"פנה אלינו נער שהיה במירון ותפקד ברמה גבוהה, סייע למשפחה להיחלץ וכו', ולאחר יומיים היו לו פלאשבקים מהאירוע. הוא נבהל והתקשר אלינו לשאול אם הוא נורמלי", אומרת ל'דבר' עו"ס מרב לוי, בת 49 מפדואל, מנהלת האגף לבריאות הנפש ב'עזר מציון'.
צוות של העמותה היה בהילולה כדי לסייע לקבוצה של אנשים מוגבלים בתנועה להגיע למדורה בהר. מלבד פתיחת המוקד לסיוע נפשי בשיתוף פעולה של המחלקה הפסיכיאטרית בשיבא, 'עזר מציון' סייעה בפינוי פצועים באמבולנסים, איתור נעדרים, סיוע לחולים ולמשפחות בבתי החולים, הסעות על ידי מתנדבים ומשלוח ארוחות.
עמותה נוספת שמסייעת לנפגעי האסון במירון היא עמותת 'משאבים', שפועלת כבר 40 שנה בשגרה ובאסון במתן כלים ליחיד ולקבוצה ביצירת חוסן. מאז המאורע היא מפעילה קו סיוע לפרטים, ומסייעים לעמותות ולרשויות מקומיות. "לפעמים שיחת טלפון אחת מורידה את הלחץ", אומר ד"ר רובי רוגל, בן 63 מרמות נפתלי, סמנכ"ל מרכז 'משאבים לסיוע נפשי'. "התקשרה אלינו אמא שהבן שלה היה במירון וחזר הביתה, ולא יוצא מהחדר שלו מאז. היא לא יודעת מה להגיד, איך לגשת".
"חשוב לי להעביר מסר להורים ולמחנכים: תקשיבו לנפש. אחת הנשים שבן משפחתה נהרג התפרקה לגמרי, אבל כשאחת המתנדבות הביאה לה כוס מים, היא אספה את עצמה ובירכה את כוס המים. זה מראה לך שהאמונה מחזיקה אותה, מעניקה לה כוח, חוסן".
לדברי רוגל, פעילות העמותה בימים אלה היא חשובה במיוחד למניעת טראומה. "יש שלב הנע בין יומיים לארבעה ימים לאחר האירוע, שהוא שלב לפני היווצרות הטראומה, ואנחנו מנסים בכלים שרכשנו למנוע את היווצרותה. אני חושב שעל כל אחד לאתר את המשאבים של כל אחד להתמודדות ולהשתמש בהם".
רוגל מתאר את הקשיים שבהם העמותה נתקלת סביב האירוע: "אנחנו בהצפה מבקשות לטיפול פרטני, ובחשש שנגיע לקצה גבול היכולת שלנו. לכן, כדי לא ליצור תחושת חוסר אונים למי שפונה אלינו, אנחנו מבקשים מהעיריות או מכל גורם אחר שמפנה אלינו להעביר לנו את הפרטים כדי שניצור קשר".
לוי אומרת שמבחינת פעילות העמותה, האירוע עדיין לא נגמר. "אנחנו רוצים להעניק טיפול נפשי גם לצוותים שלנו שהיו באירוע עצמו. פיזית האירוע נגמר, אבל ההתמודדות הנפשית מתחילה עכשיו".
