"משטרת ישראל קטנה מדי ובשל כך מאבדת מאיכותה ואינה עומדת במה שנדרש ממנה", אומר ל'דבר' האלוף (מיל') ד"ר יום טוב סמיה. "אין לה מספיק כוח אדם מיומן דיו להתמודד עם כל הפורעים שיצאו לרחובות בימים האחרונים. תנסו להיכנס רגע לראש של שוטר או מפקד התחנה בלוד – כל כך הרבה אירועים, רצים מאירוע לאירוע ואין מי שיחקור את האירוע הקודם. זה טירוף לעבוד ככה. במשך הזמן השוטרים נשחקים ומקבלים כמובן מאליו שאין ביכולתם לענות על כל הצרכים של חוק וסדר, של הענקת תחושת ביטחון אמתית לאזרחי המדינה".

בתפקידו האחרון בקבע שימש סמיה כמפקד פיקוד הדרום בשנים 2000-1997, ועד 2015 המשיך לשרת במילואים כסגן מפקד הפיקוד. כיום סמיה הוא איש עסקים, מרצה באקדמיה וסוציולוג.

כמה שוטרים, לדעתך, מדינת ישראל צריכה?
"השאלה הזו של כמה שוטרים צריך תלויה קודם כל בפוטנציאל הפגיעה בחוק ובסדר. מדינת ישראל אינה מדינה הומוגנית. האוכלוסייה בישראל מגיעה מתרבויות שונות, יש פה ריבוי מקומות קדושים, אתרי תרבות היסטוריים, מזג אוויר נעים בדרך כלל. עכשיו תוסיפו לכל המורכבות הזו את החיבור בין המתחים מול האויבים מבחוץ לבין אזרחי המדינה, משני צידי הגדר ככל שמדובר בפלסטינים. מבחינה תיירותית, אם היה כאן שקט היינו אמורים לקלוט מעל 30 מיליון תיירים בשנה.

"כל זה מיתרגם לצורך ביותר כוחות משטרה, ובכוחות מגוונים יותר. במנהטן חיים 8 מיליון תושבים ויש בה משטרה עם 55,000 שוטרים. בישראל חיים 9.5 מיליון תושבים עם משטרה של 31,500 שוטרים. לפי החישוב הזה משטרת ישראל צריכה למנות לפחות 80,000 שוטרים. על כל שוטר שיש היום צריך לפחות שניים וחצי שוטרים ושוטרות. אנחנו מצפים מכל שוטר לעשות עבודה של שניים וחצי אנשים במשך שנים. הבעיה הזו חוזרת במערכות הממשלתיות, לא רק במשטרה".

מה כוונתך לגבי מגוון הרכב המשטרה?
"מורכבות המדינה אשר ציינתי לעיל מחייבת מגוון כוחות חוק וסדר. שוטרי תנועה אינם מיומנים להיות משמר אזרחי לאומי כמו המשמר הלאומי שיש בארה"ב. שיתוף הפעולה של ה-FBI בארה"ב לעניין החוק והסדר הרבה יותר גדול מאשר זה של השב"כ ומשטרת ישראל. אנחנו נרתעים מזה ומגבילים את שיתוף הפעולה לטרור הפלסטיני והטרור היהודי, אבל כדי להשליט חוק וסדר בנגב למשל או בפשיעה החקלאית, המודיעין והטכנולוגיות אשר בידי המשטרה אינם מספיקים.

"צריך לשנות את משמר הגבול מכוח טקטי בלבד לכוחות של חוק וסדר עם מכלולי המודיעין והטכנולוגיות המתאימים לסוגי הפרות הסדר הציבורי ועברות החוק בישראל, שהביאו למצב של חשש אמיתי של אזרחים לנוע בכבישים בנגב או בגליל".

ומה לגבי מערכות אחרות של המדינה?
"ראינו את אותה הבעיה במערכת הבריאות. העומס בבתי החולים היה כאן הרבה לפני מגפת הקורונה. רופאים ומתמחים שנדרשים לעבוד במשמרות ארוכות מדי, חוסר במיטות אשפוז. חשבנו שהקורונה תהיה 'יום כיפור של מערכת הבריאות', קריאת השכמה לשנות כיוון, אבל הנה המגפה עברה ומשרד האוצר מיד קיצץ בתקנים שנוספו, כאילו לא למדנו כלום מהמשבר. אותו הבעיה חוזרת גם במקומות אחרים. במערכות החינוך, בתכנון התשתיות בכלל והעירוניות בפרט. יש עוד אינספור בעיות, אתה רוצה שאמנה לך את כולן?"

אולי תתמקד רק בעניין מערכות החינוך, כדוגמה?
"די בלהביט על הזרם החרדי השולל את קיומה של המדינה בגלל אמונתו בביאת המשיח, ושעד אז אסור להקים מדינה. או על הזרם הדתי הקובע שרק מדינת הלכה יכולה להתקיים כאן. הזרם המוסלמי המלמד את הנכבה לא רק כשיעור היסטוריה לגיטימי, אלא כמוטיב לסילוק העם היהודי ולהקמת מדינה פלסטינית מהירדן לים. הזרם הימני קיצוני היהודי השולל את זכויות אזרחי ישראל שאינם יהודים. או, הזרם החרדי האנטי ציוני השולל את קיומה של המדינה עליה הוא נשען כלכלית וקיומית.

"אני לא נגד פלורליזם טהור המאפשר לימוד וחינוך של עמים, תרבויות אומניות, תיאוריות שונות על בריאת העולם מכל כנפי היקום. אבל כאשר מתקיימים במדינה זרמים המלמדים מהגיל הרך נרטיב מנוגד ומורעל כלפי האחרים באשר לקיומה של המדינה והנאמנות לה, נזרעים הלכה ומעשה זרעי הפורענות לאלימות בין הזרמים בגיל המאוחר יותר".

איך הגענו למצב הזה?
"נקודת התורפה של מדינת ישראל היא היעדר תכנון אסטרטגי ארוך טווח. אין תכניות מסודרות כמעט בשום תחום מחיינו. מה מטרות? איפה אנו רוצים להיות בעוד 30 שנים ומה צריך לעשות כדי שזה יקרה? איזה תקציב דרוש לכך? אין תכניות כאלה. לא במדיניות חוץ וביטחון, לא בחינוך, לא בבריאות, לא בשילוב של כלל אזרחי ישראל, לא בתשתיות לאומיות, לא באנרגיה לא בתכנון ובנייה למגורים".

אז מה היית מציע לעשות עכשיו?
"קודם כל צריך לסיים את מבצע "שומר החומות" וכשאני אומר לסיים אני מתכוון שהפעם חייבים ללכת עד הסוף להציב כתנאים לסיומו של המבצע את ארבעת המטרות הבאות: א. לפרז את עזה מנשק כבד בפיקוח בינ"ל. ב. להחזיר את השבויים והנעדרים שלנו. ג. להחזיר את הרשות הפלסטינית לשליטה בעזה. ד. תכנית שיקום כללית לתשתיות האזרחיות ברצועת עזה בהשקעות ותרומות של מיליארדים, בפיקוח וביצוע ע"י כוח רב לאומי.

"אחרי זה יש לשנות מהיסוד את התפיסה במשרדי הממשלה – כל משרד חייב שתהיה לו תכנית ארוכת טווח ברורה, כולל ירידה לפרטים, תכנית שמתקדמים בה גם אם השר מתחלף. כחלק מזה אני רואה את הגדלת כח השיטור, גם מבחינה כמותית וגם מבחינה מספרית, כצעד הכרחי למען בטחון אזרחי ישראל".