במחקר חדש שפרסמה אוניברסיטת אריאל שבשומרון עלה שיהודים שחיו בתקופת הבית הראשון נהגו לאכול דגים לא כשרים. המחקר שפורסם בכתב העת לארכיאולוגיה "תל-אביב", הציג באור חדש את ראשיתם של חוקי הכשרות בתורה, שנשמרים על ידי יהודים רבים עד היום. בין החוקים הללו נאסר על אכילת מיני דגים ללא סנפירים וקשקשים.

במחקר נבדקו שרידי עצמות דגים עתיקים, מ-30 אתרים ארכיאולוגיים בישראל, שמתוארכים מתקופת הברונזה המאוחרת (1550–1130 לפני הספירה) ועד לסוף התקופה הביזנטית (640 לספירה), פרק זמן העולה על 2,000 שנה.

ד"ר יונתן אדלר (צילום: אוניברסיטת אריאל)

לדברי המחברים, תוצאות המחקר מחייבות לחשב מחדש את ההנחה הרווחת שמסורות ארוכות שנים עמדו בשורשם של חוקי הכשרות המופיעים בתורה.

האיסור נגד דגים לא-כשרים טרם נחקר לעומק

"האיסור נגד דגים חסרי 'סנפיר וקשקשת' חרג מהרגלי תזונה יהודיים מסורתיים", מסביר ד"ר יונתן אדלר מאוניברסיטת אריאל. "נראה כי דגים כמו שפמנונים וכרישים נאסרו למרות העובדה שמינים אלו נמצאו לעתים קרובות בתפריט היהודי. אין סיבה להניח שבבסיס האיסור שבתורה טמון איזשהו טאבו עתיק".

דג שפמנון, (phractocephalus,Hemioliopterus).

האיסור לאכול מינים מסוימים של דגים מופיע פעמיים בתורה. בספר ויקרא (יא, יב) נכתב: "כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים—שקץ הוא לכם". פסוק מקביל בספר דברים (יד, י) קובע: "…וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו—טמא הוא לכם".

בשני המקורות, האיסור נגד דגים לא-כשרים מגיע מיד אחרי האיסור נגד בשר חזיר. למרות שהנוהג היהודי להימנע מאכילת חזיר זכה לעיסוק מדעי נרחב בשנים האחרונות, עד כה האיסור נגד דגים לא-כשרים טרם נחקר לעומק.

העצמות כללו שרידי דגים לא-כשרים באחוזים משמעותיים

מחברי המחקר ביקשו לגלות מתי וכיצד נחקק איסור הדגים בתורה, ואם קדם לעריכתם של פסוקים אלו טאבו קדום. הם גם ביקשו לקבוע את מידת ההקפדה על חוק זה בקרב הציבור היהודי הרחב.

המחבר השותף של אדלר, פרופ' עמרי לרנאו מאוניברסיטת חיפה, בדק אלפי שרידי דגים מעשרות אתרים בארץ-ישראל. באתרים יהודיים רבים המתוארכים לתקופת הברזל (1130–586 לפני הספירה), ובמיוחד בירושלים, מכלולי העצמות כללו שרידי דגים לא-כשרים באחוזים משמעותיים. תגלית מרכזית נוספת של המחקר הייתה עדויות לצריכת דגים לא-כשרים בירושלים גם בתקופה הפרסית (539–332 לפני הספירה).

עצמות דגים לא-כשרים כמעט ונעדרו ביישובים יהודיים לקראת סוף ימי הבית השני, מהתקופה הרומית ואילך. המחברים מציינים כי שרידי דגים לא-כשרים ספורדיים מתקופה מאוחרת זו עשויים להצביע על "מידה מסוימת של אי-הקפדה על דיני הכשרות".

המחברים מתכוונים לבדוק מכלולים נוספים של עצמות דגים נוספים כדי לנסות ולעמוד על השאלה מתי בדיוק התחילה ההימנעות הנרחבת מאכילת דגים לא-כשרים בקרב הציבור היהודי הרחב.