תוך כדי ניסיונותיה של ארצות הברית לחזור לשגרה שלפני הקורונה, צצה תופעה בלתי צפויה: עובדים רבים לא מעוניינים לחזור למשרות הקודמות שלהם. השילוב בין פיטורים וסגרים, יחד עם דמי אבטלה נדיבים ומענקים, סיפקו לאמריקנים רבים זמן ורשת ביטחון כלכלית, שאפשרו להם לשקול מחדש את עתידם המקצועי.
במקומות העבודה הקודמים שלהם חזרו להעסיק עובדים, ובחלק מהם, כמו למשל באובר ובמקדונלדס, אף מציעים שכר גבוה יותר, ובכל זאת העובדים מהססים לחזור. מספר המשרות הפנויות בארצות הברית עלה במרץ ב-8% לשיא של 8.1 מיליון, אבל ההעסקה הכללית בפועל עלתה בפחות מ-4%, על פי נתונים ממשלתיים.
נייט מולינס התפטר מעבודתו כברמן בנובמבר האחרון, לאחר מריבה עם המנהלים שלו סביב כללי עטיית המסכות, ומאחר שחשש להדביק בקורונה את אחותו, שנמצאת בקבוצת סיכון. דמי האבטלה שהוא מקבל לא משתווים אמנם למשכורת שהרוויח בבר שבו עבד בוושינגטון, אבל מספיקים כדי להסתדר עד שימצא עבודה שתכלול ביטוח בריאות והפרשה לפנסיה. "ההזדמנות הזאת לקחת צעד אחורה ולחשוב באמת על מה שאתה עושה, ממש שינתה את דעתי", אומר מולינס בן ה-36. "זה גרם לי לחשוב לטווח ארוך בפעם הראשונה".
עובדים כמו מולינס הם אחת הסיבות לכך שקצב ההעסקה בארצות הברית האט באפריל. מעסיקים וקבוצות עסקיות טוענים שתוספת דמי האבטלה הפדרלית, בסך 300 דולר לשבוע, נותנת למובטלים תמריץ שלילי לחפש עבודה. מספר מדינות בארצות הברית החלו לדרוש ממקבלי ההטבות להוכיח שהם מחפשים עבודה באופן פעיל, וכמה מהן הודיעו שיחדלו להעניק את התוספת.
"משהו נשבר כשחשבתי על כמה קשה אני עובדת עבור 32 אלף דולר בשנה"
היידי שירהולץ, כלכלנית בכירה שחוקרת עובדים בעלי הכנסה נמוכה ובינונית במכון למדיניות כלכלית, טוענת שדאגות בריאותיות ואחריות לטיפול בילדים הן הסיבות העיקריות להתמהמהות החזרה לעבודה. לדבריה, לפחות 25% מבתי הספר בארצות הברית טרם שבו ללימודים פרונטליים, ולכן הורים רבים נאלצו להישאר בבית באפריל. בנוסף, מאחר שהמרכזים האמריקניים לבקרת ומניעת מחלות הודיעו לאחרונה שמחוסנים יכולים להפסיק לעטות מסכה ברוב המקומות, עלולים להתעורר שוב חששות מהמחלה בקרב חלק מהעובדים.
שירהולץ הוסיפה שדמי האבטלה נועדו לספק לעובדים מספיק זמן כדי למצוא מקומות עבודה שמתאימים יותר ליכולותיהם: "זה מה שעוזר לכלכלה להתנהל טוב יותר".
שכר גבוה יותר לעובדים יכול להגביר את האינפלציה, שקפצה באפריל כשהכלכלה סבלה ממחסור נרחב בחומרי גלם ובחלקים, על רקע פתיחה מהירה מהצפוי של המשק. אם חברות ייאלצו להעלות מחירים כדי לכסות את עלות השכר הגבוה יותר, הדבר עלול להאט את ההתאוששות ולהפחית את כוח הקנייה של האמריקנים. נכון לעכשיו, רוב הכלכלנים סבורים שהמחסור בעובדים הוא זמני.
ככל שיותר אמריקנים יתחסנו, גם החשש להידבק בקורונה בעבודה יירד. בתי הספר אמורים להיפתח מחדש בספטמבר, וכך לאפשר להורים לחזור לעבודה. תוספת הסיוע של 300 הדולרים לדמי האבטלה צפויה גם כן להיפסק בתחילת ספטמבר. צעדים אלה אמורים להחזיר יותר אנשים לשוק העבודה.
שרה וייצל ילדה בפעם השנייה בפברואר 2020. היא בדיוק הייתה בחופשת לידה מעבודתה באחת החנויות של ויקטוריה'ס סיקרט בסנט לואיס, כשהמגפה הפכה את חייה לתוהו ובוהו. היא קיבלה הודעה שחופשתה מתארכת, ובן זוגה איבד את עבודתו במסעדה. בשל המצוקה הכלכלית, הם מכרו את ביתם, עברו לגור עם חברים, חיו על הבטחת הכנסה ושקעו בחובות.
בסתיו הציעה ויקטוריה'ס סיקרט לוויצל עבודה במשרה חלקית תמורת 12 דולר לשעה, אבל היא סירבה. היא ובן זוגה, שעובד כעת במשמרות ארוכות במסעדה חדשה, לא יכולים להרשות לעצמם לשלם על מסגרות לילדים. "משהו פשוט נשבר כשחשבתי על כמה קשה אני עובדת עבור 32 אלף דולר בשנה", היא מספרת.
וייצל, בת 31, התקבלה ל"רנג לנשים": תוכנית הכשרה והסבה מקצועית בסנט לואיס, למשרות בתחומים נדרשים כמו בנקאות, שירותי בריאות, שירות לקוחות וטכנולוגיה. היא מקווה שתתחיל לעבוד במשרה חלקית במקצוע החדש בסתיו, כשבתה הבכורה תלך לגן הילדים.
מארק סמית'יבס עבד במשך ארבע שנים באובר ובליפט, ופרש באביב האחרון בפתאומיות, מתוך דאגה לבריאותו. הוא העביר את השנה האחרונה בשיעורי טכנולוגיה במסגרת תוכנית ממשלתית להכשרת עובדים. סמית'יבס, בן 52, בדיוק קיבל את החיסון השני שלו, אבל הוא לא רוצה לחזור לעבוד כנהג. הוא חושש מחטיפת מכוניות ומפשעים אחרים כלפי נהגים בשיקגו, עיר מגוריו. "תמיד התייחסתי לעבודה הזאת כאל עבודה זמנית, ובאמת הייתי רוצה למצוא משהו שמתאים יותר לקריירה ולרקע שלי", הוא אומר.
"אף אחד לא ראוי ליחס שמקבלים נותני שירות באמריקה"
עובדים מספרים שהמגפה סייעה להם לתעדף את בריאותם הנפשית והפיזית. אלן בות' בת ה-57 מרוד איילנד עבדה כברמנית כל חייה וסבלה מכאבים קבועים, כתוצאה מהרמת דליי קרח וחביות בירה. מכיוון שאין לה תואר אקדמי, היא ידעה שהאפשרויות המקצועיות שלה מוגבלות. כשהמסעדה שעבדה בה נסגרה בשנה שעברה, היא אמרה שזה מה שנתן לה את "הבעיטה שהייתה צריכה". בות' התחילה קורס בן שנה ללימודי תכנות רפואי. לפני חודשיים, כשאזלו דמי האבטלה שקיבלה, היא החלה למשוך את חסכונות הפנסיה. בשבועות הקרובים היא צפויה לגשת לבחינת ההסמכה, ולאחר מכן תשוב לשוק העבודה.
שלי אורטיז, בת 25 מפיניקס, נהנתה לעבוד כמלצרית, אבל המצב השתנה ביוני האחרון, כשהמסעדה שבה עבדה נפתחה מחדש. היא עטתה שתי מסכות ומשקפי הגנה, אבל עדיין חשה חרדה במסעדה מלאה באנשים נטולי מסכה. היא מספרת שגם ההטרדות המיניות החמירו. גברים היו מבקשים ממנה להוריד את המסכה כדי לראות כמה היא חמודה, לפני שנתנו לה טיפ.
אורטיז התפטרה ביולי משום שנודע לה שהמסעדה לא ניקתה כראוי את הבר, לאחר שאחד הברמנים נחשף לחולה פוטנציאלי. היא ובן זוגה המורה צמצמו את ההוצאות שלהם, ואורטיז חזרה ללמודים. החודש היא מסיימת תואר ראשון בקולנוע והסמכה לבימוי דוקומנטרי, בקולג' הקהילתי גלנדייל. אורטיז הפסיקה לקבל דמי אבטלה בנובמבר, כשעבדה במשרה חלקית בסרט קולנוע.
השכר נמוך, היא אומרת, אבל היא מעולם לא הייתה מאושרת יותר. לא נראה לה שהיא תשוב להיות מלצרית אי פעם. "אני לא יודעת אם אוכל לעשות את זה שוב עם חיוך", היא אומרת. "אני לא חושבת שצריך להתייחס למישהו כמו שמתייחסים לנותני השירות באמריקה".
רק רוצים להתפרנס בכבוד ולטייל מדי פעם
בשוק עבודה דחוק, ישנם עובדים שמגלים שאם יחזיקו מעמד, הם עשויים לזכות בעבודה טובה יותר מזו שעזבו. טרין הנדרסון עבדה במשך שש שנים בבסט ביי לפני שפוטרה במפתיע בפברואר. "הם לא העריכו את העבודה שהשקעתי, את הזמן שהשקעתי, כי פוטרתי". הנדרסון, בת 24, סטודנטית במכללה בטקסס אומרת ש"זה היה פשוט מייאש".
בהתחלה היא התמקדה בלימודים וחיה על דמי אבטלה ופיצויי פיטורים, שסיפקו לה שכר ל-10 שבועות. אבל עד מהרה היא נאלצה לעבוד שוב, וסברה שעבודה חדשה שבה מעריכים אותה יותר תגרום לה להרגיש טוב יותר. לאחר כמה חודשים של חיפוש, היא מצאה עבודה אחרת בשירות סטרימינג של מוזיקה.
היא תתחיל לעבוד שם בהמשך החודש, ותרוויח 10 דולרים לשעה יותר מ-17 הדולרים שהרוויחה בבסט ביי. "כל עוד אני מרוויחה מספיק כסף כדי לפרנס את עצמי ואת האנשים שאני אוהבת, ואני יכולה לנסוע לטייל מדי פעם, אני מרוצה", היא אומרת. "אני חושבת שהמשרה הזאת תעניק לי את ההזדמנויות לעשות זאת".
