דו"ח חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה חושף פערים של עשרות אחוזים בתקצוב בין בתי ספר בערים המעורבות, למרות התקצוב הדיפרנציאלי במערכת החינוך היסודית. על-פי הדו"ח, שמתבסס על מחקר שבחן את סוגיית הפערים בהשקעה בין מערכת החינוך העברית וערבית בישראל, האחרונה מופלית לרעה מבחינה תקציבית, ברוב הערים המעורבות.

בראש טבלת הפערים נמצאות ירושלים, עכו ולוד. תלמיד בחינוך העברי במערב ירושלים מתוקצב ב-87% יותר מתלמיד בחינוך הערבי, במזרח העיר. בעכו הפער עומד על 44% ובלוד על 53%. על-פי מדד הטיפוח של משרד החינוך, המשמש לתקצוב דיפרנציאלי של תלמידים מרקעים מוחלשים, רוב תלמידי מערכת החינוך הערבית בארץ לומדים במוסדות המסווגים במקום נמוך, בעוד רוב המגזר היהודי מסווג במקומות הגבוהים. 

חיפה היא השוויונית ביותר מבחינת התקצוב מכלל הערים, שם מתקיים שוויון בתקצוב בין בתי הספר במדד הטיפוח האחרון, עם נטייה קלה לטובת בתי הספר הערביים, במדד הטיפוח השני. עיריית תל אביב מתקצבת את התלמידים במערכת החינוך הערבית ביפו, שנמצאים במדד הטיפוח האחרון, ב-18% יותר מאשר את התלמידים במערכת החינוך העברית.

תקציב שנתי ממוצע לתלמיד בבית ספר יסודי בחינוך הערבי והעברי מעורבות, תשע"ט (מקור: המכון הישראלי לדמוקרטיה)

מחברי הדו"ח, ד"ר נסרין חדאדא חאג' יחיא, בן פרג'ון ועו"ד עודד רון מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ציינו שלצורך המחקר הם בחנו רק את שני חמישוני הטיפוח הנמוכים. זאת כיוון שבישראל אין כמעט מוסדות חינוך במגזר הערבי שמסווגים בחמישונים הגבוהים. בנוסף, הדו"ח סוקר אמנם את כלל הערים המעורבות בישראל, כולל מזרח-ירושלים, אך משמיט את נוף הגליל (נצרת עלית) כיוון שלמרות היותה עיר מעורבת, אין בה מוסדות חינוך ערביים.

תקציב ממוצע לתלמיד בחטיבת ביניים בחינוך הערבי והעברי, תשע"ט (מקור: המכון הישראלי לדמוקרטיה)

הפערים נשמרים גם בתקצוב חטיבות הביניים. החינוך העברי בלוד זוכה לתקצוב גבוה ב-18% מהחינוך הערבי, ובירושלים ב-16% יותר. בתל אביב ובחיפה החטיבות הערביות מקבלות עדיפות בתקצוב, שבתל אביב מגיע ל-33% יותר מאשר בחטיבות העבריות.

בחטיבות העליונות, שאינן מתוקצבות דיפרנציאלית, בחנו מחברי הדו"ח את הפערים בכלל התיכונים, מבלי להתייחס לבעלות על בית הספר (פרטית, עירונית, או אחרת). הם גילו שבחינוך הערבי, התיכונים מקופחים מבחינה תקציבית במידה הרבה ביותר. בירושלים הפער עומד על 45%, בלוד על 46%, וברמלה ובעכו על 30% ו-24%, בהתאמה.

"מניעים לאומיים, דתיים ומעמדיים שיחקו תפקיד מרכזי בפרוץ האירועים האלימים של השבוע האחרון" אומר בן פרג'ון, חוקר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, הקושר בין פערים בחינוך לאלימות. "ההשפעה המצטברת של מערכת חינוך כושלת, שלא מתוקצבת כראוי ושאינה מעניקה שוויון הזדמנויות לתלמידותיה ותלמידיה, סופה בנוער נושר, הישגים לימודיים נמוכים, שיעור נמוך מאוד של משתלבים בהשכלה גבוהה והשתלבות בתעסוקה בשכר נמוך ובמשרות חסרות יציבות". 

פרג'ון מציין שחרף התקצוב הדיפרנציאלי שהורחב בשנים האחרונות וצמצם במידה מסוימת את הפערים, הם עדיין נשארו גבוהים בערים המעורבות. "לא ניתן למתוח קו ישיר" אומר פרג'ון "אבל מטריד לגלות שירושלים, לוד ורמלה, שבהן הפערים התקציביים הם הגבוהים ביותר, הן גם הערים שבהן האלימות הייתה גבוהה במיוחד".

עורכי המחקר קוראים לקובעי המדיניות "לייצר מערך תקצוב דיפרנציאלי בחטיבות העליונות, והתייחסות כלל מערכתית לערים המעורבות, בתכנית החומש הבאה למגזר הערבי." לדבריהם, גם במערכות התכנון, הבריאות, הרווחה והחינוך הבלתי-פורמלי פושה אפליה ארוכת שנים, והקרבה בין יהודים לערבים בערים המעורבות רק מחדדת את הפערים בשירותים המוניציפליים. "על הממשלה להתחיל בחינוך, סוכן משמעותי של ניעות חברתית-כלכלית. לדאוג שמערכת החינוך הערבי לא תשתרך מאחור מבחינת המשאבים המושקעים בה ואיכות ההוראה".