חסידות גור, מהחסידויות העשירות, הגדולות והמשפיעות בישראל, חגגה ברוב עם בערב יום רביעי את חתונת נכדו של האדמו"ר, רבי יעקב אריה אלתר. לראשונה התקיים אירוע בסדר גודל כזה ללא ה"טריבונות" המפורסמות, תוצאה של הפקת לקחים, חשבון נפש אם תרצו, מהאירועים הטרגיים האחרונים בחברה החרדית – האסון במירון בו נספו שלושה חסידי גור, ואסון ערב שבועות בחסידות קרלין.

"עוד הרבה לפני מירון, אחרי הלוויה של הרב וואזנר (בשנת 2015, והלוויה בה נהרג צעיר בן 27 ועוד שלושה נפצעו קשה בשל צפיפות ודוחק – י.פ) האדמו"ר הוביל בגור רפורמות גדולות. הוא הנהיג מדרג יציאה מהאולמות לפי גילאים, הפסיקו לעבור אצל האדמו"ר, כדי לא לעבור במסדרון צר, ועוד הפקות לקחים", מספר נאגל בונים (25), חסיד גור תושב ערד המשמש גם כדובר החסידות בעיר. "אחרי המירון האדמו"ר הודיע שאין יותר הגבהות ואין יותר טריבונות, והחתונה ברביעי היתה בלי טריבונות. כולם על היו הרצפה, זה היה מאוד דרמטי. בחתונות קודמות הכל היה צפוף, הפעם הכל היה פתוח. ככה זה עובד, יש הנחייה מהאדמו"ר וזה מתבצע".

וזו, בקליפת אגוז, התמצית של גור: פרקטיות, היצמדות לחוקי המדינה וציות קפדני לדברי האדמו"ר. החתונה, שנדחתה כבר בשל הקורונה, התקיימה לאחר דין ודברים בין המשטרה, העירייה, בג"צ והחסידות, כשבסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמות ברגע האחרון. שיתוף הפעולה עם מוסדות המדינה, המתבטא בנציגות בממשלה (שר הבינוי והשיכון יעקב ליצמן מיהדות התורה הוא נציגה של החסידות ב'אגודת ישראל') הוא חלק מהותי מתפיסת העולם, המבדלת את גור מזרמים אחרים בחברה החרדית. זה עבד ככה גם בקורונה.

חסידות גור, כמו יתר החסידויות, צמחה במזרח אירופה. ראשיתה בעיירה גורה קלוואריה שבפולין, שם הרב מאיר יצחק אלתר, מייסד החסידות, פעל עד מותו ושם המשיכו צאצאיו את השושלת. החסידות, שרבים ממאמיניה נרצחו בשואה, מונה כיום קרוב ל-60,000 מאמינות ומאמינים החיים בקהילות ברחבי העולם ובעיקר בישראל. האדמו"ר הנוכחי, יצחק מאיר אלתר מנהיג קו מתון כלפי החילונים מחוץ, ונוקשה וקפדני כלפי המאמינות והמאמינים בחסידות.

"דברי האדמו"ר זה דברי אלוקים חיים"

"יש משהו שמשותף לכל החסידויות אבל לא לליטאים. הן מתבססות על זה שדברי האדמו"ר זה דברי אלוקים חיים" אומרת ד"ר הדס חנני, מומחית לתרבות החברה החרדית. "האדמו"ר עבורם הוא באמת 'אדוננו מורינו ורבינו'. מי שממרה את פי האדמו"ר פותח חזית משמעותית מול החברה בה הוא חי.

"חסידויות אחרות תומכות בכך שכל אחד מבני האדמו"ר יקים חסידות חדשה, בגור זה לא המצב", טוענת  ד"ר חנני. "זו חסידות עשירה, ענקית, בעלת דריסת רגל בכל מקום, ויחד עם זה, יש להם אדמו"ר ששולט בחייהם בכל פסיק ופסיק כבר הרבה מאוד שנים. זה מתבטא בעיקר בחיים הפרטיים. מתיישבים בערד או בבית שמש, כי האדמו"ר אמר. מקבלים הוראות מאוד מאוד קשות בקשר ליחסיי אישות ויחסי נישואין. בכל מה שקשור לבעל ואישה בביתם, בין ארבעת הקירות יש הוראות מאוד ברורות.

"זו חסידות מאוד קפדנית – האדמו"ר המכהן מאוד נוקשה ומכתיב התנהלויות שבעיניים חילוניות הן בלתי נתפסות".  לדברי חנני, ששוחחה עם עשרות נשים מהחסידויות השונות במסגרת כתיבת עבודת הדוקטורט שלה, גם בעיני רבים בחסידויות האחרות הנהגות גור קשות לעיכול.

"יש סדרת הוראות שהאדמו"ר נתן לאנשי החסידות ויוצאים בשאלה פרסמו אותן. למשל ביחסי מין חסידות גור היא היחידה בה יש הוראה שהמיטות צריכות להיות לא רק במרחק אלא ניצבות, בצורת ר', כי יש הוראה שמותר לקיים יחסי מין רק פעמיים בחודש. לאישה אסור אף פעם ללכת ליד הגבר, תמיד מאחוריו, ברכב היא מאחורה והוא מקדימה. מקובל להתחתן בין חסידויות, אבל אף אישה מחסידות אחרת לא רוצה להתחתן עם גבר של גור, בגלל מעמד האישה בחסידות, שהוא הרבה יותר נמוך מחסידויות אחרות".

"לא לומר את המילים אישה או אפילו אמא"

הביקורת של ד"ר חנני מבוססת על טענות רבות של יוצאים ויוצאות בשאלה מהחסידות, המעידים על שליטה מאוד דומיננטית בחיי היום יום של הפרט  והוראות הנוגעות באזורים האינטימיים ביותר. בהתכתבויות של יוצאים בשאלה מהחסידות בקבוצות פנימיות בפייסבוק, מתוארות הנחיות כמו חובה ללכת לשון עד השעה 22:00; לא לדבר עם דודות; לא לומר את המילים 'בחורה' או 'אישה' או 'ילדה' ואפילו 'אמא'; איסור על שימוש בדאודורנט; איסור על ניקיון הגוף עם סבון מלבד בשבת; איסור על התבוננות במראה; איסור על שנת צהריים בשבת; חובת אכילה ותפילה עם כובע, ועוד איסורים והחמרות קטנים וגדולים, החודרים לנימים הדקים ביותר של חיי היחיד והמשפחה.

אסתי ויינשטיין ז"ל, יוצאת בשאלה מהחסידות שהתאבדה בשנת 2015, פתחה במעשה הקיצוני שלה תיבת פנדורה של סודות כמוסים מהחסידות, והפכה חלק מהמנגנונים הפנימיים לגלויים. במכתב שהותירה לבעלה לשעבר שלמה, כשעזבה את החסידות, כתבה ויינשטיין: "אני מצטערת שלמה, אני לא יכולה להמשיך לחיות בשקר הזה. אוהבת את הילדים בכל לבי! אני לא מתכוונת לעשות בעיות עם כסף כמו עיקולים וכו,' לקחתי מזומן כדי להתחיל. אם תציקו לי יותר מדי, תוזמנו להלוויה". אחרי מותה, שזיעזע את החסידות ואת העולם החרדי, הוטחה בחסידות ביקורת נוקבת.

לפי ד"ר חנני, החסידים מסכימים להנהגות הקיצוניות האלו "כי הם מחונכים בדרך מסויימת, ומלמדים אותם ככה מאז שהם ילדים. עד כמה יש לבן אדם כוח לצאת מדרך החיים שהוא קיבל מהחינוך שלו ולעשות משהו אחר לחלוטין? שאלתי יוצא בשאלה מה זיעזע אותך? והוא ענה 'ללחוץ יד לאישה, זה הדבר הכי הזוי שיכולתי לעשות'. זה עד כמה העולם שלהם שונה ממה שחילונים רגילים. ליוצאים בשאלה זו התמודדות לא פשוטה בכלל. לגלות כל פעם שמותר לעשות דברים והשמיים לא נופלים".

"כל הגוף והפעילות מכוונים לעבודת השם"

"לגור יש תפיסה ייחודית, כשבראש סדר העדיפויות עומד נושא הקדושה", מספר בונים על העולם הרוחני המניע את החסידות. "כל מה שאתה עושה זה חלק מעבודת השם. אוכל, ישן, משחק, קורא עיתון – זה הכל כדי לעבוד את השם. כמעט כל האנשים בחסידות עובדים, ובתוך העבודה אתה לא רק שקוע בה, הידיים עוסקות בעבודה אבל הראש בדברים אחרים. לעומת הליטאים, שאצלם הלימוד הוא עקרון בפני עצמו, בגור זה החלק מהמהות שלך. כל העניין בלימוד הוא לימוד תורת השם שמקדש אותך. כל הגוף והפעילות מכוונים לעבודת השם. השיא של השיא זה שהגוף פועל רק לקיים את רצון השם".

הקושי עם חסידות גור לא עוצר בתוך הקהילה, ובשנים האחרונות מספר תושבים בערד פועלים כדי לצמצם ולהצר את פעולתם של החסידים בעיר. בונים לא בורח מהביקורת, אבל טוען שהיא אינה מוצדקת. "החסידים הגיעו בשנות השמונים לערד כי זה פתרון נוח לאנשים שרוצים לגור ולא לשלם מחירים אסטרונומים", הוא אומר. "ערד זו עיר האבות בז'רגון הגוראי, כולם עברו פה. כולם גרים במעורב, בדירות יד שנייה, ולא גוזלים דבר מהתושבים האחרים.

"יש פה 1,600 משפחות, ותושב ערד מהקמתה לא יכול להצביע על שינוי מאז שבאנו. אין כביש שסגור בשבת בערד. מול הבית שלי יש חנות שמוכרת חזיר בשבת ופועלת בלי בעיות". לפי בונים, ערד היא "מודל מעניין שאין במקומות אחרים, בגלל החיים עם החילונים".

גם מהביקורת של היוצאים בשאלה הוא לא מתרגש. "יש לי חבר שלמד איתי והיום הוא חילוני, כל המשפחה שלו הגיעה לחתונה, וגם אני. יכול להיות שיש מקרים פרטיים של משפחות עם תגובות קיצוניות ליציאה מהחסידות, כמו אצל חילונים שחוזרים בתשובה. כל סיפור לגופו, זה לא חלק מהחינוך זו לא הנחייה.

"כשאתה לוקח חלק בשלטון אתה לא חושב שכל מה שהמדינה עושה זה להזיק"

"יש תפיסה שהחרדים כולם הם כמו אלו ממאה שערים, אנטי ציונים, אבל רוב מוחלט של הציבור החרדי לא מתעניין בזה", מנסה בונים להתמודד עם הדימויים על הציבור החרדי, שרק התחזקו בתקופת הקורונה. "70 שנות מדינה לא הספיקו לחברה החילונית להכיר את החרדים. בחסידות גור כל הגישה היא לפעול בתוך המדינה. יש לנו שר בממשלה, אנחנו הקהילה היחידה שיש לנו נציג, ואנחנו נמצאים במשחק של המדינה. בקורונה היינו היחידים שעמדו בהנחיות, זה בדי.אן.אי של החסידות.

"כשאתה לוקח חלק בשלטון, בכנסת ובממשלה, גם אם אתה לא רואה במדינה התגלמות של משהו שמימי, אתחלתא דה גאולה כמו הציונות הדתית, אתה לא חושב שכל מה שהמדינה עושה זה כי היא רוצה להזיק. למרות שבהרבה מאוד מקרים היא לא נותנת לנו חשוב שהיא אובייקטיבית".

מאחורי התפיסה של שיתוף פעולה עם הממלכה, ציות לחוק ושינוי דרך הצינורות המקובלים, עומדת התפיסה שמחאות, הפגנות ופעולה נגד המשטרה היא בבחינת ביטול זמן. "כשאתה חי בצורה מסודרת ושפויה, אתה בונה את האישיות שלך בצורה נכונה. מי שבועט במשטרה יבעט באדוניו,  מי שגדל בלי עול גדל בלי מרות, ואין סיכוי שיגדל נכון", מספר בונים על הרקע לכך שאת חסידי גור לא נראה במחאה נגד הרכבת הקלה, פתיחת מרכולים בשבת או מצעד הגאווה.

"בסוף זה פריקת עול, וצריך ללמוד לחיות במשטר. בלי מדינה וחוק לא תוכל לחיות ולבנות קומה רוחנית נכונה. אני לא מכיר הפגנות שהועילו. דרך הפעולה שלנו היא שתדלנות וחקיקה. גם במקרים של AMPM  (מרכול תל אביבי הפתוח 24/7) וגם במקרה של פניציה (מפעל ייצור הזכוכית, שפס הייצור שלו עבד גם בשישי-שבת), צעדי המחאה הם בתוך כללי המשחק. חרם צרכנים, או התפטרות מהממשלה. לא הבערת הרחוב".

"אין איום מהותי על אורח החיים החילוני"

הקו אותו מוביל האדמו"ר הנוכחי בגור מבקש שלא להתנתק מהחומריות אלא להגיע לקדושה דרך החומריות. ההחמרות והדקדוקים בחיי היומיום של הפרט והמשפחה הולכים במקביל למגע המתרחב עם הציבור והסביבה, ולתפיסת החסידות אלו שני קווים משלימים שיוצרים אפשרות מיוחדת לקיום חרדי, מסורתי, סגור ואמוני, בתוך ולצד העולם הפוסט מודרני של החברה הכללית.

"האדמו"ר יודע לכוון אותך לפי מה שנכון בדור שלנו", אומר בונים. "האדמור הנוכחי הביא קו, שאין לו אח ורע, של לימוד אינטנסיבי של עשרות ומאות דפים בשנה, ואת כל זה אתה צריך לדעת בעל פה. זה תופס לך את הראש. אתה כל הזמן בלימוד. דווקא אלא שעובדים אומרים שלאורך כל המשמרת יש להם דפי גמרא ללמוד.

"בבסיס אני יכול להבין את החשש של החילוניים, למשל בערד, מכיבוש זוחל. אבל אם מתבוננים במציאות רואים שלא השתנה כלום, אין איום מהותי על אורח החיים החילוני. חשוב לי שידעו שאנחנו אנשים שקמים בבוקר במטרה לעשות טוב לעצמם ולאחרים, ושיש אצלנו חשיבות לעולם הרוחני. אנחנו לא דמון שקם בבוקר וחושב איך להשליט את ההלכה על האנשים".