"את הקשה כבר עברנו, עכשיו רגוע ושקט. החיים חוזרים לשגרתם, נקווה שזהו”, אומר מינו אבו-לבן, חבר בפורום המנהיגים לדיאלוג קהילתי רב-תרבותי ברמלה, המלווה ע"י מרכז גישור ויישוב סכסוכים בקהילה בעיר. שבוע מפרוץ המהומות האלימות בין יהודים לערבים בעיר, הוא מספר כיצד שיתוף פעולה בין מנהיגי הקהילות השונות בעיר הצליח להרגיע את המצב, ומביע אופטימיות זהירה ביחס לחיים המשותפים בעיר.

הידרדרות והקצנה

“ביום שני שעבר היתה בעיר הפגנה ספונטנית”, הוא מתאר, "הכל רץ מהר מאוד ברשת. ההפגנה היתה בלי כתובת, בלי אחריות. בהתחלה אתה מאפשר להפגנה לפרוק זעם, אבל ההפגנה יצאה מכלל שליטה. היו דברים שלא צריכים לקרות".

עימותים בין שוטרים למפגינים ברמלה (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

במהלך ההתפרעויות הושחת בית הכנסת 'חסד ואמת' בעיר. "היה נזק, אבל בית הכנסת לא נשרף", אומר אבו לבן, "זה דבר מגונה. אנו מגנים כל פגיעה באדם וברכוש, במיוחד בתי כנסת. ניתן להפגין, אבל במסגרת המותר. למחרת הייתי באותו בית כנסת ולקחנו על עצמנו לתקן אותו”. בלוד הסמוכה, שבה גם נערכו באותו הלילה הפגנות של הציבור הערבי בעיר שגלשו לאלימות, נורה למוות אחד המפגינים הערבים על ידי תושב יהודי, שטען להגנה עצמית.

שוטרים מאבטחים את בית הכנסת 'חסד ואמת' ברמלה שהושחת במהלך הפגנות אלימות בעיר (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

למחרת, בשלישי, נערכה ברמלה הפגנת מחאה של יהודים, ולדבריו רוב המשתתפים בה לא היו כלל תושבי רמלה, אלא קיצונים שהגיעו אליה מבחוץ, ובכללם חבר הכנסת איתמר בן-גביר (הציונות הדתית). אבו-לבן סבור כי ההתפרעויות בשתי הערים נוצלו לצרכים פוליטיים. "לא היתה סכנה ליהודים בעיר", הוא אומר, "האנשים הקיצוניים כל הזמן משדרים שיש סכנה, אבל אין כלום. הגיע בן-גביר, שהסית. המשטרה לא נערכה מספיק טוב. אותם מפגינים השחיתו רכוש של ערבים. מכאן התחיל הסיפור”.

אחרי ההפגנות הערביות והיהודיות, המצב בעיר נעשה נפיץ במיוחד. "המצב לא היה טוב. כוננות וזעם משני הצדדים, וכל אחד התחיל לחשוש. נפגשתי עם ראש העיר, מיכאל וידל, ואמרנו שלא ניתן לאנשים זרים לחבל ביחסים בעיר. הפעלנו לחץ לתגבר את כוחות המשטרה. התחילו להגיע אוטובוסים (של צעירים מחוץ לעיר – י.ש.). 150 צעירים תקפו את הבית שלי”.

מנהיגי הקהילות נפגשים ויוצאים במסר משותף

בחמישי נערכה במשטרת רמלה פגישה בהשתתפות נציגי הקהילות השונות בעיר, כולל הגרעין התורני, מנהל הוואקף וחברי מועצת העיר המוסלמים, בהשתתפות ראש העיר מיכאל וידל ומפקד התחנה, סנ"צ אופיר בינדר. בפגישה סוכם על מאמץ משותף לקידום שקט וסובלנות בציבורים השונים. "אחרי הפגישה במשטרה עברנו יחד, כל מי שנכח בפגישה, בכל מוקדי החיכוך. הסתובבנו, דיברנו עם התושבים. כולם היו נרגשים ושמחים לפגוש אותנו, ושמחים שהכיוון הוא להרגיע. כולנו חיים ביחד, אף אחד לא הולך לשום מקום. נחיה ביחד בצורה הכי טובה שיש”.

מפגש מנהיגי קהילות במשטרת רמלה עם ראש העיר מיכאל וידל ומפקד תחנת המשטרה, סנ"צ אופיר בינדר. בסוף המפגש יצאו המנהיגים לשטח ושוחחו עם התושבים (צילום: דוברות המשטרה)

"אנו לא חוששים אחד מהשני, אנו חוששים מזרים שבאים להתסיס. היום אנשים מסתובבים בבטחה בשוק, יהודים וערבים, העיר מתנהגת כרגיל. יש חששות בעיקר מהזרים שנכנסו לעיר. ביום ראשון נתפסו כמה מתנחלים בשכונות ערביות."

"ברמלה ראש העיר הוא של כולם"

הערים לוד ורמלה גובלות זו בזו, אך בעוד שבלוד הוטל עוצר ונכנסו לעיר פלוגות של משמר הגבול, ברמלה הרוחות נרגעו לאחר מספר ימים. “אנחנו דומים ללוד, אבל מי שעומד בראש הפירמידה אלה אנשים שונים לגמרי", מסביר אבו-לבן, "פה ברמלה ראש העיר מיכאל וידל מנסה לגשר ולהיות ראש העיר של כולם. בלוד, במשך חודשים ראש העיר, יאיר רביבו, הסית נגד האוכלוסייה הערבית. הוא מזמין כוחות מבחוץ, מתנחלים, ומגבה אותם. אם רביבו (ראש עיריית לוד – י.ש.) היה מתנהג באחריות, לא היו מגיעים למצב שהגיעו היום”.

"בעיר קיים פורום דיאלוג רב תרבותי”, הוא מספר, "זה לא ערבי-יהודי. רמלה היא עיר רב-תרבותית. יש מוסלמים, בדואים, פלאחים ועיוניים. יש נוצרים קתולים ואורתודוכסים. יש יהודים ותיקים וחדשים, מבוכרה ומאתיופיה. לכל אחד יש את המנהגים שלו. הקמנו את הפורום, מנהיגים מכל הקהילות. בשגרה מתכנסים אחד לחודש וחצי-חודשיים לטפל בענייני ציבור. לאחרונה, בחודש הרמדאן, הפריע השימוש בנפצים אחרי האפטאר. מה שמטריד את היהודי – מטריד את הערבי. כינסנו את הפורום ברמדאן, במרכז הגישור העירוני. התחלנו לטפל בעניין הזיקוקים, דיברנו במסגדים. יצאנו לשטח לפגוש את הצעירים ולדבר על הסכנה. לצערי, הדברים התגלגלו אחרת. הפורום עצמו נועד לעיתות משבר”.

"לפני כמה שנים בעכו ילד נפגע ביום כיפור, ואז הקמנו את הפורום", הוא נזכר. "כשיום כיפור וחג הקורבן היו באותו היום, חשבנו איך להתמודד. ישבנו עם כולם, סידרנו צירים שניתן לנסוע בהם למסגדים, והסברנו במסגדים ובבתי הכנסת. אנו מגיעים לכל אחד. זה גוף של הציבור, נטול פוליטיקה. זה סוד ההצלחה שלו. יש נציגות של הרשות והמשטרה”.

נוסף על תפקידו במרכז הגישור, אהו-לבן משמש גם כמנכ"ל עמותת אל-הודא, שעוסקת בחינוך ורווחה. "אנו מחלקים אחת לשבוע חבילות מזון לכ-300 משפחות נזקקות בעיר, למוסלמים נוצרים ויהודים", הוא מספר, "היינו עם 200 משפחות. בקורונה הגענו ל-300 משפחות. בקורונה עברנו בבתים לחלק מזון לקשישים וניצולי שואה. סייענו לעמותות יהודיות בחבילות מזון. זו המציאות, ולא נאפשר להרוס אותה."

"הגרעין התורני הבינו שקהילות חיות כאן ביחד, יש קיצונים שלא מקבלים את זה"

נקודה שנויה במחלוקת במתיחות שהתעוררה ברמלה ובלוד היא מקומם של הגרעינים התורניים שהגיעו בשנים האחרונות לערים אלו. לאבו לבן יש ביקורת על הגרעין התורני, אך הוא מדגיש שגם עם חבריו ניתן לחיות בשיתוף. "הגרעין התורני הגיע עם אג’נדה לייהד את העיר. כל משפחה שמגיעה וגרה בשכונה מעורבת או שכונה ערבית, מקבלת מענק 120,000 ש"ח. זו אחת מהקהילות בעיר. הגרעין התורני מגיעים מבחוץ עם אג’נדה. הם הבינו את המציאות שקהילות חיות כאן ביחד. יש קיצוניים שלא מקבלים את זה. זה לא עושה להם טוב מבחינה פוליטית, הם מנסים לחבל. כמה שיצעקו – זה לא ישנה את המציאות. הקיצוניים חגגו באירועים האחרונים, מה לא עשו. אבל לא עזר להם כי יש הנהגה אחראית ושפויה”.

כשהוא נשאל לגבי הסתה שהובילה לאלימות בקרב הערבים והיהודים, טוען אבו-לבן כי “ההבדל הוא שקריאות גזעניות יוצאות מהגרעין. זה מאורגן ומכוון. בחברה הערבית אלה קריאות ספונטניות. במסגדים, דרשת יום השישי היתה על האירועים. גינו את האלימות והפגיעה בבתי הכנסת. אין גוף שמכוון נגד היהודים. היום זה קל, במדיה ובטכנולוגיה הצעירים קוראים הכל. יש תמונות מזעזעות ממסגד אלאקצא, פגיעה בתוך המסגד, לא בחצר. אנו מגנים כל סוג של אלימות”. לדבריו, לא נעשה שימוש בנשק ברמלה. "לפני יומיים מתנחל ירה שני כדורים ונזרק רימון לעבר שכונה ערבית", הוא אומר, "בהתחלה ירו על בית-כנסת פעם אחת, לפני הסיור שלנו. המשטרה מטפלת בזה”.

"יש הזנחה של הרבה שנים בשכונות הערביות, צריך לשנות מהיסוד"

המצב הכלכלי מעיב על מרקם החיים ברמלה, והפערים בין השכונות בולטים לעין. אבו-לבן, שמכהן כחבר מועצת העיר, מדגיש שהמצב בתהליכי שינוי ארוכים. “אנו עובדים קשה ומשקיעים במערכת החינוך ובתשתיות. בג’ואריש הושקעו הרבה מאוד כספים. יש הזנחה של הרבה שנים, צריך לשנות מהיסוד. ברגע שאתה משפר את הסביבה, ההרגשה של הצעיר הערבי משתנה. זה לא קשור למהומות שהיו”.

רמלה (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

"בסופו של דבר אנחנו שכנים במלוא מובן המילה"

כיצד ניתן עכשיו לאחות את הקרעים בין הקהילות?
“אנו רוצים איכות חיים טובה, במיוחד לצעירים. יש לנו מפגשים בין יהודים וערבים בבתי-ספר, במועדוני נוער. נמשיך בפעילות שלנו, לא נחכה לאחר החג. החיים חוזרים לשגרתם. בסופו של דבר אנו שכנים בכל מובן המילה. אנו שומרים אחד על השני. תוך כדי הבלגן בשכונת אדש, יצאו חבר’ה יהודים וערבים מיוזמתם והלכו לישיבת הסדר ונפגשו עם הרב. הם הסבירו לו על החיים המשותפים. בשכונה שלי יש בית-כנסת. 90 אחוז ערבים בשכונה. הצעירים שמרו על בית הכנסת שלא ייפגע”.

"הצלחנו עם רצון טוב לא להיגרר אחרי הקיצוניים ולחיות חיים משותפים, לא לתת לגורמים זרים לחבל ביחסים בין הקהילות פה. לא נתנו להם יד להיכנס לתוך העיר”.