלף גגות בישראל", הוא מוסיף.
מה היתרונות בחוזה קבוצתי?
"קבלן שלא מסכים לקחת אחריות מלאה על פיצויים על נזקים, סימן שהוא פוחד שהוא יעשה נזקים ומראש הוא פחות מתאים לנו. קבלן שלא רוצה להאריך תקופת אחריות, זה אולי כי יש לו סיבה. זה חלק מהסינון וגם תנאים שהם מועדפים לעומת השוק".
בחוזה הקבוצתי שקרומר גיבש, הקבלן מתחייב לפיצוי צד ג' על נזק ללא מגבלה של עלות המערכת. זכות הביטול לקבלן מחייבת הצדקה וללקוח יש זכות ביטול אם הקבלן לא עומד במחויבות שלו. החוזה קובע מגבלות על תוספות המחיר שרשאי הקבלן לגבות בעבור נסיבות מיוחדות.
"בסופו של דבר, עשיתי משא ומתן, ושתי חברות נבחרו והתחילו לעבוד", מסביר קרומר. "הן הגיעו לבתים של האנשים ואנשים התחילו להקים מערכות. זה היה די מדהים לראות את זה קם. בעצם לאט לאט, זה הפך להיות יותר סדור". קרומר מדגיש כי מי שכותב את החוזה זו הקבוצה, אבל בסופו של דבר הוא נחתם פרטנית בין הלקוח לקבלן.
"למדנו את השוק וירדנו להרבה מאוד פרטים של מפרט, לוחות זמנים, אחריות ותנאי תשלום. המטרה היא שבעל הגג לא יצטרך לעסוק בפרטים הללו בכוחות עצמו. אני מקפיד מאוד לקחת טווח ביטחון מסוים, אז בפועל מערכת סולארית מייצרת בדרך כלל יותר חשמל ממה שאמרנו שאפשר להסתמך עליו. היפה הוא שברוב הגגות ניתן לייצר יותר חשמל ממה שמשק הבית צורך".
כמה ניסיון צברת?
"כיום אנחנו בקבוצה ה-13 הארצית והיו פה ושם קבוצות מקומיות. יש לנו פרויקט בשיתוף עם המועצה האזורית דרום השרון, שנקרא 'אם יש לך שמש'. הם רוצים לקדם מערכות בתוך המועצה, אז אנחנו סוג של הזרוע המבצעת שלהם. עשינו הליך תחרותי ספציפי לדרום השרון. זה עוד יותר כדאי לקבלנים בגלל התמיכה מהמועצה וריכוז הגגות באותו אזור. מצרפית, הקבוצות התקינו כ-4-3 מגהואט. אני יודע שזה אפילו פחות ממערכת סולארית בינונית ברמה המסחרית, אבל הפוטנציאל לגדול הוא די גבוה".
מה המגמה במחירי המערכות?
"בגדול, התנועה היא של ירידה מתמשכת במחירים, עם כמה נקודות זמן ספציפיות, בהן היו עליות זמניות במחיר כתוצאה משער הדולר או התייקרות של רכיב מסוים, אבל המגמה היא של ירידה. המחירים שקיבלנו על הקבוצה האחרונה לפני שבועיים הם הכי טובים שקיבלנו מעולם. למעט תנודה קיצונית בשער הדולר, המחיר מובטח לנו לתקופה".
אתה מצליח לחיות מזה?
"מבחינתי, זה לא רק עניין של פרנסה. גם כילד וכנער התעניינתי בשמירה על הסביבה. למדתי ניהול משאבי מים. לפני הקבוצה, הייתי יועץ ארגוני וסביבתי. הייתה תקופה שעזבתי את זה לגמרי והייתי רק בעסק. היום אני משלב בין השניים. הדבר שאני הכי נהנה ממנו זה חוגי הבית של 'מאה אלף גגות סולאריים'".
