"כשנכנסתי לטכניון השתנתה הדרך שבה ראיתי את המרחב. פעם כשגרתי בשכונה ד’ בבאר שבע הייתי הולך לאוניברסיטה כל הדרך עם הראש בטלפון. רק באוניברסיטה הרמתי את הראש כי שם הדברים מתרחשים. כל מה שבדרך זה סתם בדרך", כך מתאר אור גרין, מנהל פרויקטים תכנוניים ברהט, את השינוי שחווה בתכנית הצוערים. "היום כשאני הולך, אני רואה דברים. פתאום אני שם לב לכל מיני התרחשויות שקורות במרחב. עבורי זה היה משנה חיים".

תכנית הצוערים לשלטון המקומי, שגרין הוא בוגר מסלול אסטרטגיה ותכנון אורבני בה, היא תכנית של משרד הפנים, משרד האוצר, בשיתוף עם קרן רוטשילד, המרכז לשלטון מקומי, מרכז המועצות האזוריות ומפעל הפיס.

התכנית שמה לה למטרה להכשיר עתודה לעבודה בשלטון המקומי בדגש על רשויות בפריפריה באשכולות 6-1. לאחר שנתיים של לימודי תואר שני בתכנון ערים בטכניון, הצוערים במסלול אסטרטגיה ותכנון אורבני משובצים לעבודה של ארבע שנים ברשויות במימון חלקי של המדינה. מרבית הרשויות שבהן משובצים הצוערים הן רשויות ערביות שסובלות מקושי בתכנון ובביצוע.

"נהניתי מההכשרה, היא הייתה מגוונת ואינטנסיבית", מספר יהונתן נאה, מנהל פרויקטים תכנוניים ואסטרטגיים, בטירה. "זה הכניס אותי לעניינים, התכנים היו מגוונים בזכות השילוב של הטכניון עם תכנים חוץ-אקדמיים. הגעתי מעריכת דין. יש לי תואר במשפטים ובממשל. אמרו לי שזו תכנית פתוחה לכולם. בחרתי בטכניון. מערכת הלימודים של התואר השני היא בטכניון. במקביל יש תכנים חוץ-אקדמיים של קורס הצוערים. לרוב זה בשטח, נפגשים עם דמויות מעולם התכנון והחברה הישראלית".

סירין גנטוס כראם, מתכננת עירונית אזורית בוועדת התכנון המקומית בקעת בית הכרם, מספרת שהתכנית מאוד קשה. "כאמא, התכנית היא דורשנית, אבל בצדק. אפשר להגיע לתפקיד מפתח. נשים בחברה הערבית חייבות לצעוד קדימה, לחפש הזדמנויות כמו תכנית הצוערים, להשתלב במרחב ולשנות".

אמיר סרוג'י. "אין רלוונטי מהשלטון המקומי" (צילום: אלבום פרטי)

אמיר סרוג'י, מנהל פרויקטים תכנוניים באגף הנדסה במועצת כפר כנא, מספר שניהל משרד אדריכלות פרטי בחיפה לפני שנכנס לתכנית. "אחרי חמש שנים, שאלתי עצמי מה לעשות. התלבטתי בין משרד פרטי לשירות הציבורי. מצאתי תכנית של שנתיים הכשרה והשמה של ארבע שנים. בדיוק התחלתי לבנות משפחה. אני כבר שנתיים כאן. אני לא יודע מה אעשה אחרי ההשמה. אולי אמשיך או אחזור למגזר הפרטי. בתכנית למדנו בינוי ערים. זה זום אאוט מאדריכלות בניין".

אמיר אגוזי ממחלקת ההנדסה במג’ד אלכרום הוא דור שלישי לשלטון מקומי. "סבא שלי ואבא שלי היו בשלטון המקומי. היה פער משמעותי בין תלמידי התואר השני לתכנון ערים לבין הצוערים ברמת הידע והחיבור עם האנשים והגופים. אנחנו נפגשים עם מהנדסים ומתכננים, עם גופים ממשלתיים ומקומיים. אתה פוגש את האנשים בשטח, בעבודה שלהם, ולא רק מול המרצה בטכניון. רואים את המשברים, את האינטריגות. זה מקנה ידע ומשאבים. ברמה האישית, צוות התכנית נלחם עלי כדי שאתקבל לטכניון, והטכניון קיבל אותי".

אריג’ סרחאן, מהנדסת עירונית במועצת מג’ד אל כרום, אומרת שהשלטון המקומי צמא לצוערים. "אני מאמינה בתכנית. אנחנו מחכים לצוערים. במחלקות ההנדסה יש מחסור בכוח אדם מקצועי ובכוח אדם בכלל. זו רשת שמקושרת לשטח ולגופים הפועלים. יש בעיית תקנים במחלקת ההנדסה והצוערים ממלאים את הצורך בכוח אדם מקצועי ובזול. זו הזדמנות בשבילנו. הם באים עם הנכונות ללמוד ולתרום. בשטח יש הרבה דברים חדשים. הנכונות ללמוד ולתת את הנשמה ממש חשובה. יש גם מחסור בכוח אדם יוזם מהלכים מחוללי שינוי".

"לא תמיד מהנדס עיר שבתפקיד 30 שנה יוביל שינוי"

המפגש עם השטח לא קל, ועד מהרה צפות ועולות בעיות התכנון בחברה הערבית ואופיה המורכב של הפעולה בתוך הרשות המקומית.

"המהנדסת עזבה חצי שנה לאחר שנכנסתי לתפקיד, ומאז המשרה לא אוישה", מספר נאה. "כמעט עשרה חודשים בלי מהנדס עיר. לקחתי יותר אחריות. זה קידם אותי מבחינה אישית. העירייה קיבלה אותנו יפה, הרגשנו רצויים. אבל יש פערים תרבותיים וקשיי שפה. אני לומד ערבית, אבל אני עדיין לא מדבר שוטף. מבחינה תרבותית זה חדש. צריך ללמוד קודים ומנהגים. בסוף רציתי ללמוד על החברה הערבית באופן בלתי אמצעי.

"הכי מאתגר אותי חוסר תרבות ארגונית. מ-2010 עד 2017 עבדתי במשרד עורכי דין. התרגלתי לתרבות ארגונית מסודרת והיררכית. פה זה עובד בצורה שונה. חלק מהתפקיד שלי זה להטמיע תרבות ארגונית, צורות עבודה ונהלי עבודה. יש מקום לזה, אבל קושי ביישום. איתי נכנסו עוד שני צוערים למחלקות אחרות, וזה הביא מומנטום לשינוי. יש עוד הרבה עבודה".

גרין אומר שחלק מהקשיים נובעים מכך שתכנון הוא עניין בירוקרטי. "רוב הדברים מגיעים מלמעלה. מאוד קשה לשלב בין התרבות הלא פורמלית לבין הדבר הכי פורמלי. זה מקבע את צורת העבודה שלנו, וברהט צריך להיות הכי יצירתיים שיש. אנחנו מאוד קשובים לקהילה. כולם פה מכירים את כולם. גם אם לא תמיד מתחשבים ברצונות התושבים, אנחנו יודעים את הצרכים. מהנדס העיר שלי יודע כמה ילדים יש בכל רחוב".

רועי ששון. "יישובים ערביים זה אתגר הרבה יותר מורכב לצוער" (צילום: אלבום פרטי)

מנקודת מבטה של גנטוס, הקושי בוועדה המקומית הוא בקשר בין הגופים. "יש פה טלפון שבור בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, וחסר כוח אדם מקצועי. לא תמיד מהנדס עיר שיושב שם 30 שנה יוכל להוביל שינוי. צריך אנשים מקצועיים שיוכלו לממש את הכסף  שהוקצה לרשויות הערביות".

האתגרים התרבותיים אינם מתמצים ביחס בין יהודים לערבים. "אני חושבת שהחברה הערבית הולכת בכיוון של הורדת חסמים בין נשים לגברים בתחום הקריירה, אבל יש עדיין הפרדה", מודה גנטוס. "מעמד האישה בכלל, ובפרט בשלטון המקומי, הוא לא טוב. יש ייצוג נשי נמוך במרחב הציבורי, אבל זה המקום לפרוץ. זה קשה, אבל זה נותן דחיפה ענקית דווקא מכאן, שלא מאמינים שאישה יכולה להתקדם. אני נוצרייה, אבל עדיין אין כאן ייצוג נוצרי גדול".

סרחאן מציירת תמונה שונה. "אצלנו במג'ד אל כרום, עד שאמיר הגיע, כל המחלקה היתה נשים. אני אדריכלית. כשנכנסתי, הייתי אישה יחידה. היה קושי, גם אישה וגם דתייה. האלמנט המגדרי מתמוסס מול העשייה. יש אצלנו הצלחות של נשים שמובילות שינוי. ככל שיש עשייה והצלחות, פחות מדברים על מגדר. השלטון המקומי צמא לנשים. אנחנו חושבות אחרת ומתמודדות עם הרבה דברים. יש לנו ראייה מערכתית מורכבת. זו הזדמנות לכל אישה להיכנס לסקטור הציבורי. העשייה קובעת את השיח. מחלקות ההנדסה היום צמאות להכשרה של הצוערים. הדלתות פתוחות לכולם ורק העשייה תקבע".

"יש כוח אדם איכותי, ואנו כאן לחזק אותו", אומר רועי ששון, עוזר מהנדס וצוער בג'לג'וליה. "צוער שמגיע לכאן ממלא הרבה יותר תפקידים מההגדרה הפורמלית. צריך להגיע עם ראש פתוח ונכונות לעשות דברים מחוץ להגדרה. יישובים ערביים זה אתגר הרבה יותר מורכב לצוער".

"הנגב יקום וייפול אם רהט תצליח"

בנוסף לאתגרי העבודה בתחום ההנדסה והתכנון, מתמודדים הצוערים עם אינטרסים פוליטיים. "כל העולם התכנוני בנוי על איזונים, בלמים וגמישות", קובעת גנטוס. "יש תכנית שקובעת הוראות, אבל החוק נתן גמישות. המתח הוא לא רק בין המדינה לבין התושב, אלא גם מתח פוליטי. מה האינטרס של חבר המליאה מול האינטרס של המדינה של אחידות בתכנון. הכול צריך לקבל אישור של מליאה. כל ההערות שלי נדחות או מאושרות על ידי המליאה של ועדת התכנון".

לדברי סרוג’י, "האתגר הגדול שלי זה לתת לתושב את השירות המרבי, כי יש תחושת אי-אמון, ולתת לו תשובה מקצועית ואפקטיבית. אני למדתי שלא צריך להתבייש. פגשתי דלתות סגורות במועצה. הם לא הכירו את עניין הצוערים. נרתעו מלחשוף לעיני את התיקים. החלטתי לעבוד מקצועי נטו, ולהיות חברותי עם הקולגות. יש פה שיתוף פעולה טוב. צריך לשים את הצד הכלכלי בצד, ולחשוב על מקום שאתה הולך לחולל בו שינוי".

יהונתן נאה. "השטח מבקש את השינוי" (צילום: אלבום פרטי)

אגוזי מצטרף לרוח הפעלתנית. "אין רלוונטי מהשלטון המקומי. פה אתה רואה את המצוקות של האדם. לא משעמם פה. לא לפחד ללכת לחברה הערבית, לפגוש אנשים ולהוריד את הקירות בחברה הישראלית. זה יבנה פה עתיד יותר טוב".

נאה מוסיף שיש לשנות את הדרך שבה נמדדת הצלחה בתפקיד. "המגרש ברשויות הערביות שונה לגמרי. היכולת לעשות פה שינוי ולהשפיע אולי בדברים יותר קטנים היא גדולה יותר. השטח מבקש את השינוי. יש פה אנשים עם רעיונות ויכולת להוציא לפועל דברים. יש פה קרקע הרבה יותר פורייה".

גרין מסכם: "אני חצי שנה כאן. לכו לאן שצריך אתכם. זה מורכב מאוד. אוהבים כאן צוערים. היד מאוד רחבה בפרויקטים. רוב חבריי לא עושים יומיים של שיתוף ציבור. יש הרבה מקום לרעיונות שלך. בעיריות גדולות זה הרבה יותר מובנה. כאן צריך אותי, זה משנה מציאות. הנגב יקום וייפול אם רהט תצליח. זה רלוונטי להרבה רשויות מוחלשות בארץ".

לאתר התכנית