דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
קורונה

החזרה לשגרה בבתי החולים מעלה מצוקות: "התופעות הפוסט טראומטיות צצות כשהכול נגמר"

ליאת אריאל, מנהלת השירות הפסיכולוגי בבית החולים רמב"ם בחיפה, מתארת את מגוון הדרכים לתמיכה בעובדים במהלך הקורונה: מנוכחות במחלקות ועד קבוצות תמיכה | כעת הצוות מנסה לאתר את העובדים שמתקשים לחזור לשגרה: "לא מחכים שיפנו אלינו"

ליאת אריאל, פסיכולוגית קלינית ראשית בבית החולים רמב"ם בחיפה (צילום: אלבום פרטי)
ליאת אריאל, פסיכולוגית קלינית ראשית בבית החולים רמב"ם בחיפה (צילום: אלבום פרטי)
דפנה איזברוך
דפנה איזברוך
כתבת
צרו קשר עם המערכת:

על קירות בית החולים רמב"ם בחיפה הוצבו בשבועות האחרונים פלקטים שהפיק השירות הפסיכולוגי בבית החולים, ומזמינים עובדים שחווים חוויות פוסט טראומה מהטיפול בקורונה לפנות לטיפול. "אם אתם חווים אחת או יותר מהתחושות הבאות: הסתגרות, עצבות, ייאוש, חרדה, עצבנות, חוסר סבלנות, מתח, חוסר תיאבון או אכילה מופרזת, חוסר חשק ועניין, הפרעות מתמשכות בשינה, קשיי ריכוז – מוזמנים לפנות אלינו". פוסטר נוסף מציג דרכים להתמודדות רגשית.

זוהי רק דוגמה אחת לניסיונות של אחד מבתי החולים הגדולים בישראל לטפל במצוקות הנפשיות שהתעוררו בקרב העובדים אחרי יותר משנה של התמודדות עם מגפת הקורונה. מקווי טלפון להתייעצות, סדנאות לצוותים, ועד נוכחות פיזית עם הצוותים בשטח ושיחות איתם בזמן העבודה, חברות צוות התמיכה הנפשית בבית החולים עשו מה שאפשר כדי לא לפספס אף עובד במצוקה. עכשיו, עם הירידה בתחלואה והחזרה לשגרה, הם נערכים לכך שהאירועים הקשים עלולים לצוף מחדש.

פוסטר הזמנה לפנייה לעזרה בבית החולים רמב"ם (בית החולים רמב"ם, עיצוב: סטודיו רעיה גלבוע)
פוסטר הזמנה לפנייה לעזרה בבית החולים רמב"ם (בית החולים רמב"ם, עיצוב: סטודיו רעיה גלבוע)

"היו לנו מחשבות איך זה יהיה היום עם הרגיעה, כשמחלקת הכתר הצטמצמה ומתחילים לחזור לשגרה", מספרת ליאת אריאל, מנהלת השירות הפסיכולוגי ברמב"ם, "אנחנו עם יד על הדופק, מניחים שיש אנשים שחוזרים לשגרה ומצליחים לשים בצד את התקופה הזאת, ושיש מצב שיש אנשים שלא יצליחו לחזור לשגרה כל כך בקלות. אנחנו ממקדים את המאמצים שלנו בהם – לראות אם יש אנשים שנשארו עם תופעות פוסט טראומטיות מהתקופה, או עם כל מיני מצוקות."

אריאל מודאגת מההשפעות הפסיכולוגיות לטווח הארוך על הצוותים. "יכולות לעלות תופעות, דיכאון, אובדנות. יכולה להופיע תחושת בדידות מאוד גדולה. זה תקף על כל החברה, וחברי הצוותים הרפואיים הם קודם כל אנשים עם ילדים ובני זוג בבית. התופעות הפוסט טראומטיות צצות הרבה פעמים כשהכול נגמר, ברגע שיש רגיעה. בזמן המשבר כולם עוברים משהו, המצב חריג אצל כולם. עם הזמן נראה מי נשאר עם תופעות פוסט טראומטיות."

"אנחנו בודקים מה שלום העובדים, לא מחכים שיפנו אלינו"

אריאל מתארת את שני כיווני הפעולה המרכזיים של הצוות שלה: פנייה לעובדים שהחלימו מקורונה, ולעובדים שהיה להם חיכוך גבוה עם חולי הקורונה. "נכנסים לאוכלוסייה של עובדי רמב"ם שחלו בקורונה, ופונים עם שאלה לגבי רצונם להשתתף בסדנת תמיכה ועיבוד שתעזור עם המעבר לשגרה. יש היענות להשתתפות בקבוצה הזאת. בנוסף, אנחנו עוקבים אחרי צוותים שהיו עתירי מתח ופונים אליהם כדי לבדוק מה שלומם, ולא רק מחכים שיפנו אלינו. כשאנחנו רואים פרטים שזקוקים למענה ראשוני ואנחנו מפנים אותם למרפאה".

הנסיון לאתר מצוקות נעשה במעגלים רחבים של בית החולים. "אנחנו פונים לצוותי טיפול נמרץ, עובדי מחלקות כתר, ומחלקות נוספות שעלה להם המתח, כמו המחלקות הפנימיות. כמובן שפנינו גם לצוותי מקצועות הבריאות (רנטגנאים, טכנאים, תזונאים ועוד), לצוות הסיעוד, לצוות השינוע שכמובן שינעו גופות, ולצוותי המעבדה".

את החזרה לשגרה בבית החולים רואה אריאל כגורם חיובי ומעודד. לפני שבועיים חדר האוכל המשותף בבית החולים חזר לפעול, וצוותים מתחילים להיפגש. "לאכול בחדר האוכל בפעם הראשונה היה אירוע מאוד מרגש. כולם דיברו רק על זה. בשבוע שעבר צוות הפסיכולוגים הקליניים נפגש בפורום מלא בפעם הראשונה אחרי למעלה משנה, ואני מניחה שגם הצוותים האחרים מתחילים להיפגש."

"כשהתחילה המגפה כבר היינו מאורגנים"

אריאל הקימה את התשתית לתמיכה הנפשית בצוותי בית החולים עוד לפני הקורונה. "לפני שנה וחצי נכנסתי לתפקיד הפסיכולוגית הראשית ברמב"ם, וקיבלתי את ראשות הוועדה לתמיכה בצוותים בחירום במשבר. זאת ועדה רב מקצועית, שכוללת גם את העובדת הסוציאלית הראשית, הפסיכיאטרית של הרפואה הדחופה (חדר המיון), סגנית האחות הראשית ועוד. קיבלתי את המינוי לצוות הזה באוקטובר 2019, לקחתי אותו מאוד ברצינות והתחלתי מיד להפגיש את הצוות."

"במפגש הראשון באוקטובר מיפינו את המחלקות השונות, ויצרנו טבלה שמחברת בין איש קשר בתוך כל מחלקה לבין תומך נפשי שנמצא בקשר עם הצוות. יצרנו קבוצת ווטסאפ של תומכי צוותי המחלקות, שם התחלנו להעלות אחד עם השני שאלות והתייעצויות. החיבורים האלה נוצרו כבר בסוף 2019, ככה שעד שהתפרצה המגפה היינו כבר מאורגנים."

"כשהתפרצה הקורונה, קודם כל פרסמנו לכל צוות בית החולים את טבלת התומכים. אנשי הקשר פנו באופן יזום למחלקות כל פעם שקרה משהו חריג בצוות – הדבקה, בידודים וכולי. שאלנו אם הם צריכים משהו ומה מצבם. הייתה תשומת לב ייחודית למחלקות הקורונה השונות – רופאים, סיעוד וצוותי מקצועות הבריאות."

קווים טלפוניים, הרצאות, נוכחות בשטח

אריאל מציגה את ה'אני מאמין' שלה בתמיכה בצוותים הרפואיים: "חוסן זה משהו שנבנה. יש אנשים שיש להם חוסן טבעי, אבל בנוסף לזה אפשר וצריך לבנות את החוסן שלנו במצבי משבר. הראש שלנו הוא להקשיב לקשיים, ולחזק את מרכיבי החוסן בקרב העובדים."

זה קרה בדרכים מגוונות. צוותי התמיכה הקפידו על נוכחות בשטח לצד הצוותים. "בספטמבר נפתח ברמב"ם מתחם הקורונה התת-קרקעי, וכאשר צוות מחלקה ירד לשם, ירדו איתם גם התזונאיות, המרפאים בעיסוק, הפיזיותרפיסטים ואנשי המשק – כולם ירדו יחד. גם אנחנו ירדנו, כנותני שירות למטופלים. ותמיד כשתומכים במטופלים אנחנו מתייחסים גם לצוותים, זה חלק מהעבודה שלנו."

"יצרנו כל מיני אפשרויות לאנשי צוות להיתמך בנו. החל מלרדת למחלקה יחד עם הצוות, ועד קבוצות תמיכה לצוותים הסיעודיים והרפואיים בזמני המנוחה שלהם. ברגע שהם ראו שאנחנו איתם ועובדים יחד איתם, זה הרבה יותר התאפשר. פתחנו קווים טלפוניים להתייעצות על הורות, הרצאות על חוסן, על שנה לקורונה. נעזרנו במתנדבים מהקואליציה לטראומה, שעשו סדנאות לצוותים."

לעיתים נדרשו חברי הצוות למצוא התאמות ייחודיות למפגש עם הצוותים. "החלטתי לתמוך בצוות של טיפול נמרץ ילדים, שאצלם יש גם מחלקת אקמו. ראיתי שלעשות קבוצות תמיכה וכולי זה לא מתאים להם. מעבר לכך שקבוצת תמיכה דורשת שכל הצוות יימצא באותו הזמן ביחד, מה שלא מתאפשר מבחינתם, היא גם הרגישה להם חיצונית, לא פוגשת אותם ולא מעודדת שיח מבחינתם. זה הרגיש להם כפוי. אז החלטתי לבוא פעמיים בשבוע ופשוט להיות איתם במחלקה. אני מדברת באופן ספונטני עם האנשים, מכירה אותם, שומעת אותם, ושואלת אותם באופן טבעי מה שלומם."

הזמנה לפנות לטיפול בשומר המסך

אחת היוזמות של הצוות היתה יצירת שומר המסך לכל המחשבים ברמב"ם שהזמין הצוותים לפנות לעזרה. "אם אתם מרגישים בודדים, לחוצים, עומס נפשי או רגשי, אתם מוזמנים לפנות לוועדה לתמיכה בצוותים". בנוסף הוצבו פוסטרים ביציאה ממחלקות הקורונה, שהזמינו לפנות לעזרה והציגו דרכי התמודדות.

שומר מסך במחשבי בית החולים רמב"ם הזמין את העובדים לפנות לתמיכה נפשית (צילום: ליאת אריאל)
שומר מסך במחשבי בית החולים רמב"ם הזמין את העובדים לפנות לתמיכה נפשית (צילום: ליאת אריאל)

שינויים קטנים ששומרים על החוסן

מתוך השיחות עם העובדים וההתנסות בשטח איתרו אריאל ואנשי הצוות שלה מרכיבים בעבודה שיוצרים מועקה, והציעו דרכי התמודדות. "הבנו שחשוב לעשות טקס מעבר כשעולים מהמתחם התת-קרקעי למעלה. כי זה מעבר קשה. במתחם התת-קרקעי העובדים היו מאבדים קצת את תחושת הזמן, עוברים בתוך מקום גדול, המיגון מאוד מכביד. היציאה היתה קצת כמו המעבר בין חושך לאור, או כמו שחווים ג'ט לג במעבר בין מדינות. אני הייתי מציעה לעובדים לקחת זמן למעבר הנפשי – למשל לשמוע משהו באוזניות בזמן המעבר, או שיקנו לעצמם משהו מחזק או בריא, שייתן תחושה של בריאות אחרי שהיית במקום עם הרבה אנשים לא בריאים, או שידאגו שיהיה מישהו שיקבל את פניהם כשהם חוזרים, שישאלו אותם מה שלומם."

"דוגמה אחרת – מישהי אמרה באחת השיחות 'כל היום אנחנו שומעים הודעות הנחיות לצוותים ברמקול, וזה תמיד בקול של גבר, הגיע הזמן שיהיה גם קול של אישה' דברים קטנים כאלה. בתחילת המגפה בחרנו כל שבוע מתוך הצוותים 'כוכבי קורונה', כדי להרים את המורל".

גם בייעוץ הפרטני, אריאל מנסה להבין יחד עם העובדים מה יסייע להם לשמור על בריאותם הנפשית. "פנו אליי באופן אישי כמה אנשים לתמיכה, למשל עובדת במחלקת הקורונה הרגילה שטיפלה במטופל ונקשרה אליו, ואז מצבו הידרדר במהירות והוא הועבר לטיפול נמרץ. היא הלכה לבקר אותו בטיפול נמרץ, ראתה את מצבו הקשה, זו היתה חוויה קשה עבורה ולא היה לה עם מי לדבר על זה. אז היא פנתה אליי, וחשבנו יחד שזאת נקודת למידה חשובה, שלא תלך יותר לבקר מטופלים לשעבר שהידרדרו לטיפול נמרץ, כי היא גילתה שזה עושה לה לא טוב."

בדידות, חרדות, מצבי רוח, שחיקה

אריאל מתארת שורה של קשיים שהציפה הקורונה אצל העובדים"הרבה פעמים שמענו על קושי במעבר בין בית לעבודה, ועל קשיים חדשים באיזון בין אחריות על הבית לבין אחריות בעבודה. בהתחלה היו גם אנשים שנתקלו באנשים קרובים שלא רצו לפגוש אותם מתוך פחד להידבק – לא מספיק שעובדים קשה, אלה גם מרגישים מבודדים מבני המשפחה, שהם לרוב רשת תמיכה חשובה. רופאים צעירים רווקים דיווחו שהיה קשה להם בעולם הדייטינג, מאותה הסיבה."

מעבר לבית, הבדידות התבטאה גם בשגרת העבודה בתוך המחלקות. "לרוב נחמד חברתית בצוותים, אוכלים ביחד ונקשרים לעמיתים לעבודה, אבל בגלל הנחיות הריחוק החברתי החוויה מאוד השתנתה, כי פתאום אי אפשר לאכול יחד, ואי אפשר לשבת לשיחה באופן בו היו רגילים."

"עלו גם חרדות, חלקן הגיוניות וחלקן פחות, אך כולן טבעיות. אנשים הרגישו מצבי רוח משתנים, מתח. וגם השאלה שתמיד עולה בקרב אנשים שמטפלים באחרים – 'מי ידאג לי?'. הם מטפלים בבית, מטפלים במשמרות ארוכות במטופלים, ושואלים "איפה המקום שלי בתוך כל זה?".

לצד הבדידות, אריאל מתארת תהליך של מעבר מתחושות מתח וחרדה לתחושות של שחיקה, ככל שהקורונה התארכה. "בהתחלה הייתה מציאות לגמרי חדשה, אפילו מבחינה רפואית. עם הזמן כשהבינו איך לעבוד עם זה, החרדה ירדה. לעומת זאת הייתה שחיקה – תחושה שזה לא נגמר. השקיעו הרבה כוחות, כי חשבו שזה ייגמר, ואז זה לא נגמר. אחרי כמה חודשים הרגישו שכבר הבינו מה נדרש כדי להחזיק את המצב, אבל שהם כבר שחוקים. היו להם ילדים בבית, בידודים וסגרים, לא היה אפשר ליהנות עם חברים. מכל כיוון הגיעה תחושת עייפות, שחיקה, ותחושת אין תקווה, אין למה לחכות. כשהחלה ההתחסנות היה אפשר להיפגש, משהו שוב נפתח בתקווה, ונוצרה תחושה שיש למה לחכות."

"דווקא בחזרה לעבודה הרגילה יכולות לצוץ בעיות"

שמחת החזרה לשגרה אינה מחסנת ממצוקות שעולות דווקא כשהיא מגיעה. "הייתה לנו בצוות התמיכה מחשבה שיכול להיות שדווקא בחזרה לעבודה הרגילה יכולות לצוץ בעיות. היה צוות של טיפול נמרץ שחזר לטיפול נמרץ רגיל אחרי כמעט שנה במתחם הקורונה, שבמהלכה הם חיכו הרבה זמן להחלפה. לא עזבנו אותם ברגע שהם עלו ממתחם הקורונה, ונתנו להם תשומת לב וליווי מיוחד במעבר חזרה לעבודה עם מטופלי טיפול נמרץ רגילים. עשו להם פעילות בסגנון של התכנית 'סליחה על השאלה' – מה למדתי על עצמי בתקופת הקורונה, מה היו הקשיים, כדי לתת מקום לקשיים ליד ההישגים."

"התפתח משהו בביחד של הרופאים והחולים"

לצד החששות מפוסט טראומה, אריאל אומרת שישנן השערות להשפעות חיוביות של הקורונה על עובדי הרפואה. "יש מחשבות שגם הרווחנו מהתקופה הזו, שרופאים השתפרו ברגישות ובאמפתיה. אנחנו בודקים את כל הכיוונים. יש גישושים למחקר בעניין. מה שמאפיין את הקורונה הוא שצוותי הרפואה היו יחד עם החולים, לעומת אירועים רבי נפגעים אחרים כמו מלחמה, שבהם המטפלים לא היו בשטח יחד עם הנפגעים. אנחנו חושבים שהתפתח משהו בביחד הזה. כולם היו נתונים לאיומי המגפה, כולם היו ביחד בצוללת, במתחם. מטפלים ומטופלים מבודדים יחד, ייתכן שזה יצר קרבה אחרת."

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!