דברים פרק ה׳
שידור חוזר (כמעט) של עשרת הדברות ממעמד הר סיני.
מעניין להשוות בין עשרת הדברות המקוריים (אלה שנמסרו בספר שמות פרק כ') לבין עשרת הדברות כפי שמשה מתאר אותם לאחר 40 שנות נדודים במדבר. אפשר ממש לחשוב על הפרק הנוכחי כפרשנות של משה, לאחר 40 שנה, לעשרת הדברות המקוריים.
ראשית – בעשרת הדברות המקוריים היו 10 דברות ואילו בעשרת הדברות של משה בפרק הזה יש 11 דברות.
בספר שמות, הדיבר האחרון הוא לא לחמוד את בית רעך, אשת רעך, אמתו, שורו וחמרו:
(יד) לא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ
בספר דברים, בפרק שלנו, הדיבר העשירי הוא לא תחמוד את אשת רעך והדיבר ה 11 הוא לא תתאווה לבית רעך, שדהו, עבדו ואמתו שורו וחמורו:
(יח) וְלא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָוְלא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָֹדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ
אז הדיבר ה – 11 הוא לא תתאווה.
מעניין לשים לב שבדיבר ה – 10 מקבלת האישה מעמד מיוחד, נפרד משאר רכושו של האדם. אמנם היא רכושו, אבל לפחות איננה מחוברת לשור ולחמור שלו, אלא מקבלת מעמד מיוחד.
בעיני – ההבדל הזה מייצג משהו מאוד מעניין ועקרוני– הוא מייצג שינוי. הוא מייצג מצב שבו אפשר לקחת דברים שירדו מהר סיני ולשנות אותם.
והנה עוד דוגמא לתזה שלי – הדיבר הרביעי בעניין השבת.
בספר שמות הסיבה לקדושת השבת טמונה בכך שאלוהים שבת ממלאכת בריאת העולם ביום השביעי:
(ח) זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: (ט) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִֹיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ: (י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָֹה אֱלהֶיךָ לא-תַעֲשֶֹה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (יא) כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָֹה יְהֹוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:
ואילו בפרק שלנו משה מציין שתי סיבות אחרות:
- סוציאלית – כדי שעבדיך ינוחו כמוך
- זיכרון ליציאת מצרים
(יב) שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָֹה אֱלהֶיךָ: (יג) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִֹיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ: (יד) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָֹה אֱלהֶיךָ לא-תַעֲשֶֹה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: (טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָֹה אֱלהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ יְהוָֹה אֱלהֶיךָ לַעֲשֹוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת:
כלומר – גם אם אין שינוי במצווה עצמה, יש שינוי בסיבות לקיומה. וההבדל נובע כנראה מהאופן בו רצה משה שהעם בעתיד, כשהוא ריבון בארצו, יתייחס למצווה.
המסקנה שלי היא ששום דבר, אפילו לא עשרת הדברות, לא ירדו לעולם קדושים שאין לגעת בהם. רוח הדברים לא משתנה והיא החשובה. הדברים עצמם, בהתאם לרוח התקופה והנסיבות יכולים, ולמעשה עפ"י צוואת משה, חייבים להשתנות.
הביטוי הידוע: "לא ירד מהר סיני" מקבל כאן משמעות שונה.
=====
הפרק נפתח באמירה שהברית שכרת אלוהים עם ישראל היא ברית שכל הדורות עד עולם מחויבים בה:
(ג) לא אֶת-אֲבֹתֵינוּ כָּרַת יְהוָֹה אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים:
אני חושב שזו אמירה מאוד מאוד קשה ולא הוגנת.
מצד שני, כשהיא מחוברת ליכולת לבצע שינוי, אפילו בעשרת הדברות, ייתכן שזו ברית הוגנת.
חשוב מאוד שנכיר את הדקויות הטמונות בספר התנ"ך.
