הר מירון שימש מקדמת דנא אתר לעלייה לרגל, אם לקברו של יהושע בן נון ולקברם של הלל ושמאי. החל מהמאה ה-15, קיימות עדויות לעלייה לקבריהם של רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר, ומתרבים האזכורים למרכזיותו של קבר רבי שמעון בר יוחאי כאתר עלייה לרגל.

רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) נודע כאחד מחמשת תלמידיו של רבי עקיבא שזכו להסמכה לאחר מותו. רבי שמעון בר יוחאי, שלעתים קרובות נמצא בדעת מיעוט בפסיקה, נודע כבעל נסים וכמי שדבק בלימוד התורה כפשוטה.

במאה ה-13 התפרסם ספר הזוהר, שמספר על מעשיו ומעשי תלמידיו, ועל דרשותיו של רבי שמעון בר יוחאי. ספר זה, שהפך לאבן יסוד בתורת הקבלה, מציג את רבי שמעון כצדיק בעל נס שיודע את סודות התורה הנסתרים ובעל שיח עם האלוהים.

עם התיישבותו של רבי יצחק בן שלמה לוריא (האר"י) בצפת ועלייתה כמרכז של תורת הקבלה במאה ה-16, התבסס גם הפולחן סביב קברו של רבי שמעון בר יוחאי.

עוד לפני ימי האר"י התקיימו עליות לרגל לקבר במירון, אבל פשוטות בהרבה, ובעיקר של תושבי הסביבה. מגורשי ספרד הטעינו את העלייה לרגל לקבר הרשב"י בטקסי התעלות רוחנית ולימוד ספר הזוהר על הקבר.

העדויות הראשונות על עלייה המונית לקבר בל"ג בעומר מצביעות על המאה ה-15. לפי מסורות שונות, ל"ג בעומר היה יום פטירתו של הרשב"י. בתקופה זו התעצבו עיקרי ההילולה כפי שחוגגים אותה כיום.

בהילולה ב-1911 התמוטט מעקה המרפסת של אחוזת הקבר. 11 אנשים נהרגו כתוצאה מההתמוטטות ו-40 נפצעו. מפקד המשטרה העות'מאנית שנכח במקום החיש עזרה לפצועים שפונו לבית החולים החדש בצפת. האסון זכה לסיקור נרחב בעיתונות העברית בארץ. אחריו הועלתה ביקורת קשה על תנאי המקום וההתנהלות בזמן האסון.

שיאה של ההילולה הוא הדלקת המדורה על גג אחוזת הקבר בלילה הראשון, ליל ל"ג בעומר. הדלקה זו התבצעה בעבר על ידי הרבנים הספרדים, אבל עברה לידי צאצאיו של רבי ישראל מחסידות רוז'ין (כיום חסידות בויאן), ולרוב מתבצעת בפועל על ידי הרב של צפת.

לצד הדלקה זו, נוספו במהלך השנים הדלקת מדורות נוספות במתחם בידי רבנים שונים. לאחרונה נוספה גם הדלקת המדורה של חסידות תולדות אהרון שחותמת את ההילולה.

לצד הדלקת המדורה מתקיימת תהלוכה מצפת למירון, ובראשה ספר התורה של שמואל עבו, שקנה את חלקת הקבר ב-1883 והקים עליה את מבנה הקבר.

למחרת היום מתקיים טקס עתיק יומין, טקס החלאקה, שבמהלכו נגזז לראשונה שיער ראשם של ילדים בני שלוש לקול נגינת כלייזמרים.

ההילולה מלווה בריקודים המוניים. בתחילה היו אלא ריקודים בהשראה ערבית, אבל החל מהמאה ה-19, הם קיבלו גוון חסידי הולך וגדל. העולים לרגל שוהים במקום שלושה ימים ומקיימים סעודות חגיגיות.

לפני קום המדינה היו שותפים בחגיגות ערבים ודרוזים בני המקום. עם קום המדינה, הפכה ההילולה להמונית עוד יותר, שעיקר המגיעים אליה נמנים עם הציבור היהודי המסורתי, הדתי והחסידי.