מעל 200 אנשי חינוך מכל הארץ קיימו היום (חמישי) עצרת מחאה מול הכנסת נגד האלימות בערים וקראו: "חייבים להשמיע קול שפוי בעבור התלמידים שלנו".

את ההפגנה יזמו מנהלי רשת בתי הספר "ברנקו וייס". "אנחנו במקום הכי גרוע שאפשר להיות", נאם איציק חולדאי, מנהל תיכון גבעת ברנר. "התכנסנו כאנשי חינוך שמודאגים עד עומק נפשם מהמצב הזה. קל להעביר מסרים גזעניים. יש מעט אנשים שיכולים להעביר מסרים מורכבים, גם כאשר יש מתח וסכסוך. האנשים האלו הם אנחנו".

"לשאת את לפיד התקווה"

"הקול שלנו נשמע בכיתות אבל פחות בחוץ ובגלל זה באנו לפה היום", אומרות עדי אפריימי-כהן ורחל היימן, מחנכות בתיכון גבעת ברנר. "יש לנו דאגה לתלמידים שלנו אבל בעיקר עצב". לדבריהן, תלמידיהן מבוהלים ומבולבלים, חלקם כועסים, בעוד האחרים "מכונסים", לדבריהן, "עמוק פנימה".

רחל היימן ועדי אפריימי-כהן (צילום: דוד טברסקי)

"אנשי חינוך הם אופטימיים חסרי תקנה" אומרת אפריימי-כהן, היא וחברתה רצו לנסוע להפגין בלוד אך הדבר נאסר בשל העוצר. "הגענו לפה בשביל התלמידים והילדים הפרטיים שלנו. לשאת את לפיד התקווה, לי זה חסר בימים האלו. שמישהו במדינה יבוא ויגיד שהוא מוביל".

"רואים את הנבחרים שלנו רק בפייסבוק, הם לא מבינים שהם צריכים להרגיע", אומרת בכעס היימן ומספרת על הזעזוע שחשה כששמעה את הידיעה על אלעד ברזילי, המורה מעכו שנפצע קשה בלינץ' כשנסע להרחיק את תלמידיו מההפגנה האלימה. "כתבתי לכל התלמידים שלי בכל הקבוצות לשמור על עצמם ולהתרחק. זה הזמן לשים מסכה נגד האפידמיה של השנאה, אנחנו בכיתה רגילים לרסן כעסים. איפה האיפוק של כל המבוגרים האחראיים?"

"אין לנו את הפריבילגיה לזוז הצידה"

"אנשי חינוך מובילים קהילות והתלמידים שלנו רואים את מה שקורה בטלוויזיה ויש לנו מחויבות להשמיע את קולנו מול זה", אומר גיא לוי, מנהל קריית החינוך "רבין" ברנקו וייס במזכרת בתיה. "יש לי ביקורת על המדינה שחייבת לעשות יותר אבל לנו יש אחריות במקום שלנו".

גיא לוי (צילום: דוד טברסקי)

לוי מספר שבימים האחרונים התקיימו מספר מפגשים בין מורים ותלמידים, יהודים וערבים, בתוך בתי ספר ובין בתי ספר. "מנסים למקסם את כל נושא המפגשים דרך שיח. רק דרך היכרות משותפת נוכל להגיע לחיים אחרים. זה מפחיד ולא נעים שכאלו דברים קיימים בחברה שלנו אבל אין לנו את הפריבילגיה לזוז הצידה".

"שומעים רק את קול הקנאים"

"אני מופתע שזה (האלימות) הגיע רק עכשיו", אומר יורם גלילי, מחנך בכפר הנוער אשל הנשיא, ומתייחס ל"הזנחה, השיסוי והיחס המפלה" מהם סובלים הבדואים בנגב. הוא הגיע לעצרת מהדרום עם חברתו, ענבר אלעל, אשת חינוך בכפר הנוער הבדואי "כוכבי המדבר", לאחר ימים של ישיבה במרחב המוגן.

"התלמידים שלי לא מכירים ולא מאמינים שיש יהדות מקבלת, פלורליסטית. הם בטוחים שזה משהו שהמורה השמאלני שלהם המציא", אומר גלילי, שאחת מתלמידותיו נקלעה בטעות לאחד מהאירועים האלימים בפזורה הבדואית. "לא שומעים את הקול הזה. לא מחברי הכנסת ולא מהרבנים – שומעים רק את קול הקנאים".

מנהלי ומורי רשת "ברנקו וייס" מפגינים נגד האלימות מול הכנסת (צילום: דוד טברסקי)

"אני חווה את התסכול והגזענות המופנית כלפי התלמידים שלי כל הזמן", מספרת אלעל. "מאשימים אותם כל הזמן בהכל, ההזדמנויות שלהם בלתי שוות. הם מחפשים תמונת עתיד אחרת ומתקשים למצוא".

את גלילי ואלעל מטריד היום שאחרי המהומות. "יש  לנו צוות מעורב של יהודים וערבים, יש שם שותפות למען מטרה וההתקוממות של הימים האחרונים יוצרת סדקים", אומרת אלעל. "אני חוששת מהיום שנצטרך לשוב ולתקן, אין לנו ברירה אחרת".

"רמלה היא עיר מעורבת מאז שנת 715"

"בסרטונים שהגיעו אלי אני רואה תלמידים שלי, מורות שותפות שלי נפגעות מהמהומות וההפגנות של ארגוני הימין הקיצוני", אומר איתן מנדלבאום, מורה בתיכון דרור רמלה. "רמלה היא עיר מעורבת משנת 715 וזה לא דבר שהשתנה מעולם. אחד הדברים שאני חושב עליו בימים האלה זה שכשכל זה ייגמר, והפוליטיקאים ואנשי הדת יסיימו לגזור את הסרטים שלהם, אנחנו המורים והתלמידים נמשיך לחיות ביחד".