קריסת הטריבונה בגבעת זאב הערב (ראשון) במהלך תפילת חג השבועות של חסידות קרלין-סטולין, הביאה למותם של שני בני אדם ולפציעתם של 167.

החצר מונה כ-2,200 משפחות, והיא הגדולה מבין שתי החצרות של חסידות קרלין, שהתפלגה בשנות ה-50. האדמו"ר מקרלין-סטולין הוא רבי ברוך מאיר יעקב שוחט, שמתגורר מול בית הכנסת שבו אירעה התאונה.

שמו של האדמו"ר מקרלין-סטולין עלה לכותרות רק לפני שבועיים, כשהיה אחד הקולות היחידים בחברה החרדית שביקרו אותה אחרי האסון במירון. הוא טען בשיחה עם חסידיו שגורמים במגזר החרדי מנעו מסיבות אגואיסטיות וצרות את הגדלת השטח במירון ותיקון התשתיות.

מבלארוס וליטא לטבריה וירושלים

חסידות קרלין הייתה מהחצרות החסידיות הראשונות, ומהראשונות שהעמידו שושלת אדמו"רים. בתחומי המרחב הליטאי היא הייתה החסידות הבולטת והמשפיעה ביותר, וגם במרחב הווהליני הייתה בין הבולטות.

החסידות נוסדה במאה ה-18 בעיר קרלין בבלארוס, והאדמו"ר הראשון בה היה רבי אהרן הגדול מקרלין, שהיה מתלמידיו החשובים של המגיד ממזריטש. הוא נשלח יחד עם רבי מנחם מנדל מוויטבסק להפיץ את החסידות בליטא, והקים את המרכז החסידי בפולוסיה בעיר קרלין, שהייתה פרבר של פינסק. לימים ירשו צאצאיו של אהרן הגדול את תואר האדמו"ר והמשיכו להרחיב את החסידות ברחבי אירופה, ארצות הברית וכן בארץ ישראל.

רבי יעקב, בנו של רבי אהרן הגדול, עלה לארץ ישראל בסביבות 1770 והקים את הגרעין החסידי הראשון בארץ. כל אדמו"רי קרלין עודדו עלייה לארץ. מקומה המרכזי של חסידות קרלין בקהילת החסידים בטבריה ובירושלים הביא חסידים רבים להצטרף לחסידות, והפכו אותה לאחת החצרות החסידיות הגדולות בארץ ישראל.

ההתרחבות והפילוג

הגרעין הראשון של חסידי קרלין התיישב בטבריה, כשמרכזו בבית הכנסת של רבי מנחם מנדל מוויטבסק. חלק מהחסידים עברו לירושלים, ובשנות ה-70 של המאה ה-19 הקימו בעיר העתיקה בית כנסת. בהמשך הוקמו בתי כנסת בירושלים, בצפת, בחיפה, בגבעתיים, בגבעת זאב, בביתר עילית, במודיעין עילית ובתל אביב.

לאחר פטירתו של האדמו"ר רבי יוחנן מלוצק ב-1955, קיבלו עליהם רוב חסידי קרלין לאדמו"ר את רבי ברוך שוחט, שהיה אז ילד צעיר. זקני העדה העדיפו לקבל את הנהגת רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב. לאחר פטירתו הנהיג במשך תקופה קצרה בנו, רבי שמעון, גם את חסידי קרלין, אבל החליט לפרוש והחסידות בראשותו שבה להיקרא לעלוב בלבד.

בעקבות זאת קיימו זקני קרלין בחירות פנימיות, שבסופן נבחר רבי אהרן רוזנפלד לכהן כאדמו"ר. כך התפלגה החסידות לשתי חצרות: האחת קרלין-סטולין בראשות רבי ברוך שוחט, והשנייה קרלין-פינסק בראשות רבי אהרן רוזנפלד.

החסידות ידועה בריקודים ובתפילה בצעקות

חסידות קרלין מדגישה את לימוד התורה ואת מידת האמת. אדמו"רי החסידות התנגדו לניסיונות לטפס לדרגות רוחניות גבוהות מדי וללימוד מרובה של ספרי חסידות. בחסידות הייתה התנגדות לדרכה השכלתנית של חסידות חב"ד, והיא חינכה לאמונה פשוטה.

החסידות דוגלת בצניעות והימנעות מפרסום של שם החסידות או מהתערבות בענייני ציבור. היא מפורסמת בכך שהיא מתפללת בצעקות, בניגוני הריקוד העליזים שלה, ובכך שבטישים ובאירועים אחרים מוקדש זמן רב לריקודים.

אדמו"רי קרלין התנגדו לציונות ולתנועת המזרחי, ואף באגודת ישראל לא תמכו. כיום באופן רשמי החסידות אינה מעורבת בפוליטיקה הישראלית, אם כי בכמה מקרים התיר האדמו"ר התמודדות של חסידים למועצות ערים, לפרק זמן מוגבל.

בניגוד לרוב רבני יהדות התורה, לא היסס האדמו"ר הנוכחי למחות בפומבי נגד תוכנית ההתנתקות, ואף ביקר במהלך ביצועה בגוש קטיף. עד לתקופתו נחשבו חסידי קרלין בישראל כמשתייכים לעדה החרדית. כיום מוסדות החסידות נהנים מתקציבים ממשלתיים.

האדמו"ר אינו מורה באופן רשמי אם להצביע, אולם רוב החסידים משתתפים בבחירות לכנסת. לחסידים מותר להחזיק סמארטפונים מוגנים, עם הגבלות בנוגע לרשתות החברתיות.