דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

מפלצת

אני זוכר בבהירות את שעת אחר הצהריים הזו, כשפינו את גופתו של עזרא יום-טוב מהסופר השכונתי. אני, יחד עם שלושה או ארבעה שכנים נוספים, יצאנו החוצה לקול סירנת האמבולנס הצווחת שפילחה את האוויר הדחוס במרכז המסחרי שלנו. שני פרמדיקים נשאו יחד את האלונקה עליה שכב עזרא. מותו לא נקבע במקום, אבל זו כבר היתה עובדה מוגמרת.

מדהים שגם על ערש דווי, אף אחד מהסובבים לא היה מסוגל להסתכל עליו. אפילו הפרמדיקים הסבו מבטם הצידה. ורק אני, למרות שמראה פניו זעזע אותי עד עמקי נשמתי, הסתכלתי. הישרתי מבט הישר אל תוך פניו. הרגשתי שאני חייב לו לפחות את זה.

כשהייתי קטן, אמא תמיד היתה שולחת אותי לקנות במכולת של ברוך. ״השלמת קניות״ היא כינתה את זה. בדרך כלל זה היה לחם, ביצים וחלב. תמיד הייתי קונה לעצמי צ'ופר. פרס על זה שדווקא אני מכל האחים שלי עוזר לאמא עם הקניות. כבר אז עזרא היה שם.

ברוך, שיותר מאוחר הגדיל את המכולת והפך אותה לסופר, מ"מכולת דיל" ל"סופר דופר", היה בעל לב יהודי חם. הוא תמיד העסיק את כל המסכנים והמוגבלים בשכונה. הקונים בחנות אמרו עליו, מאחורי הגב, שאין לו בעיה לעשות את זה כי הוא לא נמצא אף פעם בחנות ולא צריך לסבול את זה. אבל הם מעולם לא העזו להגיד לו את זה בפניו. הרב שלנו, אמסלם, תמיד היה משבח את ברוך על טוב ליבו בבית הכנסת, בתפילה שלפני כניסת יום כיפור. וכולם היו מהנהנים בהסכמה.

לעזרא לא היה פה. הוא יכול היה להשמיע כל מיני רעשים, אבל הקולות שבקעו ממנו לא היו נהירים כל כך. חלק מהאנשים בשכונה אמרו שהעיוות בפניו הוא תוצאה של סרטן הפה. כמו שהיה לפרויד (שזה גם שמו של הרחוב בו גרנו).

עזרא עבד בסופר משך שנים ארוכות אבל אני לא יודע באיזה גיל התחיל. רוב הזמן הוא סידר את המוצרים החדשים שהגיעו בבוקר עם משאיות ההספקה, ושם עליהם מדבקות קטנות עם מחיר המוצר. עם הזמן נתנו לו לעשות דברים נוספים כמו רשימות תכולה, בדיקת מחירים של מוצרים בקופה במקרה הצורך ושליחת הזמנות. קופה הוא לא עשה. כנראה שלא היה ייצוגי מספיק, והבעלים פחדו שיבריח קונים.

עד יומו האחרון הוא עבד בסופר. בן 62 היה במותו. אף פעם לא ידעתי אם תמיד לא היה לו פה, או שזה נמחק לו מהפנים עם השנים. אלינור, הבת של ברוך, היא זו שניהלה בפועל את העבודה בסופר. היא תמיד עמדה בקופה והיתה נותנת לעזרא משימות. היא התנהגה אליו הכי יפה שראיתי. היא כיבדה אותו ולא פחדה להישיר מבט. אני כשלעצמי, לא הייתי מסוגל. תמיד העפתי חצי מבט וסובבתי את הראש. לא היה לי נעים שיראה אותי בוהה בו, וזה גם עורר בי בחילה.

אני זוכר שפעם, בילדותי, ראיתי בן אדם עם שני ראשים. ראש אמיתי ועוד גולת שומן ענקית, בגודל של ראש, שיצאה לו מהצוואר. הוא נטה הצידה, תוך כדי הליכה, בגלל שהגולה היתה כבידה כל כך. אחר כך, כשחזרתי הביתה כאבה לי הבטן ובלילה חלמתי שהוא רודף אחרי. כשסיפרתי עליו לחברים שלי הם צחקו עלי שזו הפעם הראשונה שראיתי אותו. קראנו לו המפלצת הדו-ראשית מיונג (הרחוב בו תמיד הוא הסתובב בשכונה שלנו). כשהוא עבר ליד הבתים שלנו היינו צועקים לו "מפלצת מפלצת" ובורחים. פעם אמא שלי תפסה אותי עושה את זה, יחד עם עוד שני חברים, ונתנה לי מכה על הפה. אני זוכר שבכיתי מעלבון. מאז לא עשיתי את זה יותר.

עזרא התמוטט בסופר דופר בסביבות השעה ארבע וחצי ואלינור הזמינה אמבולנס שהגיע תוך חמש דקות. כשהוציאו את גופתו החוצה היא בכתה וצעקה. כשנתנה לו נשיקה על המצח, רגע לפני שהפרמדיקים כיסו את פניו, ראיתי את הבן שלי צוחק יחד עם חברים שלו והם עושים תנועות עם האצבע והגרון כאילו הם מקיאים. אני זוכר שחשבתי ביני לבין עצמי, מיהי מפלצת?

 

 

 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!