עידית מילר, דוקטורנטית מאוניברסיטת אריאל, מתגוררת בשומרון כבר מעל 35, החליטה לבחון את ההשפעות של עבודה משותפת של ישראלים ופלסטינים, על עמדותיהם זה כלפי זה. "הרבה פעמים ההנחה היא, שאם נשפר את מצבם הכלכלי של הפלסטינים, ישתפרו מעצמם גם היחסים בין העמים. ואני חושבת שמה שעולה מהמחקר שלי, הוא שיש חשיבות גם בחיכוך היומיומי, המגע והעבודה המשותפת, על מנת להוריד מחסומים".
מילר, גדלה ביישוב קדומים. הפלסטינים שהגיעו לעבוד ביישוב, ואלו שפגשה כשערכה קניות בכפרים הסמוכים, עוררו את סקרנותה. מילר חשבה שלמגע היומיומי, הכלכלי יכולה להיות השפעה משמעותית על העמדות ההדדיות. את המחקר שהיא מבצעת בימים אלה באוניברסיטת אריאל, היא החלה בסדרת ראיונות עם עובדים ישראלים ופלסטינים באזורי התעשייה ביהודה ושומרון.
"מה שמעניין במפגש הזה בתעשייה, הוא שאלו, בסופו של דבר, אנשים פשוטים, שמגיעים מהרחוב הישראלי ומהרחוב הפלסטיני", היא אומרת. "המצב הפוליטי והביטחוני משפיע כמובן. עבור הרבה מהעובדים הפלסטינים ההיכרות הקודמת עם יהודים זה רק החייל במחסום. גם העובדים היהודים מדברים על החשדנות שאיתה הגיעו למפגש, אבל העבודה דורשת שיתופי פעולה ונרקמים שם קשרים משמעותיים. אוכלים ביחד בהפסקה, מדברים ומכירים. זה מגיע גם להשתתפות בשמחות ובעצב, לדעת להגיד חג שמח, ולשלוח ברכות להולדת הבן".
המניע הראשוני למפגש לדבריה, הוא כמובן מניע כלכלי. בעלי המפעלים הישראלים מבקשים לגייס כוח עבודה לתחומים שאין להן ביקוש רב בשוק העבודה הישראלי. העובדים הפלסטינים מנגד מחפשים פרנסה, והמפעלים מספקים להם תנאי עבודה גבוהים באופן משמעותי מהשכר הממוצע ברשות הפלסטינית.
"מה שמעניין הוא, ששני הצדדים מעידים שלמרות המוטיבציה הכלכלית, עם הזמן היחסים הופכים יותר ויותר משפחתיים, נוצרות דינמיקות של חברויות ואפילו תחושה של שיוויון שעשויה להיות מעט פרדוקסלית במציאות שבפועל איננה שוויונית".
הזכויות הסוציאליות בפנים, הפוליטיקה בחוץ
לדבריה, 90% ויותר מהעובדים על קווי הייצור באזורי התעשייה, הם פלסטינים, אבל בהחלט ניתן למצוא בהם גם עובדים יהודים, בעיקר יוצאי אתיופיה וברית המועצות לשעבר, אוכלוסיות מוחלשות בשוק העבודה הישראלי.
העובדה שהעובדים הפלסטינים מקבלים על פי חוק שכר מינימום וזכויות סוציאליות בהתאם לחוקי העבודה הישראליים, תורמת לתחושת השוויון בין העובדים. "יש תקרת זכוכית, וההנהלה הבכירה היא כמובן יהודית. אבל מה שמעניין זה שהעובדים הפלסטינים מעידים על עצמם שהם מזהים במפעלים אופק להתקדם לתפקידי הנהלה בדרגי הביניים. ורבים ממנהלי המשמרות והמחלקות הם פלסטינים" היא מוסיפה.
גם העובדים הפלסטינים וגם העובדים היהודים אמרו לה, שהם מעדיפים להימנע משיח פוליטי במפעל. "הקונפליקט שבחוץ נשאר בחוץ" לדבריה. מילר מודה שהראיונות גם עם העובדים הפלסטינים התקיימו בשפה העברית, ובעיקר עם עובדים וותיקים יותר, וייתכן שהדבר השפיע על התשובות שקיבלה.
עם זאת מילר מוסיפה שהעובדים הפלסטינים התייחסו בעיקר לחוסר שביעות הרצון שלהם מההנהגה הפוליטית הפלסטינית, שאיננה מצליחה להציע להם אופק חברתי וכלכלי. העובדים הישראלים מנגד, נטו להציג את איזורי התעשייה כמרחבים לקידום שיתוף פעולה כלכלי הטומן בחובו אפשרות לנרמל את היחסים בין העמים.
בבית החולים המפגש עובד אחרת
מלבד עובדי התעשייה, ראיינה מילר גם רופאים פלסטינים העושים התמחות בת 6-8 שנים בבתי חולים בירושלים, ואת הקולגות היהודים שלהם. "עניין אותי לבחון גם את ההשפעות של המפגש גם במרחב שונה לחלוטין של עבודה, שהוא אולי באמת יותר שוויוני. זו הייתה נקודה מעניינת להשוואה כי מצאתי דברים דומים ושונים".
לדבריה, בעוד בענף התעשייה נשמר בשיחות הבידול בין 'אנחנו' ו'הם', בקרב קבוצת הרופאים היא זיהתה תהליך של התמוססות ההבדלים הלאומיים בשיח, לטובת שיח המבליט את הזהות המקצועית המשותפת. "אני מעריכה שזה מושפע בין היתר מהעובדה שהרופאים מגיעים מהאליטה של החברה הפלסטינית. רובם גדלו במשפחות שנתנו להם חינוך יותר אוניברסלי. רבים מהרופאים נשארו לדבריה בקשר גם לאחר ההתמחות, שכללו בין היתר התייעצות במקרים רפואיים שונים, קבוצות וואטסאפ מקצועיות ועוד".
"מה שמעניין הוא שהקשרים שנוצרו בין הרופאים היו מאוד אישיים ועל בסיס קולגיאלי, על בסיס הזהות המשותפת, ולא כאלו שבהכרח מצליחות לשנות את התפיסות ביחס לקבוצה השנייה כקבוצה" אומרת מילר. "זאת בניגוד לתעשייה שבה יש קצוות שנפגשים, ונראה שהשינויים בעמדות משמעותיים יותר, ומקבלים נופך של הסתכלות אחרת לא רק על היחיד שאיתו אני עובד, אלא גם על החברה שמתוכה הוא הגיע".
המפגש לא מספיק, אינטרסים משותפים מייצרים את החיבור
בגין המחקר אותו היא מבצעת בימים אלה כדוקטורנטית באוניברסיטת אריאל, צפויה מילר לקבל החודש את מלגת נשיא המדינה למצוינות וחדשנות מדעית. לדבריה, ניתן ללמוד מהמחקר הזה הרבה על הערך של סביבת עבודה משותפת לקבוצות המצויות בקונפליקט. "הרבה פעמים מדברים על קידום עמדות דרך מפגשים, קוראים לזה 'תיאוריית המגע': ניסיון להניע שינוי באמצעות מפגשי שיח, משחקי כדורגל משותפים ופרויקטים מהסוג הזה.
"אני חושבת שהדבר המרכזי שאני לומדת מהראיונות עם עובדים יהודים ופלסטינים שעובדים ביחד, הן בתעשייה והן ברפואה, הוא שהמפגש לא מספיק. חשוב ליצור גם אינטרס משותף ומטרות משותפות. זה תנאי מפתח שאני מזהה במחקר שלי, לשינוי עמדות". לדבריה, יעדים משותפים, הצלחות משותפות ועבודת צוות, מצליחים ליצור יותר מתלות הדדית, אלא גם חיבור אמיתי בין אנשים".
