"כפר כמא נחשב למגדלור לעם הצ'רקסי כי אנו חיים במדינה דמוקרטית ופלורליסטית" מספר אייבק נאפסו, מנהל מרכז המורשת הצ'רקסית בכפר כמא. "היום העולם הצ'רקסי מסתכל מה עושים בכפר כמא. במדינות כמו ירדן טורקיה ורוסיה מנסים להגביל את הפצת התרבות והמורשת באופן גלוי. במדינות מערביות אין מניעה, אך אין עידוד. בישראל מבינים שיש קהילות שונות ומקדמים את זה.

אייבק נאפסו. "העולם הצ'רקסי מסתכל מה עושים בכפר כמא" (צילום: יניב שרון)

"כאן בכפר כמא הכל צ'רקסי. מעין מדינה צ'רקסית קטנה. זו פריבילגיה. ברוסיה יש הוויה צ'רקסית, אבל השלטון הרוסי מגביל. בטורקיה הכפרים מרוחקים מהערים, מהמרכזים המודרניים. הצ'רקסים עברו לערים הגדולות והקימו מועצות חברתיות, אבל  המפגשים התרבותיים לא מספקים".

הצ'רקסים, המוסלמים ברובם, הם עם ממוצא קווקזי שהגיע לאזורנו לאחר סדרת מלחמות עם רוסיה במאה ה-19, במהלכן ביצע בהם הצבא הרוסי רצח עם. כמיליון וחצי צ'רקסים נהרגו ונרצחו תוך גירוש העם הצ'רקסי ממולדתו ההיסטורית. ב-21 במאי 1864 הסתיימה המלחמה הרוסית-צ'רקסית שנמשכה כמאה שנים והצאר ניקולאי השני הכריז על כיבוש הקווקז. ביום זה מצוין יום הזיכרון לרצח העם הצ'רקסי.

פליטים צ'רקסים בורחים מצבא רוסיה. "כמיליון וחצי צ'רקסים נהרגו ונרצחו תוך גירוש העם הצ'רקסי ממולדתו ההיסטורית"  (ציור מאת פיוטר גרוזינסקי, 1872. מקור: ויקיפדיה)

ניתן למצוא היום ריכוזים צ'רקסים ברוסיה, בעיקר בצפון הקווקז, בטורקיה וברחבי המזרח התיכון. בישראל חיים כ-5,000 צ'רקסים, בכפרים כפר כמא וריחאניה. בכפר כמא, הגדול מהשניים, אין אזור תעשייה, ו-80% מהתושבים עובדים בחוץ. עם זאת, בשנים האחרונות המצב הכלכלי משתפר, לדברי נאפסו, ואיתו עולה גם הילודה.

בכפר 3500 תושבים וכ-250 סטודנטים. המועצה המקומית מחלקת מלגות מוגדלות לסטודנטים שכותבים תזה על ההיסטוריה הצ'רקסית, והחשיבות שמוענקת בכפר להיסטוריה אינה מקרית. הקהילה הצ'רקסית בארץ ובעולם נאבקת על שימור הזיכרון והמורשת והנחלתם לדור הצעיר, ועל הכרה בינלאומית ברצח העם.

"איך מדינת ישראל מעזה להתכחש לרציחות עמים?"

"פעם בשנה אנו מבקרים בכנסת ומחלקים לכל חברי הכנסת חוברת על רצח העם הצ'רקסי, אומר נאפסו. "כי נכון לעכשיו מדינת ישראל לא מכירה ברצח העם. נשאלת השאלה איך מדינת ישראל מעזה להתכחש לרציחות של עמים אחרים? העם שחווה שואה עוצם עיניים מול רצח העם הצ'רקסי? האו"ם מתחיל להתייחס, מדברים שם על רצח העם. גאורגיה הכירה ברצח העם הצ'רקסי ב-2011 בעקבות עוינות של הנשיא סקאשווילי לפוטין.

תהלוכה בלבוש צ'רקסי מסורתי לציון יום הזיכרון לרצח העם הצ'רקסי באיסטנבול, טורקיה. "בישראל יום הזיכרון לרצח העם הצ'רקסי מוגדר כיום בחירה במוסדות ציבור" (צילום: ויקיפדיה)

"עם פתיחת הארכיון בטיביליסי נתגלו אלפי מסמכים על רצח העם. כיצד יתכן ששני עשורים שום חבר כנסת לא התבטא על כך? פה בבית ספר כדורי מדברים על זה בגלל התלמידים מכפר כמא. בקיבוץ סאסא מדברים על זה בגלל ריחניה.

"מצד שני, אם אני לא מכיר יהודים אני יכול להתכחש או לא להתכחש לשואה? כדי להיאבק בהכחשה חייבים להכיר. הכחשת שואה ורצח עם זה דבר נפוץ. יש רצח עם בסוריה מתחת לאף שלנו. בישראל יום הזיכרון לרצח העם הצ'רקסי מוגדר כיום בחירה במוסדות ציבור. כשאתה מבקש את יום החופש אנשים לא מכירים את זה. ברגע שאתה מקבל עובד, תתעמק, תלמד ותכיר".

איך משמרים את הזיכרון?
"יש לנו תיעוד מערבי מההתרחשויות עצמן, ויש מחקרים. אנחנו לוקחים קטעים מהספרים ומעבירים אותם לדורות הבאים.  יש תיעוד על קצין רוסי שעוצר את הקוזאקים שהובאו לשטח פיקודו לשם חיסול המקומיים כי המעשים מחרידים אותו. היו מעשי טבח, ירו באנשים שברחו מהכפרים הנשרפים. יש מסמכים של קצינים רוסים שתיארו מה וכמה הם עשו, הרוסים לא מכחישים את האמיתות של המסמכים האלו.

חיילים רוסים חוגים ניצחון במלחמת רוסיה-צ'רקסיה במחנה צבאי בהרי הקווקז, 21 במאי 1864. "היו מעשי טבח, ירו באנשים שברחו מהכפרים הנשרפים" (מקור: ויקיפדיה)

ילדים בטקס בכפר קמא לציון יום הזיכרון לרצח העם הצ'רקסי. ""בילדותי המודעות לכך היתה נמוכה. בשני העשורים האחרונים המודעות גדלה" (צילום: אוריאל לוי).

"המערכה שהחלה 1763 לא היתה קלה. הצ'רקסים היו בטוחים שזה יעבור כמו בפעמים קודמות. אבל אחרי מלחמת קרים כל הצבא הרוסי הופנה לקווקז ולא יכולנו לו. לא היינו מאוחדים. לעם הצ'רקסי קשה להודות בכישלון או בתבוסה. אנו מחונכים לשלמות ולמצוינות, וזו חלק מהסיבה שלא נשמר הרבה תיעוד על רצח העם. לצ'רקסים יש תרבות בעל פה אבל אין לנו תיעוד כתוב, רק סיפורים שנכתבו בדיעבד.

לוחמים צ'רקסים במהלך קרב מול הצבא הרוסי. "לצ'רקסים קשה להודות בתבוסה. זה חלק מהסיבה שלא נשמר הרבה תיעוד על רצח העם" (תחריט של האמן מוריס צימרמן, 1878. מקור: ויקיפדיה)

"אנחנו מציינים את יום הזיכרון לגירוש ולרצח העם הצ'רקסי ב-21 במאי. בילדותי המודעות לכך היתה נמוכה. בשני העשורים האחרונים המודעות גדלה כי התאקלמנו. היינו בפוסט טראומה. נפתחנו, הלכנו למקצועות אחרים לא רק משטרה או צבא. המצב הסוציו-אקונומי השתפר. לדור הצעיר יש יותר יכולות ויותר משאבים, יותר אנשים מלומדים. בעבר הטקס היה של המבוגרים היום יש הרבה אנשים וגורמים שיכולים לתרום".

הכנסת אורחים וחתונות מסורתיות

המורשת הצ'רקסית היא לא רק רצח העם. התרבות הצ'רקסית היא בת מאות שנים, מה נשאר ממנה בישראל של 2021?
"נשאר המון. יש כאן מאפיה. המון אנשים מגיעים לקנות בה. בתקופת הקורונה, שניים היו בפנים וארבעה חיכו בחוץ. יום אחד חיכו בתור יהודי ושלושה צ'רקסים. הגיעה אישה צ'רקסית ונתנו לה להיכנס לפני כולם. היהודי מחה. הסברנו לו שאנו שומרים של צניעותן ופרטיותן של הנשים. לא תמיד האישה חשה בנוח בקבוצת גברים. אנו נותנים לה להתקדם, כדי לא להביך אותה. מעמד הנשים הוא שיוויוני וגבוה. אנו שומרים על הפרטיות שלהן.

ריקוד מסורתי צ'רקסי בפסטיבל המחול בעמאן. "חתונה יש רחבת ריקודים. זה המקום להכיר" (צילום: מוחמד חאמד, רויטרס)

"החתונות אצלנו מסורתיות. גבר ואישה נפגשים בבית של האישה בסתר. ההורים יידעו כשהזוג יחליט להתחתן. אנו לא רוצים שההורים ישפיעו כי הזוג ייפגש עם עצמו לאחר החתונה. אז תנו להם לבחור לבד.

"בשעות אחר הצהרים יש תהלוכה להבאת הכלה מבית הוריה. היא נפרדת מהוריה ויוצאת לבית החתן. בעבר כלות עברו לכפרים מרוחקים. היום הדור הצעיר משמר את זה כי הוא רוצה לשמר את הזכרון שכלות זה מכפר אחר, משבט אחר. בחתונה יש רחבת ריקודים. זה המקום להכיר, כשהבת מצטרפת לריקוד היא מסכימה שיחזרו אחריה. בריקוד ניתן להבין מה הקשר שאנו מעוניינים בו. גם בימינו זה חשוב, כי היום מה הסיכוי שתציג עצמך לבחורה זרה?

ארוחה צ'רקסית מסורתית. "צ'רקסים ויהודים נפגשים וכל אחד חוזר הביתה לתרבות המקומית שלו" (צילום: ויקיפדיה)

"גם הכנסת האורחים נשארה. שאורח נכנס לא שואלים אותו דבר. נותנים לו חדר ומחרוזת כדי לתקשר. יש סימן לא להיכנס יש סימן להיכנס. עד שלושה ימים הוא יכול להישאר. מ-1878, מיום שהגענו לכאן, כל אורח מתארח בבית צ'רקסי.

"ביומיום צ'רקסים ויהודים נפגשים. בכדורגל, בבית הספר התיכון כדורי שבו לומדים נערי הכפר, במגרשי משחקים וכשיוצאים לקניות. זאת הרמוניה שמצליחה, כשכל אחד יודע לקבל את האחר ולתת מרחב, ובסופו של דבר כל אחד חוזר הביתה לתרבות המקומית שלו. אנחנו מאוד מעורבים, אבל כל צד שומר על זהותו".

"למה יש חמורים לבנים בכפר?"

אילו ערכים הם החשובים ביותר בתרבות הצ'רקסית?
"הכבוד לזולת זה עניין חשוב מאוד. פְּסַפֶּה זה סוג של נתינה, כבוד על נתינה, ברכה. חַיְנַאפ זה על דרך השלילה, פגיעה בכבוד, בערכים של הצ'רקסיים. בפרהסיה גבר לא ירים קול על אישה. זו בושה, חינאפ. אדם מבוגר יכבד ילד קטן ולהפך. היישוב שלי נחשב אחד הנקיים בארץ כי זה חלק מאורח החיים שלנו.

בתים צ'רקסיים מסורתיים בהרי אדיגה, ברוסיה של היום. "הכבוד לזולת זה עניין חשוב מאוד" (מקור: shutterstock)

רחוב בכפר כמא. "היישוב נחשב אחד הנקיים בארץ כי זה חלק מאורח החיים שלנו" (צילום: יניב שרון)

"אבא שלי ז"ל, היה לו ספר פתגמי חוכמה. כל בוקר הוא אהב לחוד חידה או פתגם מבלי להסביר, ובערב הייתי צריך להסביר למה התכוון. יום אחד הוא שאל אותי למה יש חמורים לבנים בכפר. כל היום חשבתי ולא הבנתי. הגעתי אליו בערב ואמרתי לו 'אין חמורים לבנים בכפר. אין חמורים בכלל בכפר'. הוא שאל 'אם כך, היצורים על שתיים בכפר מה הם?' עניתי שהם בני אדם, אז הוא השיב לי – 'אם כך אז למה לא אמרת שלום לאדם ההוא שפגשת?'. כך הוא לימד אותי לברך לשלום כל אדם".

ויש דברים שהשתנו עם השנים? מסורות שנעלמו?
"יש דברים שוויתרנו עליהם. בראש השנה היינו קושרים סרטים על עץ אלון לברכה. זה טקס פגני. עד שנות ה-80 היה טקס אלת הגשם, וויתרנו עליו. פעם לא היינו משחקים עם אבא כדי שהאויב לא יתפוס אותך בחולשה. היינו שולחים ילדים בגילאי 14-7 למשפחת אומנה כי רצינו שהנער ילמד להילחם ושיהיה אמיץ. הדבר הזה השתנה. היום אבות וזקנים משחקים עם הילדים. החכמה היא לדעת מה לשמר ומה לזרוק. לזרוק זה קל, להחזיר זה קשה.

המרכז למורשת הצ'רקסית בכפר כמא. "אולי עוד עשר שנים יהיה דור יותר חזק ויותר אמיץ, והוא יצליח לקבל הכרה ויוכל לקדם את העניין שלנו?" (צילום: יניב שרון)

"הזמן עושה את שלו ואם לא נשמור על הבסיס ועל השפה הצ'רקסית, הצ'רקסים יישארו עם רק בשם. הרשתות החברתיות עוזרות לנו, אנו חיים בפזורה ודרך הרשתות אנו מתחברים. יש לי קשר עם מאות צ'רקסים ממוצא סורי שחיו ברמת הגולן, אנשים בני 60 פלוס. הם מתקשרים כדי לדבר צ'רקסית, כדי שאצלם תמונות מהגולן. הדבר הזה נמנע מהם בגלל השלטון הסורי. עם פרוץ מלחמת האזרחים צ'רקסים יצאו מסוריה. אני מעריך שכמה עשרות אלפים יצאו.

"נשארו צ'רקסים באזור דמשק, אנשים בממסד. דרך שמות המשפחה אתה מזהה. כולם מוסיפים עכשיו איזה סממן שיזהו ברשת שהם צ'רקסים. כל שנה יש פסטיבל בישראל שמגיעות אליו להקות מקהילות אחרות. בפסטיבל מגיעים כמה מאות צ'רקסים מכל העולם שמתארחים אצל משפחות. פתאום לכל משפחה יש בן נוסף והמשפחה גדלה . הקשר הזה הולך ומתהדק".

צ'רקסית שפה קשה

השפה הצ'רקסית עתיקה וקשה ללימוד. "בכיתות ה'-ט' יש לילדים שעתיים בשבוע ללמד קרוא וכתוב בצ'רקסית", מספר נאפסו. "אני הצעתי שהחשיפה תתבצע כבר בכיתה א'. יש קושי עם החומר הלימודי. הכתב הצ'רקסי הוא באותיות קיריליות, כמו רוסית. הבעיה היא שהצ'רקסית היא שפה צלילית (כמו הסינית – י.ש). יש צלילים שלא קיימים באותיות קיריליות. נוצר מצב ששלוש אותיות נחשבות כאות אחת. מילה בת 4 הגאים נכתבת ב12- אותיות.

ילדים צ'רקסים בפסטיבל המורשת בכפר כמא. השפה הצ'רקסית עתיקה וקשה ללימוד (צילום: shutterstoke)

"יש גם הבדל בין הניבים, הקברדינית והשאפסוגית, הניב של כפר כמא. לפעמים מדובר במלים שונות לאותה משמעות. והמלים גם נכתבות אחרת. יש צורך ביצירתיות ללמוד וללמד צ'רקסית. הצ'רקסים איבדו את הכתב המקורי שלהם אבל השפה נשמרה. רוב הדברים שנכתבו, נכתבו בקירילית. הדור הצעיר רוצה לעבור לאותיות לטיניות כמו באנגלית. קושי נוסף הוא שהצליל צריך להיות מדויק. כל צליל צריך להיות בתוך משפט, כי שם הוא מקבל את משמעותו ולכל צליל יש כמה משמעויות".

איך הגעת לעסוק לעומק בתרבות הצ'רקסית?
"כנער הייתי מדריך ותמיד התחברתי למורשת. ב-2007 הוקם מוזאון בכפר. ביקשו ממני להדריך קבוצה והתחברתי. ב-2010 נכנסתי לעבוד כאן. הייתי כאן שנתיים, ואחרי כן עזבתי כדי לעבוד במשרד העבודה. עדיין הדרכתי קבוצות שהגיעו לארץ וקצת בבתי הספר. מ-2019 זה גוף של המועצה המקומית והמועצה ביקשה ממני להיכנס לכאן. מה ששכנע אותי זה  הרצון לבנות כאן תשתית לשנים קדימה, שהמקום ימשיך לשמר את המורשת.

"צריך לתמרן בין שמירת המורשת למרכז מבקרים, כי המקום כלכלי. זה משהו שאני אוהב ואכפת לי. חברים שלי שואלים למה להתעסק בזה, ממילא הצ'רקסים בקושי שורדים. אמרתי להם שכשנוח לך אתה לא מוכן לעתיד. אולי עוד עשר שנים יהיה דור יותר חזק ויותר אמיץ, והוא יצליח לקבל הכרה ויוכל לקדם את העניין שלנו? כדי שיהיה להם בסיס אני עושה את מה שאני עושה היום. שיהיה להם איפה להתחיל".