למאבק הרופאים, שמשביתים היום (שני) את מערכת הבריאות, יש פתרון אפשרי פשוט. הוא ידוע לפקידי משרדי האוצר והבריאות, כמו גם לשרים. במקום ליישם אותו, הם שולחים את הרופאים לשביתת אזהרה מיותרת ולהפגנות, שיפגעו במטופלים ובציבור.

מה שנדרש זו הארכה של תקני הקורונה הזמניים בחצי שנה נוספת, עד למציאת פתרון קבע. העלות החד-פעמית היא 100-50 מיליון שקלים.

ההסתדרות הרפואית נאבקת על קיצוץ 600 תקני רופאים, שהוקצו למערכת הבריאות ביוני שעבר למשך שנה, עקב הקורונה. חלפה שנה, מחלקות הקורונה בבתי החולים נסגרו, וכעת טוענים באוצר שאין הצדקה להמשך אותם תקנים. אך במציאות האמיתית של בתי החולים, זו שמעבר לטבלאות האקסל, ביטול התקנים כעת ייצור פגיעה קשה ברופאים, במטופלים, וגם בעתיד מערכת הבריאות.

המשמעות של ביטול התקנים היא פיטורי המתמחים שנקלטו, שהם בעיקר רופאים פנימיים ורופאי טיפול נמרץ. האפשרות השנייה היא חסימת הקליטה של מתמחים חדשים. כלומר, על כל רופא שיפרוש בחצי השנה הקרובה, לא ייכנס רופא חדש. בית חולים שישאיר את התקנים שכבר קיבל לא יוכל לקלוט רופאים למחלקות שאינן קשורות לקורונה. מאיפה שהתקנים לא יקוצצו, אנשי הצוות והמטופלים ישלמו את מחיר העומס.

את המחיר ישלמו גם בוגרי לימודי הרפואה, שייאלצו לדחות את ההתמחות שלהם. אבל לא רק הם: השארתם מחוץ למחלקות פוגעת בעתודה הרפואית של ישראל. עוד שש שנים יחסרו בישראל רופאים מומחים.

מספר הרופאים לנפש בישראל נמוך מממוצע OECD, ונמצא בירידה

נקודת המוצא לפיה סיום הקורונה החזיר את מערכת הבריאות למצבה ה'רגיל', וכעת אין צורך בתקנים, שגויה מן היסוד. העומס בבתי החולים ובקופות החולים בישראל היה קיים עוד לפני הקורונה, ולפי עדויות הרופאים בשטח, הוא לא פחת גם אחריה. לקורונה עצמה יש גם השפעות ארוכות טווח על המחלימים, שרבים מהם יזדקקו למענה רפואי ממערכת הבריאות.

המחסור ברופאים בישראל אינו המצאה של ההסתדרות הרפואית. באוצר מכירים היטב את דוחות ה-OECD, לפיהם מספר הרופאים לנפש בישראל נמוך מממוצע המדינות המפותחות – 3.1 רופאים ל-1,000 נפש, לעומת ממוצע של 3.5 (נכון לנתוני 2017). אבל הדו"חות מכילים נתון מדאיג הרבה יותר: ישראל היא המדינה היחידה מבין 36 המדינות המפותחות שבה מספר הרופאים לנפש ירד בשני העשורים האחרונים (מ-3.45 בשנת 2000 ל-3.1 ב-2017), מגמה שעלולה להחמיר בעתיד.

אין שום היגיון בהרעת המצב

התשובה של אנשי משרד האוצר לכל אלו, בתגובה שהועברה לתקשורת, היא שלא ניתן להאריך את מאות התקנים מכיוון שישראל פועלת השנה ללא תקציב מדינה. במצב כזה לא ניתן לקבל החלטה כבדה כמו העסקת מאות עובדים למשך שנים קדימה, מבלי קביעת סדר עדיפויות על ידי ממשלה נבחרת וחקיקה בכנסת. לפיכך, הם אומרים, הדיונים על תוספות כח אדם למערכת הבריאות יהיו חלק מהדיון על תקציב המדינה הבא, כשתהיה ממשלה שתדון בו. בינתיים, תמתינו.

גם אם יש היגיון מסוים בטענה שנכון להמתין לאישור תקציב מדינה, אין שום היגיון בהרעת המצב הנוכחי במערכת הבריאות. עבור רוב מחלקות בתי החולים, ביטול התקנים הופך את מצב כוח האדם לגרוע יותר משהיה ערב הקורונה. נוסף לכך, ישראל מתנהלת בלי תקציב מאושר כבר שנה וחצי, ואף אחד אינו באמת יודע עד מתי זה יימשך. נכון לכתיבת שורות אלו לא ברור האם תוקם ממשלה, וגם אם תוקם, אין ודאות שתצליח להעביר תקציב.

ללמוד ממקרה קצבאות הנכים

וכאן נכנס הפתרון שכבר נעשה בו שימוש בתקופת ה'אין תקציב' שבה מצויה מדינת ישראל: הארכה זמנית של המצב הקיים. הממשלה יכלה כבר לפני חודש להאריך בחצי שנה נוספת את התקנים, כדי לאפשר את הארכתם הקבועה בתקציב המדינה הבא. זה בדיוק מה שנעשה עם קצבאות הנכות, שהממשלה התחייבה להעלות אותן במהלך 2020. בהיעדר תקציב, ניתן לנכים מענק חד פעמי בגובה הסכום שבו היו הקצבאות אמורות לעלות באופן קבוע. עלות המענק, כמיליארד שקלים, מומנה מקופסה חוץ-תקציבית – הגדלת מסגרת ההוצאה המותרת על ידי הגדלת הגרעון, שאושרה בחקיקה בכנסת. הקופסאות הללו היו גם הדרך בה מומנו הוצאות הקורונה החריגות.

אופן הפעולה הזה המשיך גם בשנת 2021, שגם החלה ללא תקציב מאושר. כדי לא להרע את מצבם של הנכים, הביאה הממשלה לאישור הכנסת מענק חד פעמי נוסף, שישאיר את קצבאות הנכים בסכומים זהים לשנה שעברה למשך חצי שנה, עד שהעלאת הקצבאות תאושר באופן קבוע. הפעם זה עלה חצי מיליארד שקלים, שגם הם אושרו כקופסה חוץ תקציבית.

55 מיליון שקלים לחצי שנה

וכמה יעלה לאוצר המדינה להאריך את תקני הרופאים לחצי שנה? לפי דוח הממונה על השכר במשרד האוצר, עלות ההעסקה הממוצעת של רופא בשירות המדינה עמדה בשנת 2019 על 43,442 שקלים בחודש. כשמכפילים את המספר הזה ב-600 רופאים וב-6 חודשים, מתקבלת עלות לא גבוהה במיוחד במונחי תקציב המדינה – 156.4 מיליון שקלים. בפועל, העלות תהיה נמוכה בהרבה, מכיוון שמרבית הרופאים שייקלטו הם מתמחים, ששכרם בתחילת הדרך הוא נמוך. עלות ההעסקה הממוצעת לרופאים בעשירון השכר השני, לפי אותו דוח, עומדת על 15,292 שקלים בחודש. לפי הסכום הזה, 600 תקני רופאים לחצי שנה עולים 55 מיליון שקלים בלבד. זה כבר סכום שאפשר לקושש גם בכמה העברות בין סעיפי תקציב.

מקרה תקני הרופאים דומה מאוד לקצבאות הנכים. קיצוץ התקנים, או הורדת הקצבאות, היא פגיעה קשה בשירות או בסיוע לציבור (ובמקרה של הרופאים, גם פגיעה בעובדים ובמערכת הבריאות). הרופאים והחולים הם בני אדם, וההמתנה לממשלה הבאה תזיק להם – הבעיות הרפואיות והמחלות לא יחכו לממשלה הבאה, וכנראה שגם המתמחים יחפשו מקומות עבודה אחרים, בישראל או בחו"ל. גם אם לא ניתן לקבל כעת החלטה ארוכת טווח, יש לקבל כעת החלטה זמנית, ולשאת בעלות שלה.

מי שצריך לקבל את ההחלטה הם שרי הממשלה – שר האוצר, שר הבריאות וראש הממשלה. אותה ממשלה שידעה להוציא 4.5 מיליארד שקלים על חיסונים לאזרחי ישראל מקופסאות חוץ תקציביות, תדע גם להוציא סכום של בין 50 ל-100 מיליון שקלים כדי לשמור על הרופאים שמטפלים באותם אזרחים.