במרכזי החוסן ביישובי הדרום ובעמותות לתמיכה נפשית מתמודדים עם עלייה חדה בפניות לתמיכה נפשית בעקבות ההסלמה הביטחונית בדרום, ומציעים לתושבים כלים להתמודדות.

הילה ברזילי ממרכז חוסן בשדרות אמרה ל'דבר', "מרכז חוסן פועל במשך כל השנה, המטפלים נמצאים בקשר הדוק עם המטופלים שלהם. נערכנו לקראת אירועי הלילה, בתפילה שלא יהיה. אבל אנחנו משמשים יחד עם צוות הרווחה לטפל בנפגעי חרדה אם יש אירוע נפילה בתוך העיר".

"בסך הכל יש במרכז חוסן 46 אנשי צוות. אתמול בערב היינו 15 במרכז ויש אנשים שנמצאים בכוננות בבית. יש לנו קו חם שפתחנו ואנחנו נותנים מענה לפניות. אם אדם צריך תמיכה נפשית ואנחנו מבינים ששיחת הטלפון פחות עוזרת וצריך מפגש פנים מול פנים, אנחנו גם יכולים לצאת אליו הביתה".

על ההיערכות לביטול הלימודים אומרת ברזילי: "כרגע יש לנו פרויקט, של כניסה לבתים עם ערכות למשפחה שמחזקות את הקשר, שעוזרות להרגיע את המתח. ממש עושים סוג של מודלינג, איך עושים הרפיה, ואיך אפשר לנצל את זה שכולם בבית לשיח רגשי, לצמצם זמן מול החדשות, והילדים יהיו חלק מפעילות חיובית שמפחיתה את המתח".

ברזילי מדגישה שעיקר העבודה מתחילה ביום שלמחרת ההסלמה. "העבודה הגדולה שלנו תהיה ביום שאחרי שיגיעו להסדר ויהיה שקט, ואז יגיעו המונים לטיפול. כמו שאנחנו כאן 12 וחצי שנים, נהיה שם עבור התושבים".

עמותת ער"ן: "אנחנו בחירום בתוך חירום"

ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית של עמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) מתארת את שעות הערב בקו החירום. "כמו במצבי חירום מוכרים שלצערי אנחנו מתורגלים בהם, ומתקיימים על רקע הקורונה, אנחנו בעצם בחירום בתוך חירום. התחלנו לקבל פניות של פונים בחרדה, ממש שמענו את האזעקות ברקע, פונה שפנתה במהלך התקף חרדה, פונים שרצו לדעת מה זה, מה זה האזעקה הזאת, היו הורים שהתקשרו על רקע דאגה לילדים שלהם שהם חיילים שמשרתים באזור ודואגים לשלומם."

"היו פונים על רקע לחץ של ילדים צעירים, שפחות מורגלים, עם כמה שהמילה מחרידה. לא מבינים מה זה אומר. לא הבינו את משמעות האזעקה, ובניגוד להורים שיכולים לעבד את המידע לילדים קשה לעבד את מה שהם שומעים ויחד עם המראה שהם רואים שההורים שלהם בלחץ, הם מרגישים מעורערים מאוד וככל שההורים יותר לחוצים הילדים יותר חרדים. קיבלנו פניות של הורים איך להרגיע את הילדים והיו הורים שביקשו מהמתנדבים שלנו לדבר עם ילדים, דיברנו עם ילדה בת 8 וילד בן 12."

לדברי דניאלס, יש דברים שניתן לעשות כדי להפחית את החרדה. "עצם הדיבור על הלחץ מפחית אותו. הידיעה שזאת תגובה נורמלית למצב שהוא לא נורמלי. העובדה שאסור לפחד מהפחד. אצל הילדים הבחנו שלפעמים החרדה היא מהאזעקה עצמה, ואז אפשר לדבר איתם קצת על מה עוזר להם להירגע, למשל על ידי ציור, מוזיקה שהם אוהבים. אם את חושבת בזמן אזעקה על שיר שאת אוהבת זה מפחית את הלחץ. אפשר לתרגל דרכים להרגעה. הייתה אישה בהריון שהייתה מאוד לחוצה והמתנדבת שלנו תרגלה איתה נשימה, הן נשמו ביחד, שאלה אותה איפה היא הייתה רוצה להיות, והדיבור גרם להורדת מפלס החרדה".

דניאלס מציינת שהתגובה לאירועים אינה אחידה ומשתנה בין קבוצות גיל שונות. "יש הבדל בתגובות של ילדים, הורים, ושל אנשים מבוגרים יותר, שזה החזיר להם חוויות קודמות, של צוק איתן או אירועים טראומתיים אחרים שלאו דווקא קשורים להיבט הביטחוני. כל מה שמזכיר לנו חוויה של חוסר אונים וחוסר שליטה".

בער"ן תוגברו מספר המתנדבים בקו החם, דניאלס אומרת, "יצאנו בקריאה לצוות לתגבר את כל העמדות, גם בטלפון וגם באינטרנט. יש לנו צ'ט וווטסאפ. גם שם יש לנו יותר מתנדבים כרגע, וגם בטלפון. בסך הכל יש לנו 1,450 מתנדבים. בשגרה יש 16 מתנדבים בממוצע בכל רגע נתון, ובאירוע חירום אנחנו יכולים לתגבר גם מהבתים ויכולים להגיע למספרים גבוהים".

לסיוע נפשי: ער"ן, עזרה ראשונה נפשית בטלפון 1201 ובאתר