התמיכה בישראל בקרב המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית מתערערת. השיח הפרוגרסיבי הביקורתי כלפי ישראל מחלחל לזרם המרכזי של המפלגה הדמוקרטית ובמקביל לכך, יהודים אמריקאים רבים מגלים פחות אהדה למדינת ישראל. סנאטורים אמריקאים, שנהגו לעמוד לצד ישראל, שינו את עמדתם על רקע המערכה האחרונה בעזה.

"אפילו סנאטורים כמו צ'אק שומר ובוב מלננדז, שהתמיכה שלהם בישראל הייתה בעבר כמעט אוטומטית, מדברים היום בטונים שונים לגמרי", אומר ל'דבר' יפתח דיין, פרשן הפוליטיקה האמריקאית ומחבר הבלוג 'על פילים וחמורים'. "אנחנו צופים כאן בכמה מגמות: קיטוב הולך וגובר בין המפלגות, שישראל משחקת בו תפקיד. התגברות של הקולות האנטי-ישראלים המובהקים במפלגה הדמוקרטית, וכל זה קורה כשברקע גל של אלימות אנטישמית נגד יהודים חרדים ברחבי ארצות הברית".

מדוע המפלגה הדמוקרטית מתרחקת מישראל?
"קודם כל צריך להבין את הרקע לזה. בחמישים השנים האחרונות, ישראל נהנית מתמיכה דו מפלגתית בארצות הברית. בכל אחת מהמפלגות תמיד היו מי שהנושא הישראלי יותר בוער בו, ומי שמתנגד לישראל, אבל בסופו של דבר שתי המפלגות הקפידו לסייע לישראל. מבחינה אסטרטגית זה היה מצוין לישראל כי הייתה לה תעודת ביטוח שכל מצב פוליטי היא תהנה מתמיכה במוסדות השלטון האמריקאים".

יפתח דיין. (צילום: אלבום פרטי)

"זה החל להשתנות בשנים האחרונות בעקבות תהליכים פנימיים שעברו על כל אחת מהמפלגות. הזרם האוונגליסטי התחזק מאוד במפלגה הרפובליקנית, וממניעים תיאולוגיים משיחיים האוונגליסטים נחרצים בתמיכתם בישראל. זרם נוסף שהתחזק בפלגה הרפובליקנית, לצד האוונגליסטים, מורכב בעיקר מיהודים. הזרם הזה מכונה השמרנים החדשים ('נאו-קונסרבטיב') שהתמיכה בישראל ללא פשרות מרכזית בו. שני הזרמים האלה יחד, שהתעצמו במפלגה הרפובליקנית בעשור האחרון, בלעו את הזרמים של מתנגדי ישראל.

"תומכי ישראל במפלגה הרפובליקנית משחקים לבד על המגרש, כי אין במפלגה מי שיתנגד להם. אחת התגובות למצב הזה הוא שהמפלגה הדמוקרטית הפכה להיות בית לקולות המתנגדים לישראל. לדוגמה, ערבים אמריקאים לא הזדהו מפלגתית בעבר, ואם כבר אז הם הזדהו עם המפלגה הרפובליקנית בגלל שרבים מהם היו סוחרים עשירים שהעדיפו מיסוי נמוך וממשלה קטנה. מה שדחק את הציבור הערבי למפלגה הדמוקרטית הייתה העובדה שהמלגה הרפובליקנית נהייתה למקום שלא ניתן לבקר בו את ישראל".

אז התמיכה המוחלטת בישראל הובילה להתנגדות בימין?
"זה לא רק עניין של ימין ושמאל, המפלגות מתרחקות אחת מהשנייה בשנים האחרונות בתהליך מואץ. המצביעים שלהן צורכים כלי תקשורת אחרים ונוצר שוני תרבותי מהותי בין המפלגות. בתוך זה כל צד זורם לכיוון מנוגד באופן אוטומטי כמעט".

מנהיג הרוב הדמוקרטי בסאנט צ'אק שומר והסנטור בוב מננדז (צילום: AP Photo/Susan Walsh)

"הדמוקרטים מקדשים את שיח 'זכויות האדם', והמושגים האקדמאיים של ביקורת הקולוניאליזם, בעוד הרפובליקנים הפכו למגני האדם הלבן. הסכסוך הישראלי–פלסטיני נכנס כאן על ידי שני הצדדים. ישראל, או ליתר דיוק 'הדימוי שיש לאמריקאים על ישראל', משחק תפקיד אבל גם מושפע מהקרע הזה בין המפלגות. אפשר לדמות את ישראל לגולש על גל אדיר שהוא הפוליטיקה האמריקאית, והתנועות הקטנות של הגולש משפיעות על מיקומו על הגל, אבל הגל הוא שדוחף את הגלשן בעוצמה.

"התהליך הזה שישראל נהיית לסלע המחלוקת בין המפלגות מתקדם באיטיות ויש משקל גדול מנגד – ליהודים עדין יש לובי חזק מאוד בוושינגטון והרבה מהיהודים המשפיעים חברים במפלגה הדמוקרטית, ביניהם מעצבי דעת קהל שהם פרו-ישראלים, תורמים גדולים, מחוקקים ובעלי תפקידים במפלגה".

הלובי היהודי הדמוקרטי לא מצליח לבלום את ההתרחקות מישראל?
"הוא מצליח במידה מסוימת, אבל בוא נגיד שמנהיגי המדינות לא מקלים עליו. זה התחיל בהיתקלויות בין נתניהו והנשיא אובמה, במיוחד הנאום של נתניהו בקונגרס בגנות הסכם הגרעין עם איראן שנעשה על אפו ועל חמתו של הנשיא. הפרשה הזו השפיע לרעה על התמיכה של הדמוקרטים בישראל. משם זה המשיך לנשיא טראמפ שהיה אחד השנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה האמריקאית, והזדהה באופן חריג עם ישראל. חלק מהציבור הדמוקרטי עשה את ההפשטה הזו שטראמפ וישראל אחד הם".

אז מה קרה בשבועות האחרונים בוושינגטון?
"הסכסוך הישראלי-פלסטיני עומד בלב הביקורת על ישראל. כשהסכסוך מסלים ונכנס לסדר היום בגבעת הקפיטול, נוצר הצורך להתמקם ביחס אליו. בעד מי אתה? נגד מי אתה? וכו'. לאורך הקמפיין של ביידן הוא חזר ואמר שהתמיכה בישראל אצלו היא אבן יסוד, וראינו שגם בשבועיים האחרונים הוא לא התקפל. כך גם ננסי פלוסי, יושבת ראש בית הנבחרים. אבל שותפיהם למפלגה, וגם כאלה שהתמיכה בישראל היא מרכיב מרכזי באג'נדה שלהם, שינו את הטונים. ראינו מחוקקים דמוקרטים רבים, החל מתומכי ישראל, החל באדישים ועד למתנגדי ישראל, זזים לכיוון של החרפת הביקורתיות כלפי ישראל".

בנימין נתניהו (מימין) וג'ו ביידן. (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

הנושא של מכירת הנשק לישראל עלה שוב?
"מדובר על עסקה שנחתמה הרבה לפני "שומר החומות". עסקה לאספקת פצצות חכמות למטוסי חיל האוויר הישראלי בשווי של 735 מיליון דולרים. הקונגרס נדרש לאשרר את העסקה עוד לפני שהמערכה בעזה החלה, וזה מסוג העסקאות שבימים כתיקונם עוברות די בקלות ללא כל דיון ציבורי. חבר הקונגרס הדמוקרטי, גרגורי מיקס, שמשמש כיו"ר ועדת החוץ בבית הנבחרים, הביא את העסקה לדיון ציבורי בטונים של התנגדות וזה אחרי שהיא כבר אושרה. זה אמנם לא היה מהלך ממשי של מניעת נשק מישראל, אבל זה סימן מדאיג לגבי העסקאות הבאות".

איך הדמוקרטים וציבור התומכים שלהם מגיבים לאלימות על רקע אנטישמי שהתגברה לאחרונה בארה"ב?
"האלימות האנטישמית התגברה על רקע המערכה. הבעיה בנוגע למחוקקים הדמוקרטים היא שהם נכנסים לפוזיציה ואז מפחיתים בחומרת פעולותיהם של הגורמים הקיצוניים בצד שלהם. ראינו את זה גם במאבק של BLM (חיי שחורים נחשבים) שהייתה התעלמות כמעט גורפת מההפגנות האלימות של השחורים. ביידן קרא אז להפסקת האלימות אבל הקול שלו היה די בודד".

Just witnessed a beat down in Times Square. #NYC #TimesSquare #Palestine #WTF #NewYorkCity pic.twitter.com/KSR5GQRvtw

— Rob Bertrand (@Robertrand77) May 20, 2021

"כלי התקשורת סיקרו את זה כאילו ההפגנות הן שלוות, ואם יש אלימות זה רק בשוליים הסהרוריים. אז גם כאן, אין הרבה התייחסויות לאלימות נגד יהודים במפלגה הדמוקרטית להוציא כמה קולות חשובים, בעיקר בניו יורק, שדווקא כן התייחסו לכך לאחרונה בתקיפות. אגב שני המועמדים המובילים לראשות עיריית ניו-יורק הם שניהם מאוד פרו-ישראלים ושניהם מגבים את היהודים בארצות הברית".