דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום ראשון י"א בחשון תשפ"ב 17.10.21
25°תל אביב
  • 16°ירושלים
  • 25°תל אביב
  • 23°חיפה
  • 24°אשדוד
  • 22°באר שבע
  • 29°אילת
  • 25°טבריה
  • 16°צפת
  • 24°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
כלכלה

פרשנות / 100 הימים של ג׳ו ביידן: התכניות שיכולות לשנות את העולם

הפופולריות של טראמפ הוכיחה שהשיטה הכלכלית שבורה | ממשל ביידן מנסה לתקן אותה, ולהראות שהרעיונות של השמאל הסוציאל דמוקרטי, הם הפתרון למאה ה-21

קריסטין אלוורנו וביתה ג'וליה קראמפ צופות בג'ו ביידן בדרכו למיסה בכנסייה הקתולית בבוקר יום ההשבעה. (צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)
טל כספין
טל כספין
רכז המערכת
צרו קשר עם המערכת:

שכר המינימום הפדרלי לא עלה ל-15 דולר, הרפורמות הגדולות עדיין רחוקות מאישור, והמצב הפוליטי דוחק; ובכל זאת, 100 הימים הראשונים של נשיא ארה״ב ג׳ו ביידן עשויים לסמן תיקון היסטורי במסלול בו צועדת ארה״ב, ואולי העולם כולו.

ההבטחה של טראמפ

מי שמבקר את הסדר העולמי הניאו ליברלי, לא יכול להיות אדיש לתופעה שנקראת דונלד טראמפ. הנשיא המיליארדר שהכחיש את בעיית האקלים, לעג למיעוטים, השתמש בביטויים גזעניים ומיזוגנים הוא צד הצל של התהליך הכלכלי שעיצב את כלכלת העולם בעשורים האחרונים.

נשיא ארה"ב, לשעבר, דונולד טראמפ (צילום: AP/Brynn Anderson)

נשיא ארה"ב, לשעבר, דונולד טראמפ (צילום: AP/Brynn Anderson)

האהדה לטראמפ נבעה, לפחות בחלקה, מכך שהוא ביטא את הצביעות של הגלובליזציה הקפיטליסטית, שבמסווה של שיח מתקדם של ״קידמה״ ו״זכויות״ גרמה להפקרות, לפערי ענק, וביססה אליטה פיננסית מתעשרת לצד המונים שמצאו עצמם מחוץ למשחק הכלכלי.

יש שהגדירו את תפיסת האמת שלו כ״אימפרסיוניזם״, הדברים שאמר אולי אינם מדויקים עובדתית, אבל נשמעים לאוהדיו נכונים יותר מהמציאות המתווכות להם על ידי האליטות. טראמפ עלה לשלטון בתמיכת מנושלי הגלובליזציה ומעמד הביניים המדורדר מחגורת החלודה, אלא שהוא לא סיפק את הסחורה. ואז הגיע ביידן.

סליפי ג'ו מתעורר

במהלך קמפיין הבחירות כינה טראמפ את יריבו ״סליפי ג׳ו״, ביידן הישנוני, כינוי שגם תומכי המפלגה הדמוקרטית התקשו לדחות על הסף. בשונה מטראמפ האנרגטי והדינמי, ביידן נראה כמו סטריאוטיפ של פוליטיקאי מהסוג הישן: ממוסד, סולידי, איטי וקצת משעמם. היתרון הגדול שלו היה שהוא אינו טראמפ, ורבים ראו בבחירתו לנשיאות משאל עם נגד הנשיא המכהן.

הנשיא ג'ו ביידן, בבית הלבן. (צילום: AP/Evan Vucci)

אבל 100 הימים הראשונים של ביידן כנשיא ארה״ב רחוקים מאוד מישנוניות. מלבד ההצלחה בניהול האדמיניסטרציה של המאבק במגיפה (שאת היסודות לה עוד הניח טראמפ), העביר ביידן חבילת סיוע גדולה במהירות ולמרות התנגדות הרפובליקנים, והחל לקדם ברצינות שורת שינויים שאמורים לחולל מהפכה בכלכלת ארה״ב.

ביידן מינה את ג'נט יילן, נגידת הפד לשעבר, לתפקיד שרת האוצר; ולצמרת הקבינט הכלכלי שלו הוא מינה שורה של יועצים מוכשרים מהאזור השמאלי של מפה. בתקופה קצרה אישר ביידן תכנית תמריצים של 1.9 טריליון דולר, והציג שורה של תכניות כלכליות: השקעת טריליוני דולרים בתשתיות הפיזיות של ארה״ב, הרחבת מערכת הרווחה, חבילת חוקים בעד איגודים מקצועיים, מעבר של ארצות הברית לאנרגיות ירוקות, הגדלת המיסים על חברות ועל העשירים ביותר, מאבק גלובלי במקלטי מס והתחמקות מתשלום מס חברות, ועוד.

מבול של צעדים סביבתיים, חברתיים וכלכליים, מהמתקדמים ביותר שידעה ארה״ב בעשורים האחרונים.

עידן ה״ביידנומיקס״

אוסף המהלכים והאינטנסיביות שלהם גורמים לרבים בארה״ב לדבר על ביידן במושגים של מי שיכול להיות נשיא שייזכר לדורות. חלק מתייחסים לסוף עידן ה״רייגניזם״, ומדברים על תקופת ה״ביידנומיקס״; התקופה שאחרי הניאו ליברליזם.

מוקדם עדיין לדבר על מהפכה, אבל ניתוח מעניין של הרעיונות שמוביל ממשל ביידן, ״הביידנומיקס״, אפשר למצוא אצל נוח סמית׳, כותב טורים בבלומברג. לפי סמית׳, בתכנית של ביידן שלושה מרכיבים מרכזיים: הטבות כלכליות ישירות, השקעה בעבודות טיפוליות, והשקעה בתשתיות טכנולוגיות ופיזיות (בדגש על מעבר לאנרגיה ירוקה ושמירת היתרון התחרותי של ארה"ב בתחומי המחקר והפיתוח).

שרת האוצר של ארה"ב ג'נט יילן (צילום: AP Photo/Andrew Harnik)

כך, טוען סמית׳, מייצר ביידן כלכלה ׳דו נתיבית׳: מצד אחד הוא מחזק את היתרון התחרותי של ארה״ב כמעצמה לתעשייה מתקדמת, מה שיוצר משרות בשכר גבוה לעובדים מיומנים. אבל מתוך הכרה שלא כולם ישתלבו בתעשייה הזאת, במיוחד על רקע תהליכי האוטומציה, משקיע ביידן גם ב׳כלכלת הטיפול׳ (חינוך, סיעוד, בריאות ודאגה לקהילה). הסקטור היצרני ישפר את הפריון שלו, וכלכלת הפנים, יחד עם הטבות במזומן כמו קצבאות ילדים, יחלקו את העושר בצורה שווה יותר.

יחד עם יצירת כלכלה ירוקה, עשויה תכנית ביידן להתאים את החברה האמריקאית לשינויים שמתרחשים במאה ה-21. למדינה יש תפקיד מרכזי בהובלת השינוי: לא כרגולטור בלבד, אלא כמובילה, יוזמת ומכוונת בשוק הניאו ליברלי.

לתקן את הגלובליזציה

מרכיב נוסף שנחשף לאחרונה בדרכו של ביידן הוא עיצוב מחדש של הגלובליזציה, בצורה שתתקן חלק מהנזקים שהתרחשו בעשורים האחרונים. תכניתה של יילן לייצר שיתוף פעולה בינלאומי בנושא מס החברות משמעותית לא רק בגלל ההכנסה שהיא תייצר למדינות, אלא בגלל עצם ההחלטה לייצר שיתוף פעולה בינלאומי שנותן משקל נגד לתנועת ההון העולמי.

הנשיא ג'ו ביידן ועובדי מפעל בארה"ב (צילום: REUTERS/Mark Makela)

לצד מיסוי חברות ענק, נמשכים צעדים שהחלו בזמן ממשל טראמפ, והם בין הדברים היחידים שמוסכמים על הדמוקרטים והרפובליקנים בקונגרס: הגברת הרגולציה על חברות הביג טק הגדולות. בשנים הקרובות צפוי גל נוסף של חוקים נגד ריכוזיות בארה״ב, מה שצפוי לעורר קרב קשה נגד החברות הרווחיות ביותר בעולם.

בניגוד לחלק מהציפיות, ביידן לא נטש את מלחמת הסחר עם סין, וזאת בגלל האינטרסים החיוניים הגלומים בה לארה״ב, בעיקר בכל הנוגע לתעשייה מתקדמת. מצד השני, נשיא ארה״ב שם דגש על שיתוף פעולה חוצה גבולות בנושא האקלים והתחממות כדור הארץ, שינוי חד ממדיניות טראמפ שפרש מהסכמי פריז.

הפכפכות ההיסטוריה

מפתה לנסות לבנות תיאוריה סוציולוגית מקיפה על בחירתו של ביידן, אבל חשוב לזכור שאת הבחירות האחרונות הוא ניצח, כמו קודמו בתפקיד, בפערים של אחוזים ושברי אחוזים. פער של 70-60 אלף קולות בלבד העניק לדמוקרטים את הניצחון בסנאט, שבלעדיו הם היו משותקים פוליטית. טראמפ זכה לתמיכה רבה בארה״ב, וייתכן שבנסיבות אחרות (שבראשן התפרצות הקורונה), הוא היה זה שמנהיג היום את ארה״ב.

יש להסתייג ולומר, שיחד עם היקפן וגודלן, התכניות שהציג ביידן הן רק חלק קטן מההשקעה שנדרשת בשביל לגמול את ארה״ב מפחמן, וממה שנדרש בשביל לתקן את התשתיות הפיזיות והחברתיות שלה. גם אחרי העלאת מס החברות, הוא עדיין יהיה נמוך בהשוואה היסטורית. ומעל הכול, ביידן יתקשה מאוד לממש את כל תכניותיו. לנשיא יש רוב מזערי בקונגרס, ויכול מאוד להיות שגם אותו הוא יאבד בבחירות האמצע ב-2022.

אבל ממשל ביידן הוא לא כל הסיפור. השינויים שנראים היום בבית הלבן, הם פרי של מגמות בתוך השמאל האמריקאי. השמאל הדמוקרטי הוא זה שהוביל משך שנים את התהליכים הניאו ליברליים בעצמו; הוא הפך לגרסה מושמצת של נאורות צבועה ומנותקת, המעדיפה זהות, מתעלמת ממעמד ושואפת לשמר את הסדר הקיים.

השמאל של וול סטריט, של האקדמיה ושל הוליווד, שהיה סמל לאליטיזם וגלובליזציה; השתנה. כעת נראה שיש לו גם פרוגרמה כלכלית חברתית. יותר מזה: שיש לו תכניות לתיקון העולם במאה ה-21.

תכניות אלה חושפות את השינויים העמוקים שעבר השמאל הכלכלי חברתי בעולם של אחרי משבר 2008. קריסת הכלכלה אמנם לא הובילה לתיקון הקפיטליזם, אבל היא התניעה כמה תהליכים של בחינה מחדש של כמה מהאקסיומות שלו. פירות התהליך הזה מתחילים להתגלות עכשיו. איגודי עובדים, מגזר ציבורי, השקעות, חינוך ורווחה, המושגים המכוננים של השמאל הסוציאל דמוקרטי שנדחקו לפינה, מתגלים כחיוניים למאה ה-21. טראמפ העלה למודעות את הבעיה, זו שגם ממשל אובמה הנערץ לא תיקן ואף היה חלק ממנה. ממשל ביידן, מתחיל לנסות למצוא פתרונות.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
עוד על כלכלה:
ועדת הכספים בוחנת מתן ערבות לקרנות השקעה בנדל"ן, בתמורה להקצאת חלק מהדירות לדיור בר השגה
מינימום של 3,710 שקלים לקשיש: תוספת להבטחת הכנסה אושרה בוועדת הכספים
עלייה של כמעט 30% מועסקים בענפי האירוח והאוכל ביחס לרבעון הקודם של השנה
תגובות