ההפגנות והעימותים בתוך ישראל בזמן מבצע שומר החומות הציפו בעיית עומק שהחברה הערבית בישראל סובלת ממנה כבר שנים ארוכות – החזקת נשק ואמצעי לחימה באופן לא חוקי על ידי אזרחים, חלקם משפחות וארגוני פשיעה. עד כה מרבית הנפגעים היו ערבים – החל ממקרי רצח בתוך המשפחה וסכסוכים בין משפחות, ועד קורבנות אקראיים של ירי באוויר בחתונות. השימוש בנשק בהפגנות ביישובים ערביים ובערים מעורבות הציף מחדש את הסוגיה, שעד כה המשטרה והממשלה לא הצליחו לטפל בה בצורה משמעותית.
"משפחות הפשע טובחות בנו", אמרה חברת הכנסת גידא רינאווי זועבי (מרצ) בישיבה הראשונה של הוועדה לענייני החברה הערבית בכנסת בשני השבוע. "אנו כבר 7 שנים אומרים שהמשטרה צריכה להתייחס ביד ברזל. כל עוד אין בטחון אישי לא יהיה פיתוח כלכלי – זה הדבר הראשון שיש לעשות".
בעיית הנשק אינה בעייה חדשה, וכך גם ההצעות לפתרון. חשוב לראות אותה בהקשר רחב יותר של בעיות וקשיים בחברה הערבית, כמו פערים כלכליים ויחס חשדני למשטרה ולרשויות המדינה בכלל. אך מקריאת שורה של תכניות, דוחות והצעות שנכתבו בנושא בשנים האחרונות ניתן להבין מה לא נעשה ומה נדרש לעשות.
מבקר המדינה פרסם בשני שעבר דוח מעקב בנושא התמודדות המשטרה עם הנשק בחברה הערבית. הדו"ח ממשיך ביקורת קודמת של המבקר מ-2018, ומצביע על שורה של כשלים בפעולות המשטרה בסוגיית הנשק בחברה הערבית, שמתבטאים בעלייה במספר מעשי הרצח בפרט ומעשי הפשיעה תוך שימוש בנשק בכלל בחברה הערבית. לצד זאת, הוא מצביע על מספר מהלכים שהצליחו.
לפי הדו"ח, בשנים 2014 – 2019 גדל ב-17% מספר הקורבנות בחברה הערבית בעבירות נגד גוף ונגד אדם. בשנים 2017 – 2019 חל גידול ניכר של יותר מ-10% במספר הקורבנות. בשנת 2019 הגיע מספר הנפגעים לכדי 15,097. מתוכם 95 נרצחים, לעומת 50 נרצחים באוכלוסיה הלא-ערבית. עוד עולה מהדו"ח כי 70% ממעשי הרצח באוכלוסייה הערבית נעשו בנשק חם, לעומת 22% בקרב האוכלוסייה הלא ערבית.
המבקר מציין כי למשטרה אין אומדן על כמות הנשק הבלתי חוקי בחברה הערבית. מקורות הברחת הנשק לבחרה הערבית הם גניבות מצה"ל, הברחות משטחי יהודה ושומרון, מירדן וכן ממדינות נוספות. מהדו"ח עולה כי על אף נסיונות התיאום בין הגופים השונים המטפלים בנושא, עדיין ישנם ליקויים רבים בהעברת המידע ובשיתוף הפעולה ביניהם. כמו כן מצביע הדו"ח על אתגר חדש, והוא הדפסת נשק במדפסות תלת מימד.
באשר ליחסי המשטרה והחברה הערבית הדו"ח מצביע על כך שהמשטרה לא אימצה מודל שיטור המותאם לחברה הערבית, וקיימה בצורה חלקית הכשרות ייעודיות לשיטור בחברה הערבית ותכניות התאמה תרבותית.
678 מיליון שקלים מתקציב תכנית החומש לא הועברו
המבקר מצביע על כך שנעשה שימוש רק ב-47% מתקציב תכנית החומש לחברה הערבית (החלטת הממשלה 922) לטיפול בפשיעה – 597 מיליון שקלים מתוך 1,275 מיליון שקלים – פער של 678 מיליון שקלים. המבקר קובע כי "בכך נפגעה יכולת הממשלה להשיג את יעדיה בתחום זה".
תחנות המשטרה לא עמדו ביעדים להפחתת מקרי הירי
לעומת זאת, במהלך 2019 ביצעה המשטרה 1,641 תפיסות אמל"ח, המהוות שיא בתפיסות הנשק בשנים האחרונות, שנמצאת במגמת עלייה מתמדת.
לצד מגמה חיובית זו, הדו"ח מצביע על כך שב-2019 אף תחנת משטרה בישובים הערבים והמעורבים לא עמדה ביעדי הפחתת מקרי הירי.
מבצעי איסוף הנשק נכשלו
לפי הדו"ח, שני מבצעי איסוף נשק וולונטריים שערכה המשטרה בחברה הערבית, בהם הוזמנו אנשים להפקיד נשק לא חוקי שברשותם תוך הבטחה לאנונימיות ולאי-הפללה, נחלו כשלון. בשני מבצעי האיסוף (ספטמבר 2017, נובמבר 2019) נאספו 12 רימונים, 17 אקדחים, 16 רובים וטיל לאו אחד.
לקראת המבצע השני של איסוף הנשק, בספטמבר 2019, פנתה עמותת יוזמות אברהם לממלא מקום מפכ"ל המשטרה דאז, ניצב מוטי כהן, והציעה מספר הצעות לייעול המבצע, שרובן לא יושמו. עולא נג'מי-יוסף ורות לוין-חן, מנהלות שותפות של מיזם קהילות בטוחות בתכנית, המליצו למשטרה לערוך את המבצעים באופן מתמשך ולא חד-פעמי (למשל, ביום הראשון או השבוע הראשון בכל חודש), על מנת לבנות אמון עם הציבור הערבי. "כאשר אנשים ייווכחו שאכן מחזירי הנשק לא הופללו, וכאשר מחזירי הנשק יצדיקו בעצמם את הצעד בו נקטו, תהיה לגיטימציה גדולה יותר והטפטוף עשוי להיהפך לזרם", כתבו.
בנוסף המליצו ביוזמות אברהם לאפשר החזרת נשק במיקומים "נייטרליים" שאינם מזוהים עם המשטרה, כדי שאדם יוכל להיכנס עם הנשק ולהחזירו מבלי לחשוש שסביבתו תדע על כך. עוד הדגישו כי האנונימיות חשובה גם למוסרי מידע על מיקום של נשק, והמליצו גם על תמריץ כספי למסירת מידע על מיקום של נשק, מכיוון שבמקרים רבים קבוצת אנשים רוכשת כלי נשק ומסתירה אותו. המלצה נוספת היא שיתוף ההנהגה המקומית והארצית בעידוד הציבור להחזיר את הנשק, ופרסום נרחב של המבצע.
רק 5% מהתיקים על עבירות נשק מגיעים לכתבי אישום
באשר לאכיפה מציין המבקר שב-2019 הוגשו כתבי אישום על ירי ב-5% מהתיקים שנפתחו, עלייה קלה משנים קודמות. בנוסף הוגשו כתבי אישום בכ-30% מהתיקים בגין החזקת אמל"ח, ירידה קלה משנים קודמות.
לטענת המשטרה, קיים קושי בהוכחת כתבי האישום בשל העדר עדים וראיות. זאת בשל השמדת ראיות ועדים החוזרים בהם מעדותם. עם זאת, מבדיקת המבקר עולה כי לא הסתיים תהליך הבחינה של הטיפול בעדים מאוימים, ולא התקבלו החלטות כלשהן מאז דו"ח הביקורת האחרון בו הומלץ לקיים תהליך בחינה וקבלת החלטות בנושא.
המשטרה גייסה מאות שוטרים, אך לא עמדה ביעד פתיחת תחנות חדשות
המבקר מצביע על הצלחה יחסית בקליטת שוטרים מוסלמים במשטרה, מהלך שאמור לסייע בין היתר להתמודדות עם סוגיית הנשק. במסגרת תכנית החומש המשטרתית הוחלט על גיוס 600 שוטרים מוסלמים בארבע שנים. בשל קיצוץ בתקציב הוקטן המספר ל-486. בפועל גויסו בארבע שנים (2016-2020) 562 שוטרים, מתוכם 56 שוטרות. עוד עולה מהדו"ח כי מרבית השוטרים שנקלטו התמידו בארגון: שיעור השוטרים המוסלמים שעזבו או התפטרו הוא פחות מרבע משיעור השוטרים הלא-מוסלמים שעזבו או התפטרו. עם זאת, שיעור השוטרים המוסלמים שפוטרו גדול ב- 25% משיעור השוטרים הלא-מוסלמים שפוטרו.
המשטרה אמנם פתחה תחנות ונקודות משטרה ביישובים הערביים, אך לא עמדה ביעדים שנקבעו לכך: בשנים 2016-2020 הוקמו 8 תחנות משטרה ו-5 נקודות משטרה בישובים הערבים, לעומת היעד של 11 תחנות משטרה ו-10 נקודות משטרה. בנוסף עולה מבדיקת המבקר עולה כי לא הוקצתה תוספת כח אדם משמעותית להקמת תחנות המשטרה ביישובים הערביים, ועיקר השינוי התבטא בניוד של כח אדם קיים.
תכנית ה'רמזור' המשטרתית טרם יושמה, ולא הוקצו לה תקציבים נוספים
עם עצירת תכנית החומש הוחלט ב-2019 החליטה הממשלה לגבש תכנית חדשה לטיפול בפשיעה בחברה הערבית, שתתמקד בהיבטי מניעה ואכיפה. תכנית זו מכונה תכנית הרמזור. בניגוד לתכנית החומש, שבמרכזה עמדו הקמת תחנות וגיוס שוטרים, תכנית הרמזור עוסקת בהפעלת הכוח בשטח.
לפי תכנית זו יחולקו יישובי החברה הערבית לשלוש קבוצות, לפי מידת המשילות ושיתוף הפעולה עם המשטרה. עיקרה של התכנית הוא חלוקת האחריות למניעת הפשיעה בחברה הערבית בין גורמי המשטרה השונים. לתכנית הרמזור לא מוקצה תקציב ייעודי, והיא מבוססת על שימוש במשאבים הקיימים של המטה ושל המחוזות. זאת באמצעות ויסות כוח אדם ושימוש באמצעים אחרים בהתאם לצורך.
התכנית לא מומשה בשל משבר הקורונה, ומצריכה עדיין חלוקת אחריות ברורה ותיאום בין היחידות השונות השותפות לתכנית. המבקר העיר כי "בבואה של המשטרה לבחון את תכניות הפעולה השונות עליה "לבחון ולקבוע אילו תשומות נדרשות להפעלתן (כוח אדם, תחנות, אמצעים טכנולוגיים ואחרים ועוד). עוד עליה לבחון את הצורך בהרחבת היקף הפעילות המשטרתית בכמה היבטים ובהם חקירות, מבצעים, נוכחות שוטרים בשטח והפעלת אמצעים, וכן לקבוע בתוכנית יעדים להפחתת היקף הפשיעה."
עיר ללא אלימות: כל הרשויות הערביות שותפות, אך 9 מיליון שקלים לא נוצלו
מהדו"ח עולה כי כל הרשויות הערביות שותפות בתכנית עיר ללא אלימות וכי ב-67 מהן נפרש מערך מצלמות (לעומת 18 בביקורת הקודמות) כמו כן נמצא כי רק 14% מהמצלמות היו תקולות (לעומת 55% מהביקורת הקודמת). לצד זה עולה כי 9 מליון שקלים לא נוצלו, מתוך 70 מליון ₪ שהמשרד לבטחון פנים מקדיש לתכנית. לטענת המשרד תת הניצול נובע מקשיי התנהלות של הרשויות.
צוות המנכ"לים המליץ על אמצעי אכיפה מידיים וחיזוק המעבדות המשטרתיות
צוות נוסף שבחן לעומק את מדיניות הטיפול בפשיעה בחברה הערבית ובתוכה סוגיית הנשק הוא צוות מנכ"לים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, רונן פרץ. הצוות, שהגיש את המלצותיו לפני כחצי שנה, התייחס לסוגיית הנשק הבלתי חוקי והציע לקדם "מענה ייעודי, ממוקד ומדויק, שיש בכוחו לטייב את האכיפה הפלילית בתחום, להעלות את רמת הענישה ובכך לחזק את אמון הציבור הערבי ברשויות האכיפה בפרט ובמדינת ישראל בכלל". זאת לצד טיפול בסוגיות רחבות יותר בחברה הערבית כמו תעסוקה, דיור, השכלה ועוד.
אלו המלצות הצוות:
- פעילות משולבת להחמרת הענישה בעבירות נשק: בין היתר באמצעות עריכת חוות דעת מומחים בתיקי נשק, שיוגשו לבתי המשפט במטרה ליצור שינוי ברף הענישה הנהוג. כמו כן, הנחיית התובעים לעתירה לעונשים מחמירים יותר וערעורים על עונשים מקילים, בחינת הצורך בהעלאת רף הקנסות וזירוז משך הטיפול בתיקי אמל"ח.
- תגבור מעבדות הבדיקה לשימוש בנשק במשטרת ישראל: מדיוני הצוות עלה, כי קיים עומס על פעילות המעבדות, כך שחלק מהנשקים שנמצאים בחיפוש משטרתי כלל לא מגיעים אליהן. בפרט, כאשר נמצא נשק בבית של אדם שחשוד בפשע שאינו קשור בירי, הנשק מוחרם, אך החשוד אינו מואשם בעבירות של שימוש בנשק. זאת בעקבות העומס על המעבדות, אשר אינו מאפשר בדיקות של נשקים שלא במסגרת חקירות ישירות של מקרי ירי.
- החמרה בענישה לגבי סחר בחלקי נשק "מהותיים": חלקים אלו נרכשים בנפרד ומשמשים לייצור עצמאי של כלי נשק באמצעות הרכבתם על ידי גורמי הפשיעה. החוק כיום קובע ענישה מקילה לעבירות של סחר בחלקי נשק ביחס לסחר בנשק, ונדרש לבחון תיקוני חקיקה, הנדרשים בהקשר לתופעה זו.
- סגירת הפרצה החוקית בכל הנוגע לכלים דמויי כלי ירייה, שניתן להסב אותם לכלי ירייה: בפני הצוות הוצג הפער הקיים בכל הנוגע לכלים וצעצועים דוגמת Airsoft, אשר אין כיום מגבלה חוקית על כניסתם לישראל וניתן להסב אותם לשמש ככלי ירייה. בחינה של תיקון חקיקה זה היא באחריותו של משרד הכלכלה והתעשייה.
- תיקון חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באתר אינטרנט: הצוות המליץ לתקן את החוק כך שהסמכויות המעוגנות בו יחולו גם על עבירות נשק, שעניינן סחר בנשק שלא כדין.
- תעדוף השימוש בכלי ענישה מידיים וכאלו המייצרים הרתעה משמעותית, בדגש על ענישה כלכלית.
עוד נכתב בהמלצות הצוות כי "נוסף לצעדים של העצמת כלי האכיפה, נכון יהיה שמשטרת ישראל תקדם תוכנית מקיפה למיגור תופעת האמל"ח בחברה הערבית, תוך התבססות על רעיונות יצירתיים, למידה בין-לאומית משווה הבוחנת כיצד התמודדו עם הנושא במדינות אחרות באופן אפקטיבי, טיפול במרכיבים תודעתיים של הקהילה ורתימת מנהיגים, אנשי דת וגורמים בעלי השפעה בחברה".
