״שלחתי קורות חיים למאות מקומות עבודה״, אומרת פז צורני (34) מרחובות, ״בשלב מסוים הנחתי לזה, והמשכת בחופש״. צורני היא אחת מכחצי מיליון דורשי עבודה, שבסוף יוני יסתיימו עבורם רשתות הביטחון שנפרשו במהלך הקורונה.
מירית דלמן ארגמן (36) מרמת הגולן, חזרה לעבוד בסוכנות נסיעות בחודש האחרון: ״נשבעתי לעצמי שאני לא חוזרת לתחום, אבל ברגע שקראו לי באתי. היו לי כבר כיוונים אחרים, רציתי להיכנס לעבוד בחינוך, אבל אני לא במצב להגיד לא״.
״קשה למצוא עבודה״ אומרת ל׳דבר׳ גם מרוות בסול (48) מהכפר ריינה שכמו צורני לא הצליחה עדיין לחזור לעבוד. ״בקורונה לא היו תיירים, אבל כשסוף סוף זה נגמר ורציתי לעבוד בהדרכת טיולים בבתי ספר, ניסיתי להתקבל, ולא היה מקום. התקבלתי אחר כך לעבוד כמדריכה בחוג שמחט לילדים, אבל אחרי כמה שיעורים אונליין, התכנית נסגרה״.
פז צורני: ״חסכנו באוכל, קנינו רק מה שחיוני״
את הקורונה אפיינו מסיבות עיתונאיים בהן הודיעו ראש הממשלה ושר האוצר על התכניות הכלכליות. עכשיו, ביציאה מהמשבר, יש מידי פעם הדלפות לתקשרות, אבל לא ברור לעובדים מה המודל הכלכלי והתעסקותי אליו הולכים.
צורני, נשואה ואמא לבת 3, לא עבדה כבר שנה וחודשיים. מתחילת משבר הקורונה במרץ. ״עבדתי 12 שנים בתחום הקולינריה, בעבודתי האחרונה לפני הקורונה עבדתי 3 חודשים״.
מה עושים בבית כל כך הרבה זמן?
״בין הסגרים היה כיף, הרבה זמן בבית, להיות עם המשפחה, לחפש כיוונים חדשים. הקורונה נתנה לי הזדמנות לחקור יותר את השינוי שכבר חשבתי עליו בעבר, אבל זה לא היה פשוט. לקח הרבה זמן עד ששחררו את המשק, כל שבוע ניסיתי להתקבל לעבודות שונות, וזו תחושה נורא מתישה.
״חברים שלי מהתחום הלכו על כל אופציה אפשרית, מקומות שעדיין עבדו או ניסו משהו עצמאי, יש גם כאלו שהלכו על שינוי מקצוע. לא כולם יכולים לשבת בבית על אבטלה חודשים״.
אפשר להתרגל לכזה מצב?
"זה תלוי בבנאדם. יש כאלו שלשבת בבית יהיה להם קשה נפשית. לא קל לשבת בבית עם הילדים, זה לעשות לעצמך פעוטון כל יום. אני לקחתי את התקופה הזו כסוג של מתנה. אני החלטתי לעשות שינוי, 12 שנה במטבחים, עברתי לחץ מאוד גדול, זה המון לחץ ועבודה פיזית, החופש הזה שנכפה עלינו, ובא לי בטוב״.
הייתה פגיעה בהוצאות?
״בטח, חד משמעית. בעלי המשיך לעבוד אבל היה צריך להתחיל לחשוב פעמיים לפני כל דבר. לא הגענו לרמת מסכנות, אבל דמי האבטלה שלי לא גבוהים. מצד שני יש כאלו שקיבלו הרבה פחות, אם בכלל. איכשהו הצלחנו לשרוד את זה. הכסף שהפסדנו, התחיל להכניס יותר שיקול דעת סביב ההוצאות.
״נגיד צעצועים לילדים, פה זה 10 ש״ח, שם 5 ש״ח, אבל בסוף את מגיעה לקופה עם 300 ש״ח, ואומרת לעצמך: ׳אולי זה לא היה דחוף עכשיו׳. גם באוכל, קנינו רק מה שהיה חיוני, עם הרבה פחות פינוקים.
״אני לא ביקשתי עזרה מההורים, פה ושם יש לנו קצת חסכונות והצלחנו לשמור על המאזן יציב. כשלא היו את הגנים אז יכולתי לחסוך שם. חודש בגן עלה לי 2,600 שח והקיזוז של זה עזר״.
מה תעשי כשדמי האבטלה יסתיימו?
״התחלתי ללמוד מקצוע חדש, שיווק דיגיטלי ומנהל אתרי מדיה חברתית. לשם אני הולכת. רק התחלתי ללמוד אבל לשם הכיוון.
את מרגישה שהמדינה עשתה מספיק לתמוך במובטלים?
״סך הכול אני מרגישה ביטחון בממשלה, אני לא חושבת שכל מה שהם עשו נכון, אבל קיבלתי את התנאים שהגיעו לי על פי חוק. כן היתה תחושה של בלבול כללי, שהולכים מעכשיו לעכשיו בלי חשיבה קדימה. זה שאין ממשלה כבר הרבה זמן והתקציבים לא ידועים רק מוסיף על זה.
״פניתי ללשכת התעסוקה כדי לקבל מימון לקורס והם אמרו לי שהם לא יכולים לעזור לי כי אין תקציב. זה פוגע. אמנם אני יכולה לעשות את זה בעצמי, אבל הייתי שמחה לקבל את העזרה״.
מירית דלמן ארגמן: ״יצא שהכנסתי החודש רק 4,000 שקלים, איך אפשר להתקיים מזה?״
דלמן ארגמן מספרת שניסתה לעשות שינוי בעבודתה עם המעבר מעתלית לקיבוץ ברמת הגולן, מחברות נסיעות למערכת החינוך. אבל שינוי לא צלח. ״ברור שגם הדיבורים על סוף החל"ת השפיעו״, היא אומרת, ״וגם ראיתי שלחברים שלי קיצצו עכשיו 10%. המחשבה על זה שיגיע ה-30 ביוני בלי עבודה, זה מפחיד.
״המשרד שלי בחיפה, אבל אני עובדת מהבית. משרה מלאה. לחזור לסוכנות נסיעות היום זו הזייה. צריך ממש ללמוד את התחום מחדש. את מוצאת את עצמך מסבירה לאנשים לאן הם לא יכולים לטוס.
״אנשים טסים יותר לנסיעות עבודה מאשר לנופש. תאילנד והודו סגורות עדיין, אירופה רק עכשיו נפתחת. הייתי בטוחה שמי שמחוסן יוכל לטוס, אבל אז גיליתי שעם רוב המדינות בעולם אין לנו הסכמי חיסונים, והם לא מכירים בזה בכלל. תיירות נכנסת אין בכלל״.
את שמחה שחזרת בסופו של דבר?
״אני בין היחידים במשרד ובחברה שחזרו לעבוד, רוב החברים שלי לא חזרו. התחום ממש התרסק. יש משרדי נסיעות מטורפים שנתקעו גם בלי כסף להחזיר ללקוחות. אני רואה עצמאים שמתרסקים. יש לי ממש מזל שחזרתי לעבוד.
״תיירות אף פעם לא הייתה עבודה בין 8:00 ל-17:00. אם מישהו נתקע עכשיו בחו"ל גם ב-4 לפנות בוקר, את תקומי לטפל בזה. פעם זה היה מקצוע מתגמל, וכמובן שהשכר ירד. נכנסתי במסגרת תכנית של ביטוח לאומי שאמור להתחלק עם המעסיק חצי-חצי בשכר למשך 4 חודשים, אבל עכשיו כשנכנס השכר הם עושים בעיות ואמרו לי שלוקח להם זמן לחשב כמה כסף מגיע לי, אם בכלל״.
כמה את מרוויחה?
״יצא שהכנסתי החודש רק 4,000 ש״ח. איך אני אמורה לקיים את עצמי מסכום כזה? מזל שחסכנו מעט בתקופה האחרונה, ושלא לקחנו משכנתא. אני רואה חברים שלקחו משכנתאות של 7,000-6,000 ש״ח לחודש, מה היינו עושים עם כזו משכנתא? משהו רע היה קורה. החלפנו את הווילה בעתלית בדירת קיבוץ קטנה״.
קשה לעבור מווילה לדירה קטנה?
״למדנו בשנה האחרונה שאפשר להסתדר עם הכול. שכסף זה אמצעי. התפיסה שלנו על לקנות בית, על התחייבויות, הכול מאוד השתנה. אני שמחה שעברנו לקיבוץ, מעולה פה ומדהים, היינו צריכים לעשות את זה קודם.
״החלטנו לא לשבת ולבכות, אלא להגשים חלום, להתקבל לקיבוץ. גם בן הזוג שלי התפטר מההיי-טק ועובד היום בחקלאות כי גם על ההיי-טק כבר קשה לסמוך היום. קיצצו אצלם שליש מהעובדים בתחילת הקורונה, הוא אומנם נשאר אבל ספג קיצוץ בתנאים. גם לו נמאס. החיים שלנו היום רגועים יותר. לא להיות עבד לכסף, כי כל פעם שניסינו זה התפוצץ לנו בפרצוף.
מרוות ברסול: ״לא אשנה קריירה שוב, אחרי כל מה שלמדתי״
ברסול, מדריכת טיולים בהכשרתה, גייסה קבוצת נשים בריינה והפכה אותה לקבוצת טיולים: ״יצאנו לטייל פעמיים בחודש במסלולים היסטוריים ואתגריים בכל הארץ״. אלא שאחרי תקופת המתנה של החיסונים, ולאחר מכן של בידודים, הגיעה המערכה בעזה. ״קצת לפני הרמדאן, הטיולים היו אמורים להתחדש שוב. הספקנו לצאת רק לטיול אחד לפני שהתחילו המהומות והמלחמה״.
״עכשיו היו שבועיים שהכול התבטל. אי אפשר היה אפשר לצאת ולבקר בעכו, בחיפה, בירושלים, ביפו. סיור בנצרת של סוף הרמדאן, עם ארוחות איפטר מיוחדות וחגיגות שאמורות היו להיות התבטל, כל הסיורים התבטלו, עד עכשיו אנשים מפחדים לצאת. הכל בוטל, ובינתיים אין כלום״.
ממה את חיה בינתיים?
״מביטוח לאומי אני מקבלת 3,800 ש״ח. אי אפשר להתפרנס מסכום כזה. ההורים עוזרים לי, ואני מנסה להיות חכמה בהתנהלות. יש דברים שלגמרי ויתרתי עליהם בינתיים, כמו בגדים חדשים ופינוקים לילדות, אבל עדיין צריך לעמוד בתשלומים כמו אוכל, לימודים.
״עוד חודש, כשגם זה ייגמר, אני לא יודעת מה אני אעשה. אני מקווה ומאמינה שיהיה איזשהו הסדר מיוחד לתחום שלנו, כי חייבים. אני מעדיפה שיפסיקו לי את כל דמי האבטלה מחר ולחזור לעבודה, אבל זה נראה שזה ייקח עוד זמן״.ֿ
חשבת לשנות עבודה?
״אני חושבת שגם אם הייתי מנסה עוד, לא הייתי מצליחה להשתלב בתחום אחר. אני בת 48, אחרי שהחלפתי קריירה פעם אחת. אני לא רואה את עצמי יושבת 8 שעות על כיסא כמזכירה, או עובדת במפעל, או חוזרת לעבוד כקופאית או כרכזת שירות כמו מה שעשיתי עד גיל 44.
״החלפתי קריירה כבר, וזה היה כדי שאוכל לעשות את מה שאני רוצה ואוהבת, לשחרר את עצמי, אני לא אעשה את זה שוב, אני לא אשקיע ואלמד שוב משהו חדש בשביל סיכוי נמוך שמישהו יקבל אותי לטווח ארוך בגילי״.
