"דמייני שאת עוברת ברחוב על פני מישהו כל יום" אומרת אביבית ברקוביץ' (43), מומחית לליקוט צמחי בר ופטריות למאכל ולמרפא מפרדס חנה. "ואז את מגלה עליו משהו, שהוא לחם באיזו מלחמה או משהו כזה. ברגע שאת מגלה עליו משהו, את פתאום שמה לב לקיום שלו. ככה זה ליקוט".

אביבית ברקוביץ (צילום: אלבום פרטי)

ברקוביץ' הקימה את "המרכז המקצועי לליקוט", לאחר שלדבריה הצטרפה לסיור ליקוט, והתאכזבה לגלות שכל מה שמלמדים אותה על הצמחים הוא סיפורי פולקלור ואגדות. "הייתי אז מהנדסת בהיי טק, ורציתי לדעת מה החומר הפעיל בצמח, למה הוא עוזר לכאבי בטן? התחלתי לקרוא ומצאתי שיש מלא מחקרים. החלטתי שזה הידע שאני רוצה להנגיש לקהל הרחב".

אורי מאיר צ'יזיק. "מסורת שהולכת ונעלמת ועלינו לשמור אותה" (צילום: ויקיפדיה)

מבחינת אורי מאיר צ'יזיק (43) מקיבוץ נווה איתן, דוקטור להיסטוריה של הרפואה והתזונה, הליקוט הוא חלק מהתעסקות שלמה במסורות של אוכל. "כששואלים אותי למה ללקט אני נותן ארבע סיבות", הוא אומר. "האחת היא שזו מסורת שהולכת ונעלמת ועלינו לשמור אותה; השנייה היא בריאותית, הלקט עצמו מלא כל טוב שנשאר בצמח כיוון שאת אוכלת אותו טרי; הסיבה השלישית היא שליקוט עוזר לשמור על הטבע; והרביעית היא שזה כיף שאני עורך עם משפחתי וחבריי".

"הליקוט הוא דרך קלה מהירה וכיפית ללמוד מחדש לרכוש ידע דרך החושים בעולם" אומר שימי רף (45), מומחה למיומנויות חיים של לקטים ציידים ככלי לחינוך והדרכה, ממשמר העמק. "נניח ויש שדה קוצים ביישוב שלך. באופן הלמידה של החברה כיום, שבו האדם הוא מחוץ לעולמו והכל נלמד ברובד תכליתי, את תביטי בשדה הזה כמטרד שצריך להיעלם. להפוך למשהו אחר.

שימי רף. "אם את לקטית, את תביטי בשדה הזה באופן אחר לגמרי" (צילום: אלבום פרטי)

"אבל אם את לקטית, את תביטי בשדה הזה באופן אחר לגמרי. מלבד העובדה שאת תדעי שהשדה הזה הוא חיוני לקיומך, ואת תשמרי עליו מהריסה וריסוס. הדרך שבה תרכשי את הידע הזה הוא בחושים. במגע, בריח, ובאוכל".

הרבה דרכים ללמוד ללקט

"אחרי כמה שנים של העברת סדנאות לאנשים הבנתי שבשביל שהמסר הזה יעבור ליותר ויותר אנשים אני צריך להכשיר מדריכים שיעבירו טיולים כאלו בעצמם.  ב-2012 התחלתי את קורס המדריכים הראשון", מספר רף.  "חלק מהאנשים שמגיעים לקורס שלי רוצים לקבל כלי נוסף כאנשי חינוך ולא קשורים לטבע בכלל. הקורס עצמו הוא שונה לחלוטין ממה שהם מדמיינים. אין חומר שצריך ללמוד כמו שאולי הם מצפים מקורס 'רציני', אלא למידה כמו שאני מאמין בה, דרך משחקים, חוויה וכמובן הליקוט עצמו והחוויה החושית שנלווית לו. אני לא יכול לצפות מהמדריכים שלי להעביר למידה חושית מבלי שהם עוברים זאת בעצמם".

המרכז שהקימה ברבוקיץ' פועל במספר דרכים להפצת תרבות הליקוט והידע שהיא כוללת. "אני ממש רוצה שבשורת הליקוט תגיע לכולם", היא מסבירה. לכן היא פיתחה אפליקציה וספר שהם  מגדירי צמחים המתארים את הצמחים עצמם ואת סגולותיהם התזונתיות והבריאותיות. לצד זאת היא מציעה קורס שנתי הכולל מפגשים שבועיים ובסופו מקבלים המשתתפים תעודה. "חשוב לי שהלמידה תהיה רצינית. הקורס הוא ברמה אקדמית ולומדים בו על צמחי מרפא וצמחי בישול והוא כולל סדנת בישול וארוחת שף בסוף כל מפגש".

גדילן מצוי. "קוץ מכוער למראה אך למעשה בעל סגולות" (צילום: ויקיפדיה)

בניגוד לתדמית, למפגשים השונים לא מגיעים רק אנשים שיש להם זיקה לנושא. ת'יזיק, ברקוביץ' ורף  מספרים שלושתם כי לקורסים שלהם מגיעים רופאים, אנשי חברות היי טק ועוד. "יש התעוררות של ליקוט בכל רחבי העולם. כולם רוצים להתחבר לגוף, לאוכל לטבע למשהו קדום יותר מהם" אומר צ'זיק. למרות ההתעוררות הזו, ברקוביץ' "מרגישה שיש עוד דרך ארוכה". היא מספרת על מפגש עם בני נוער בו "הם היו מזועזעים ממני כשאכלתי איזה צמח. 'איך אפשר לאכול משהו לא משקית?!' אז אני מרגישה שהבורות היא גדולה".

בכל מקום יש מה ללקט

לשאלה איפה בארץ המקום הכי שווה ללקט בו, שלושתם עונים "ליד הבית". "אני מעלה סטורי שבו אני מראה לאנשים צמחים שאפשר ללקט ליד הבית" מספרת ברקוביץ. "אני תמיד יודע לא משנה באיזה שטח אני נמצא שתמיד יהיה לי מה ללקט" אומר צ'יזיק.

בין שלושת המומחים יש הסכמה על הרצון שהליקוט יהפוך לפעולה יומיומית יותר, אבל על התדירות הם חלוקים. ברקוביץ  וצ'יזיק מסתכלים על ליקוט כהעשרה לתזונה ולבריאות שלנו. למה לקחת תוספים סינטטיים ולא את הדבר הטבעי עצמו?" אומרת ברקוביץ וצ'יזיק מוסיף: "אני לא חושב שאפשר לחזור לימי קדם בהם כל התזונה שלנו התבססה על ציד וליקוט. אבל מספיק שילקטו פעם בשבוע ואיכות החיים תעלה".

תותי עץ מסיבוב ליקוט. "למה לקחת תוספים סינטטיים ולא את הדבר הטבעי עצמו?" (קרדיט: אביבית ברקוביץ')

רף לעומתם חושב אחרת. "הייתי רוצה שהתזונה שלנו תתבסס על הגידולים שאנחנו מגדלים בגינה שלנו. כך אנחנו נטיב עם עצמינו ועם הסביבה שלנו. ברגע שנהיה אחראים על המזון שאנחנו אוכלים תחושת האחראיות על הטבע תגדל וכך הוא לא ייהרס".

תלמידים מדברים

"הקורס נתן לי ביטחון בידע שיש לי. אני יודעת איך ומה לקטוף. יותר מזה אני יודעת מה צומח בגינה שלי. זה מדהים לא? " אומרת סהר (29 ) מורה ליוגה מלווה נשים לפני לידה ואחריה אמא לשתיים. "הקורס מילא אצלי את הצורך הילדותי של לחקור ולגלות דברים חדשים" מספר אייל שניידר (45), מהנדס תוכנה מגבעת שמואל אב לשלושה. שניהם הגיעו במקרה לליקוט, ועשו קורס אצל ברקוביץ'.

"אני אוהב לבשל, ליצור דברים חדשים במטבח, והליקוט הוא דלק לזה. אני מרגיש שזה מעניק לי תחושה של עושר, שאני יודע להבחין בעוד דברים בטבע מעבר לעובדה הפשוטה שהוא ירוק. אני והקטן שלי בן החמש יוצאים פעם בשבוע לשדות ליד הבית ללקט".

"ידעתי שסרפדים זה בריא", מספרת סהר. "אבל עד שלא הכנתי ממרח סרפדים לא ידעתי שזה גם טעים! מאז הקורס אני מכינה כל חורף סירופ סמבוק  לחיזוק מערכת הגוף ומשחה מסרפדים לטיפול בפצעים. אני גם מלקטת על הדרך, והבת שלי בת השנתיים וחצי כבר מכירה את הצמחים ויודעת איך וכמה לקטוף. וזה מדהים בעיניי".

טיול ליקוט ליד הבית

ברקוביץ' מספרת על מספר צמחים לליקוט שניתן למצוא ליד הבית. "גדילן מצוי, הוא קוץ מכוער למראה אך למעשה בעל סגולות, והזרעים שלו משמשים לתוסף תזונה נמכר ביותר לניקוי רעלים. תלמידה שלי סיפרה לי שהיא לוקחת את התוסף הזה שנים ועכשיו היא הבינה שיש לה טבעי ליד הבית. סרפד הכדורים או 'קראנצ'י וכיף' כפי שאני קוראת לו, הוא פתרון מעולה לילדים. כשהילדים שלי רוצים לקחת רק כריך עם ריבה אני שואלת אותם אם אפשר להוסיף להם קראנצ' כיף. להם זה באת רק קראנצ' כי אין לו טעם ובשבילי זה ויטמינים ומינרלים. וצמח נוסף הוא שיבולת השועל, שיש לה טעם חלבי וטעים".

הכתוב אינו מהווה תחליף לבדיקה וייעוץ מתאימים לפני ליקוט צמחי בר ושימוש בהם למאכל או לכל מטרה אחרת.