נשיא המדינה, ראובן ריבלין, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, נשאו היום (שני) דברים בטקס האזכרה הממלכתי לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. "היום, אנו זוכרים את בני ובנות יהודי אתיופיה שחלמו על ירושלים, שפיללו לה, שהסתכנו בדרך הארוכה והקשה למענה, אך כמו משה רבנו, לא זכו לראותה. אנו מבקשים לחלוק כבוד לכל אותם גברים ונשים ילדות וילדים חולמות וחולמים, שביקשו לבנות את ביתם ולעצב את עתידם בבית הזה, בעיר הזו, יחד עם כל חלקי העם הזה", אמר הנשיא.
"אני רוצה להזכיר בנוסף את מחויבותה של מדינת ישראל, להשבתו של אברה מנגיסטו, יחד עם השבויים והנעדרים האחרים", הדגיש הנשיא בסיום דבריו ואמר: "אברה נמצא כבר כמעט שבע שנים בשבי החמאס, ומאז גורלו לא ידוע. ליבנו אתו ועם משפחתו. מי ייתן וישוב במהרה ונוכל לומר את דברי הנביא ישעיהו על ירושלים: 'שאי סביב עינייך וראי, כולם נקבצו ובאו לך'".
נשיא המדינה בהתייחס לעימותים בירושלים: "אני מבקש לחזק ולהודות לשוטרי משטרת ישראל ומשמר הגבול על מאמציהם לשמירת הסדר והביטחון ברחבי ירושלים. והיום, יותר מתמיד".
"מדינת ישראל מכבדת את חופש הפולחן וכך תמשיך ותעשה תמיד, אך לא תעמוד מנגד מול הפרות הסדר, פעילות חבלנית, ותמיכה בטרור. זו השעה להבטיח כי קדושתה של ירושלים זוכה לכבוד מכל אוהביה. מדינת ישראל תמשיך לשמור על ירושלים ולטפח אותה תוך מתן כבוד לאמונות השונות".
ראש הממשלה אמר: ״מאבק ניטש עכשיו על ליבה של ירושלים. זה איננו מאבק חדש, זה מאבק בין חוסר הסבלנות לסובלנות, בין אלימות פורעת חוק לבין סדר וחוק. המאבק הזה איננו חדש משום שהוא למעשה ניטש על ירושלים ועל ליבה של ירושלים מזה מאות בשנים, מאז עליית שלוש הדתות המונותאיסטיות", אמר נתניהו.
אנחנו מתעקשים להבטיח את זכויותיהם של כולם והדבר הזה מחייב מעת לעת את ההתייצבות והעמידה האיתנה כפי שעושים כרגע שוטרי ישראל וכוחות הביטחון שלנו. אנחנו מגבים אותם במאבק הצודק הזה. יש לדברים הללו כמובן ביטוי מוטעה, שגוי ומטעה בכלי התקשורת העולמיים. סופה של אמת לנצח אבל עלינו להתמיד ולחזור ולומר אותה״.
השרה פנינה תמנו שטה: "אתם הגיבורים שסיפוריכם צריכים להיות מסופרים יותר"
שרת העלייה והקליטה, ח"כ פנינה תמנו שטה: "אנו מציינים את יום הזיכרון ליהודי אתיופיה אשר חירפו את נפשם כדי לראות את ירושלים ומתו בדרכם לישראל; כ-4,000 איש ואישה, ילד וילדה, נשמות טהורות שהלכו מאתנו ולעד יהיו נצורים בליבנו. נשים הרות, זקנים מבוגרים וטף הרגישו על כתפיהם את משקלם של הדורות הקודמים".
הייתי ילדה קטנה מאוד, בת 3, במסע הארוך, וכך נמנע ממני לזכור לפרטי פרטים את כל שעברנו", הוסיפה השרה, "הצלקות שאני נושאת עמי קלות יותר, אך רבים, רבים מידי, שיושבים כאן היום וחיים בקרבנו, נושאים צלקות שגם הזמן אינו מרפה. נושאים כאב נצור שהשנים אינן מטשטשות".
"אתם הגיבורים שסיפוריכם צריכים להיות מסופרים יותר. כדי שתמיד נזכור ולא נשכח שהמחיר שאתם שילמתם והקהילה שילמה הינו מחיר כבד מנשוא אך גם אינו מובן מאליו. נזכור ולא נפקיר גם את אלה החיים בתוכנו וזקוקים ליד מושטת, אוזן קשת, סיוע נפשי ובעיקר להיות ראויים להקרבה זו. יהי זכרם ברוך של כל הנופלים במסע, ותהיי נשמתם צרורה בצרור החיים".
