"האפליה והניכור כלפי החברה הערבית, התפשטות האלימות, אי הטיפול ועצימת העיניים, העוני, תת-חינוך, כל אלו היו קיימים. האירועים האחרונים בשיח' ג'ראח ובהר הבית והרצח בלוד הביאו לפיצוץ", אומר מודר יונס, יו"ר פורום ראשי הרשויות הערביות וראש המועצה המקומית ערערה, בסופו של שבוע חסר תקדים בצד השני הסיפור אחר לגמרי, הוא מתעלם מהסיפור שלי. מציג אותי כארגון פלסטיני”, אומר יונס.
לדבריו, "אין ספק שיש כעס רציני בקרב הצעירים, ולא רק הצעירים. היום השיח לא קל, הפגיעה בזכות להגיע לאל אקצא, ההתנהגות של המתנחלים, הפרובוקציות, שיח' ג'ראח, רצח אל חסונה. התמונה מדאיגה”.
יונס מספר שההנהגה של ערביי ישראל לא קראה לאלימות. הוא מתאר את ישיבת ועדת המעקב של ערביי ישראל שכונסה ביום שלישי, לאחר שנורה למוות הצעיר מוסא חסונה בלוד, על ידי תושב יהודי במהלך עימותים בעיר. "השיח היה ברור", אומר יונס, “נאמר שאנו קוראים לצאת להפגנות, אבל הפגנות לא אלימות. לא לפגוע ברכוש, ובוודאי לא בבני אדם".
"התאכזבתי מהודעת הנשיא. בצד השני לא ראיתי נסיונות להרגיע"
באותו יום שוחח יונס עם נשיא המדינה ראובן ריבלין. בהודעה שפרסם בית הנשיא לאחר השיחה נכתב כי הנשיא אמר ליונס: "אני פונה אליך לעשות ככל שביכולתך להרגעת הרוחות. העם בישראל, יהודים כערבים, צריכים לשמוע את ההגנה הערבית משמיעה קול נחרץ וברור נגד האלימות המשתוללת, נגד הפגיעה בבתי הכנסת, נגד ההשתוללות הפרועה הזו".
"אני התאכזבתי מתוכן ההודעה", אומר יונס. “בשיחה איתי הנשיא קרא להפסקת האלימות והקיצוניות משני הצדדים. אנחנו כמנהיגות קוראים להפגנות לא אלימות. מהצד השני לא ראיתי אף אחד מנסה להרגיע, כולם מתלהמים”.
"יום אחרי, שנינו נהיה פה. צריך שיח של שוויון"
"צריך שתהיה שיחה כנה”, אומר יונס. "אנו מבינים שיום אחרי, שנינו נהיה פה. צריך שיח מכבד, שיח של שוויון, להתייחס אליי כאזרח שווה זכויות. אנו עוברים תקופה קשה. כולנו חוששים. אנחנו מנסים להרגיע, ומצפים שהצד השני לא יוסיף שמן למדורה. יש את אחריות המדינה לעצור את הקיצונים למנוע פרובוקציות”.
"הממשלה מנסה לערער על הזכות של אזרחים הערבים להחזיק בזהות מורכבת"
אמג’ד שביטה, מנכ"ל משותף של עמותת 'סיכוי' לקידום שותפות בין יהודים לערבים, מציע להתבונן באירועים דרך מגמות רחבות יותר, של מדיניות ממשלתית שפוגעת במתח העדין שבו חיים האזרחים הערבים. "רוב בני החברה הערבית רואים את זהותם כמורכבת, שייכות לעם הפלסטיני ואזרחי ישראל. לאורך השנים הצליחו למצוא את האיזונים בין שני המרכיבים. ממשלת ישראל מנסה לערער על הזכות של אזרחים הערבים להחזיק במורכבות."
"אני חושב שאלה דברים מצטברים, למשל האלימות. כולם מכירים את האלימות בחברה הערבית ולא מטפלים בה כראוי. זה מייצר תחושה בחברה הערבית שהיא מופקרת. גם כשמדברים על שאלות אזרחיות, יש תחושה מצטברת של אפליה על בסיס זהותי לאומי. כל האתגרים האלה מוסיפים למתח וללחץ הזה שמתפוצץ בימים אלה”.
על כל אלו מתווספים אירועי השבוע האחרון, שמעלים את מפלס הכעס ופוגעים בנקודות רגישות. "אלו זמנים מטורפים", הוא אומר, "לראות את השפחות בשיח' ג'ראח תחת איום פינוי לטובת מתנחלים אלימים זה מרתיח ומכעיס, לראות את זה מתרחב לאלאקצא זה פוגע ברגשות הדתיים הלאומיים והאנושיים שלי. בשבוע האחרון זה גלש לערים המעורבות, שם החוויה מאוד קשה. אני רואה אלימות, והתחושה היא של פחד, כעס ותסכול”.
שביטה סבור שמסקנות ועדת החקירה הממלכתית לאירועי אוקטובר 2000, ועדת אור, יכולות גם הן להסביר את התפרצות האלימות הנוכחית. "יש קווים משותפים”, אומר שביטה. "זו תוצאה של מדיניות מצטברת נגד האוכלוסייה הערבית בשני מישורים. האחד זו האפליה התקציבית. אמנם נעשו צעדים לקדם את הפיתוח הכלכלי, אך במקביל היה דיבור בוועדת אור על הכרה בזהות הלאומית של הערבים כקולקטיב, וזה נרמס בכוחנות”.
"מה שמבדיל את המתרחש ממחאות קודמות זו הפגיעה במקומות קדושים, שמוציאה אנשים משליטה ומאפשרת לאמוציות להשתלט. לראות חיילים יורים וזורקים רימונים באל אקצא זה פוגע, ויוצא החוצה באלימות פסולה, שהיא לא ראויה למאבק הצודק של החברה הערבית."
"חברי כנסת ערבים קראו להפסקת האלימות יותר מח"כים יהודים"
"שמעתי את הטענה של התקשורת על כך שההנהגה הערבית לא קראה לרגיעה בתחילת ההסלמה” אומר שביטה. "אז בדקתי ברשתות החברתיות, וגיליתי שחברי כנסת ערבים וראשי רשויות ערבים יצאו בקריאות חד משמעיות להפגנות לא אלימות, ובימים האחרונים ראיתי קריאות להפסקת האלימות באחוז הרבה יותר גבוה מח"כים יהודים שקראו לרגיעה. לא ראיתי ח"כים ערבים שמגיעים וקוראים להתססה, כמו ח"כים יהודים. התקשורת העברית מתעלמת מזה. אני חושב שההנהגה הביעה קול אחראי מתוך חשש על חיי הצעירים, חשש למרקם החיים, מתוך חשש למעמד הערבים במדינה. רוב הח"כים קראו להרגיע”.
ובכל זאת, הקריאות לא הרגיעו באופן מיידי את המהומות. "הצעירים שומעים את הקריאות", אומר שביטה, "אבל רמת התסכול והזעם כל כך גבוהה, שכבר לא אכפת להם מקריאות ההנהגה הפוליטית. יש פה אחוז מסוים, לדעתי קטן מאוד, של אנשים מאוד מתוסכלים שחושבים שקריאות כאלו הם שיתוף פעולה עם הממסד”.
"קריאה משותפת לשמור על החוק ומרקם החיים תשפיע"
"אני חושב שבמישור המיידי צריך להשמיע יותר קולות שיקראו להרגעת הרוחות. זה לא אומר להפסיק את המחאה המתבקשת”, אומר שביטה. "המחאה הזו צריכה להיות חוקית ולגיטימית, שלא לוקחת את החוק לידיים, לא מצד היהודים ולא מצד הערבים. מדברים על כך שההנהגה היהודית תפנה ליהודים, וההנהגה הערבית תפנה לערבים. אני חושב שקריאה משותפת לשמור על החוק ועל מרקם החיים, זה מאוד ישפיע". ואכן, קריאות כאלה, מצד ראשי ערים יהודים וערבים באזור הצפון, הנגב והשרון פורסמו השבוע.
בנוסף מתייחס שביטה לדברים הנאמרים בתקשורת: "צריך לקרוא לתקשורת הממסדית שתהיה יותר הגונה ושלא תתסיס. זה המישור המידי."
"צריך לתקן את העוול ולהתקדם לשלום עם הפלסטינים"
"במישור ארוך הטווח צריך לחשוב איך מתקנים את העוול והפערים שגרמו לכך. גם לאחר תיקון העוול, כל עוד הכיבוש יימשך הפער יימשך. צריך להתקדם לשלום עם הפלסטינים. ככל שמדינת ישראל תסדיר את קשריה עם העם הפלסטיני בשטחים הכבושים, לא נמשיך לחיות עם התחושה שהמדינה שלנו כובשת את העם שלנו”.
