לפי הנתונים הציבור הערבי נפגע כלכלית קשה יותר בקורונה, אבל עומק המשבר לא מתגלה במלואו במספרים, בעיקר בציבור שמשתמש פחות בשירותי המדינה. מחמוד אבו סנינה, פעיל בארגון פעמונים שמסייע למשפחות שנקלעו לקשיים פיננסיים, מספר על ריבוי מקרים של חובות לא פורמליים, מובטלים ללא חל"ת והלוואות ללא פיקוח, באזור מזרח ירושלים בו הוא חי ופועל. את המצב הכלכלי הקשה הוא קושר גם למתיחות הביטחונית הגוברת בימים האחרונים.
חובות סמויים ודחק נפשי
על פי נתוני בנק ישראל, 54% מהערבים בישראל דיווחו כי נפגעו במשבר, ו-40% ממשקי הבית נמצאים בחובות. ל-12% מהציבור אין בכלל חשבון בנק. אבל יש חובות שלא מקבלים ביטוי בנתונים, כמו דחייה חוזרת של תשלום שכר דירה, עליה מעיד אבו סנינה שהפכה לתופעה נפוצה.
"יש הרבה אנשים ששכר הדירה שלהם הוא בעצם חוב שהולך וגדל בשנה האחרונה. יש אנשים שבחובות של כמה חודשים, זה יכול כבר לצאת קרוב ל-20 אלף, סכום שהמשפחות לא יכולות לשלם" הוא מסביר. "יש בעלי דירות שמנסים להגיע לפתרון, פורסים איכשהו את החובות או אפילו מוותרים. אבל הרבה מהבעלים דורשים את הסכום המלא, ואם הם לא יכולים לשלם מעיפים אותם מהדירה. אנשים מאבדים את הדירות שלהם. הרבה מחפשים דירות ועוברים לדירה אחרת או עוברים לגור עם המשפחה. אבל גם במצב כזה החובות נשארים להם".
ממד נוסף שלא מקבל ביטוי בנתונים הוא הדחק הרגשי והנפשי, המייצר לחץ וחרדה גוברים- שמביאים רבים לעשות בחירות שמעמיקות את המצוקה עוד יותר. "אנשים בלחץ מקבלים החלטות פיננסיות לא טובות" אומר אבו סינה. "יש משפחות שעושות בחירות גרועות פשוט כי עכשיו צריך את הכסף ולא מעניין כלום. אתה צריך כסף כדי לקנות אוכל, או משהו לילדים, זה לחץ אמתי. אז אנשים פונים לאן שהם יכולים".
לטענתו, מדובר ברקע לתופעה הולכת וגוברת של נטילת הלוואות שאינם ברות קיימא, שהולכים ומעמיקים את החובות של תושבי מזרח העיר. " יש אנשים שבכלל לא קיבלו חל"ת ולא עבדו, והמשיכו למשוך כסף כי היו צריכים לחיות. אז הם במינוס עכשיו. יש אנשים שהלכו לקבל הלוואות בלי לחשוב על הריביות ואיך ישלמו. לא חשבו כלום, לקחו הלוואות".
"במזרח ירושלים מנתקים אותך מהחשמל אחרי שאתה לא משלם שלושה חשבונות. לא מסתכלים לראות אם יש לאנשים ילדים, מבוגרים, לא מסתכלים כלום, ישר מנתקים. הייתה משפחה אחת שלא היה לה כסף לשלם על חשמל, היה להם חוב ששל אלפיים שקל בערך. אז הם החליטו לגנוב חשמל, הביאו חשמלאי וחיברו את הבית באופן פירטי ישר לעמוד. חברת החשמל תפסה אותם, והם קיבלו דוח של 20 אלף שקל. אנחנו דיברנו עם חברת החשמל, אמרנו שהם חיים מתחת לקו העוני, הצקנו עד שהצלחנו להוריד אותם לדוח של 5 אלף. אבל גם את זה הם לא יכלו לשלם. אז הם גנבו עוד פעם. זה קורה הרבה".
"הנערים מסתובבים ברחובות, מחפשים מה לעשות"
לדבריו, גם רמות הולכות וגוברות של אלימות הן מאפיין של עוני שזינקו בחברה הערבית בשנה האחרונה. אבו סינה קושר בין הלחץ הנפשי שנוצר בעקבות המצוקה הכלכלית לאלימות בבית- שזולגת גם לרחובות.
"זה משפיע על האלימות שיש בירושלים בשבועות האחרונים" הוא אומר. "המצב הכלכלי הקשה משפיע. הנערים מסתובבים ברחוב, מחפשים לעשות משהו. איפה זה יוצא? על הדברים האלו. יש הרבה גברים צעירים מובטלים, או שהם מושפעים מהלחץ בבית. ההורים נלחמים אחד עם השני בבית, יש הרבה יותר אלימות בתוך הבית בתקופה הזאת. הילדים קולטים את זה, והם מוציאים את זה במקומות אחרים. חלק מזה מביא גם לאלימות עם היהודים, זה משפיע. "
בלי עבודה ובלי חל"ת
על פי נתוני בנק ישראל, אחת הסיבות לפגיעה הקשה בעובדים ערבים היא הירידה בהיקף שעות העבודה בפועל. בקרב עובדים ערבים ירדו שעות התעסוקה ב-5% בין מרץ לדצמבר לעומת שנה שעברה, ורבע מהערבים הבלתי מועסקים דיווחו על צמצום בצריכת המזון.
אבל הפגיעה הקשה במיוחד במשקי בית ערבים נובע מכך ששיעור גדול, אבל לא ידוע מהם עבד ללא תלוש שכר לפני המשבר, ולכן לא היה זכאי לחל"ת. לדבריו של אבו סינה, מספר גדול של משקי בית מצאו את עצמם ללא הכנסה בכלל עם פרוץ המשבר.
"גם לפני הקורונה לא היה קל במשפחות שעבדתי איתם, ואז פתאום בא המשבר ואין עבודה. מי שיש לו מזל מקבל חל"ת, ואז בכל זאת יש לו הכנסה כלשהי, אבל הרבה מהאנשים במזרח ירושלים עובדים בשחור. זה אומר שאין להם תלוש שכר, והם לא זכאים לחל"ת. זאת תופעה נפוצה. יש 75% שחיים מתחת לקו העוני במזרח ירושלים, יש הרבה עובדים בלי תלוש. הם הכי נפגעו – כי הם לא מקבלים חלת ולא כלום" הוא אמר.
"אני מנסה לעזור לאנשים למצוא דרך לסגור את הפער בין ההוצאות להכנסות. אז הרבה מהמשפחות שאני מלווה אנשים היו על הקצה מבחינת התנהלות פיננסית, והמשבר דחף אותם למינוס" הוא אומר. " ברוב המשפחות יש רק מפרנס אחד. יש נשים שעובדות, אבל הן מיעוט".
אבו סנינה מדגיש את הקושי במיצוי זכויות בחברה הערבית, בגלל מחסומי השפה וקשיים בהנגשת המערכות לציבור הערבי. "המשפחות לא מכירות את הזכויות שלהם. למשל הוצאה לפועל שולחת מכתב בעברית. רוב המשפחות לא יודעות עברית. המכתב מגיע, פשוט מתעלמים או לא מבינים. ואז הולכים למשוך כסף ולא מבינים למה אי אפשר" הוא אומר.
"לרוב המשפחות אצלנו אין חשבון רגיל. יש רק חשבון בבנק הדואר. זה מקשה מאד על ההתנהלות בזמנים כאלה. כשיש לך חשבון בנק יש לפחות סדר, אתה יכול לבדוק כמה אתה מוציא ועל מה. בלי חשבון, כשהכול במזומן, קשה להבין בכלל. למשל אם אתה בא אלי אנחנו עושים מיפוי, ובדרך כלל המספרים בחשבון אומרים משהו אחר ממה שהבנאדם חושב. לפי הבנק אני רואה שאתה בחובות גדולים יותר ממה שאתה חושב, או שההוצאות שלך גדולות יותר, או שההכנסות נמוכות יותר".
