גם כשיש אזעקות והרקטות נופלות יש מי שיוצא לעבודה. יגאל מפלאפון, אלדד מחברת החשמל ומרים ממפעל אסם בשדרות, קמו גם הבוקר ויצאו לעבודה. הם יוצאים, על אף החששות של המשפחה, כדי לאפשר את המשך שגרת החיים בישראל עד כמה שניתן.
יגאל וטרשוילי (46), פלאפון
"אני עובד בפלאפון משנת 1999, בהנדסה. התפקיד שלנו הוא תחזוקת הרשת. הצוות שלי באשקלון אחראי על הרשת הסלולרית מנס ציונה עד כרם שלום, כולל. אנחנו צריכים לשמור על רציפות הקליטה ולטפל בכל בעיה שעולה מבחינת קליטה. אנחנו שולטים על אתרי הסלולר מרחוק, ומה שאי אפשר לסדר מרחוק, אנחנו מגיעים לשטח לסדר. מקבלים גם פניות מהמוקדים ומשירות לקוחות ונותנים מענים לדברים שלקוחות מעלים בזמן אמת.
"בתקופה כזו אנחנו מחוברים כל הזמן לאפליקציה שמתריעה על אזעקות, אם יש איזור שמטווח עכשיו נחכה שיירגע לפני שנגיע אליו. אנחנו מסתובבים עם מיגון אישי שהחברה מספקת: שכפ"ץ, קסדות, רכבים ממוגנים. במידת הצורך מאבטחים אותנו הצבא או מחלקת הביטחון של החברה. בכל פעם שאנחנו מגיעים לשטח אנחנו מסתכלים מסביב ועושים הארכת מצב: מה קורה אם יש אירוע חירום, לאן רצים, איפה מקומות המסתור, איפה נשכבים. אנחנו מחדדים את החושים כדי להגיב בצורה הכי טובה ונכונה.
"הצוות שלנו מורגל כבר לכל המבצעים והמלחמות, וגם בימים כאלה שאנחנו מטווחים אנחנו ממשיכים להגיע לעבודה ולתת שירות. אני נשוי ויש לי ארבעה ילדים, אנחנו מתגוררים באשקלון. זו תקופה קשה, ואשתי כמובן דואגת, אבל אנחנו כבר רגילים. אנחנו מבינים שאם יש תקלה, אי אפשר להשאיר אנשים בלי אפשרות לתקשר, בטח בימים כאלה. מעבר לתחושת המחויבות לחברה שלנו, יש בעבודה הזו בתקופת חירום גם תחושה של שליחות".
אלדד ימין, 48, חברת חשמל.
"אני מהנדס משמרת בתחנת הכוח רוטנברג באשקלון, התפקיד שלי הוא להיות אחראי לזמינות הייצור של החשמל בארבעת יחידות הייצור בתחנה. לוודא שהאזרחים מקבלים חשמל רציף, זמין ואמין ולדאוג לטפל בתקלות.
"אתמול בבוקר יצאנו לטפל בקו שנפגע באזור התעשייה של אשקלון. עבדנו במהלך המתקפה. על חליפות המיגון הרגילות שלנו מפלסטיק לבשנו גם אפודי מגן. זו עבודה באזורים לא ממוגנים, לאורך הקווים. עושים פעולות וכשצריך נשכבים על הרצפה. יש עובדים שעבדו על במות הרמה, עובדים ומתפללים שהכל יעבור כי מעלינו יש שריקות ופיצוצים. יש פה מסירות נפש והקרבה של עובדים, כי החבר'ה יודעים שחשמל זו תשתית חיונית, ואי אפשר לעצור את העבודה.
"יש לי בבית שני ילדים קטנים ששלושה ימים לא יצאו מהממ"ד. בלילה 'השכימו' אותנו כל שעה עם אזעקות. המשפחה יודעת שאני יוצא לעבוד ומבינה, אבל זה בהחלט מפחיד. כשיצאתי שלשום למשמרת הערב זה היה במהלך המתקפה הקשה שהייתה על האזור שלנו, באותה מתקפה נהרגה אישה בעיר. אתה נוסע לבד על הכביש, בין האזעקות והפיצוצים.
"כשיוצאים לשטח ויש מעלייך רקטות ושריקות וכיפת ברזל – ברור שיש פחד. אבל אנחנו יודעים את המטרה שלנו. יוצאים להילחם כדי שלתושבי ואזרחי מדינת ישראל יהיה חשמל. עובדים 24/7 בלי לשאול שאלות. עושים הכל ומעבר כדי שהחשמל ימשיך לזרום. זו מסירות שאין כמוה.
"במקביל, כבר יומיים שאנחנו מסייעים גם לשכנים שלנו, מתקן נפט שנפגע באופן ישיר, וזה פורסם גם בתקשורת. המיכל שם לא מפסיק לבעור וקשה מאוד לכבות אותו. לנו יש צנרת מים שמחוברת אליהם ואנחנו מעבירים אליהם כמויות גדולות של מים, וגם מערך הכיבוי של חברת החשמל עובד שם מסביב לשעון עם יתר כוחות הכיבוי".
מרים אלבז (62)
"אני עובדת במפעל אסם נסטלה בשדרות, באבטחת האיכות. אני דוגמת מוצרים ושולחת אותם לבדיקות מעבדה. המפעל שלנו, מתוקף היותו מפעל מזון הוא מפעל חיוני. בעייני זו שליחות לעבוד בו תמיד, ובימים כאלה עוד יותר. אנחנו עושים את כל המאמצים להמשיך ולהגיע לעבודה, לשמור על המפעל – להמשיך להוציא מוצרים מצוינים לאזרחי המדינה, ולשמור על המקום שמספק לנו פרנסה. זה מפעל שהעובדים שלו אוהבים אליו ומחוברים אליו.
"המצב הבטחוני הזה קיים אצלנו כבר הרבה זמן, ולצערי כמעט התרגלנו לזה. לא מתלוננים הרבה. לעובדים שלנו לא חסר כלום. לפעמים, המפעל מרגיש אפילו יותר בטוח מהבית. יש מיגוניות וממ"דים בכל מקום: בייצור, בחדר האוכל, בחצרות.
"עובדים כאן אנשים מכל הנגב: משדרות, מבאר שבע, קריית גת, אשקלון ומהמושבים בסביבה. יש הסעות, וכמובן שיש חשש לנסוע, אבל רוצים להגיע ולעבוד. יש לנו גם עובדים שמגיעים מרהט שהם כמו משפחה שלנו. אנחנו דואגים האחד לשני, שומרים על אווירה טובה במפעל ועל תחושת ביחד וערבות הדדית. גם מנכ"ל החברה אבי בן אסייג הגיע אתמול לתמוך בנו העובדים ולהביע הערכה.
"זו תקופה קשה. הלילות קשים, לילדים אין כרגע מסגרות. אני גם יושבת ראש ועד העובדים אז גם במפעל מתייחסים אלי כמו אל אמא, ובאים אלי עם בעיות. יחד עם הנהלת המפעל ומשאבי אנוש אנחנו עושים מאמץ לתת מענה לכל פניה, לעזור ולהתחשב כמה שניתן. מתאימים את המשמרות כך שנשים יוכלו לבוא לעבוד אחרי שבן הזוג חוזר מהעבודה שלו ויוכל להיות עם הילדים, ולהפך. ההנהלה פתחה גם שירות פסיכולוגי ועובדת סוציאלית שמגיעה גם לבתים ללוות עובדים במידת הצורך משקיעים פה מאוד בנושא הזה של רווחת העובדים".
