הפסיכולוגים החינוכיים, שנוקטים עיצומים כבר שלושה שבועות, כורעים תחת עומס העבודה: מטיפול בילדים שחווים מצוקה נפשית, הנחיית הצוותים החינוכיים בבית הספר ועד השתתפות בוועדות לאבחון וקביעת זכאות לשירותי החינוך המיוחד. העיצומים שנוקטים הפסיכולוגים נובעים מכך שהעומס גדל עוד יותר, עקב תיקון בחוק החינוך המיוחד שמגדיל שילוב ילדים עם לקויות למידה בבתי הספר, ומצריך ישיבות רבות יותר וארוכות יותר של ועדות הזכאות בהן הם נדרשים להשתתף. התרחבות הישיבות פוגעת ביכולת לבצע את משימותיהם האחרות של הפסיכולוגים, והם לא מתוגמלים בגין תוספת העבודה.

שורה של נתונים שהגישה הסתדרות המח"ר, המייצגת את הפסיכולוגים, לבית הדין לעבודה חושפת נתונים קשים על התעסוקה באחד המקצועות החיוניים ביותר במערכת החינוך.

פסיכולוג אחד לכל 1,000 ילדים

הפסיכולוגים החינוכיים מועסקים על ידי הרשויות המקומיות, כשמשרד החינוך מממן 68% מעלות ההעסקה של כל תקן פסיכולוג. מפתח ההעסקה נקבע על פי מספר הילדים ובני הנוער ברשות המקומית, ויוצר מלכתחילה עומס בלתי אפשרי:

בכיתות ב'-י"ב מוקצה תקן של פסיכולוג חינוכי אחד על כל 1,000 ילדים.

לילדי גן עד כיתה א': פסיכולוג חינוכי אחד על כל 500 ילדים.

לילדים בחינוך המיוחד: פסיכולוג חינוכי אחד על כל 300 ילדים.

כהמחשה לעומס העבודה ציינו בהסתדרות המח"ר כי בחינוך המיוחד, כל פסיכולוג חינוכי ממונה על 30 גני ילדים, מכיוון שבכל גן יש 10 ילדים. בפועל, הנפגעים הם במקרים רבים ילדי החינוך הרגיל: "לאור העובדה שהטיפול בילדי החינוך המיוחד מצריך עבודה רבה יותר, היא ניתנת בפועל ע"י הפסיכולוגים החינוכיים על חשבון זמן הטיפול בילדי החינוך הרגיל, כך שאלה נותרים במקרים רבים ללא מענה וטיפול הולם".

בממוצע, 30% מתקני הפסיכולוגים ברשות מקומית אינם מאוישים

בנוסף על עומס העבודה שנובע ממפתח התקינה, העומס של הפסיכולוגים החינוכיים בפועל גדול אף יותר עקב תת-איוש של התקנים. בממוצע ארצי, 30% מהתקנים של הפסיכולוגים החינוכיים בכל רשות אינם מאוישים. את המשימות שלהם נאלצים לבצע הפסיכולוגים שכן מועסקים.

הפסיכולוגים מציינים כי מדובר בנתון ממוצע, ובפועל בחלק מהרשויות המקומיות תת האיוש גבוה יותר. מדובר בעיקר ברשויות מקומיות בפריפריה, אבל לא רק: בבני ברק תת האיוש הוא 70%, כלומר רק 30% מתקני הפסיכולוגים בעיר מאוישים, ובפתח תקווה תת האיוש הוא 60% – רק 40% מהתקנים מאוישים.

התוצאה, אומרים בהסתדרות, היא עבודה בלתי פוסקת. "כתוצאה מתת האיוש נדרשים הפסיכולוגים החינוכיים לעבוד בלחץ רב, ובמרבית המקרים בשל מסירותם הרבה ותחושת האחריות והשליחות המלווה אותם בעבודתם והדאגה לצרכי הילדים ומצוקותיהם, עובדים על חשבון זמנם האישי מעבר לשעות עבודתם, וללא כל תגמול".

חלק מהסיבה לתת האיוש היא השכר הנמוך והיקפי המשרה הנמוכים של הפסיכולוגים.

זמינים תמיד, ללא תגמול

למרות שהפסיכולוגים זמינים כל הזמן לצוותים החינוכיים, עבור אירועי קצה, הם אינם מקבלים תגמול על כוננות ועל עבודה נוספת.

עלייה של 25% במספר הילדים שעולים לוועדות בעקבות הרפורמה

בשנת 2018 חוקקה הכנסת רפורמה בחינוך המיוחד, שעודדה שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים בתוך החינוך הרגיל ולא במסגרות נפרדות. כתוצאה מכך נדרשו בתי הספר של החינוך הרגיל לפתח שירותים שונים, כמו שעות תגבור ושילוב לילדי החינוך המיוחד שלומדים בהם.

לפי החוק, הזכאות לשירותים אלו נקבעת ב"וועדות זכאות ואפיון" בהן משתתפים נציגי משרד החינוך, הרשות המקומית, ארגוני הורים לילדים בחינוך המיוחד ופסיכולוג חינוכי שחוות דעתו המקצועית מחייבת את הוועדה. ועדות לקביעת זכאות לחינוך מיוחד התקיימו גם בטרם הרפורמה ("ועדות השמה"), אך בעקבותיה הן נדרשות לטפל בסוגיות רבות יותר (כמו השירותים בבית הספר עצמו), ונוספו ועדות שלא היו קיימות בעבר, כמו ועדת פילוח לקביעת ניצול שירותי החינוך המיוחד להם זכאי כל תלמיד.

הרפורמה יצאה לפועל בשנת הלימודים תשפ"א, כפיילוט במחוז צפון של משרד החינוך. לטענת הפסיכולוגים, עקב התרחבות השירותים שבאחריות הוועדות גדל מספר הילדים שנדרש דיון ועדה בעניינם ב-25%. ממדגם שערכו הפסיכולוגים בקרב 85 רשויות במחוז הצפון שבו התקיים הפיילוט עולה כי בממוצע השנים תשע"ט ותשע"ח עלו לוועדות 28,297 ילדים, בעוד בשנת הלימודים תש"פ שבה יושמה הרפורמה עלה מספר הילדים ל-37,211 – עלייה של 25%. בדיון בבית הדין לעבודה אמרה נציגת משרד החינוך כי העלייה לא נגרמה עקב הרפורמה, אלא עקב גורמים אחרים כמו הקורונה.

עלייה של 57% בזמן הדיונים המוקדש לכל תלמיד

מהסקר שערכו הפסיכולוגים החינוכיים במחוז צפון העלה כי גם משך זמן הדיונים של הוועדות עלה. אם בשנתיים שקדמו לרפורמה (תשע"ח-תשע"ט) התקיימו במחוז 2,475 ימי דיוני ועדות בשנה בממוצע, בשנה שלאחר הרפורמה (תש"פ), התקיימו 5,111 ימי דיון – גידול של מעל 50%. בשקלול של הגידול במספר התלמידים שנדרש דיון ועדה בעניינם, עולה כי משך הזמן שהוועדות נדרשות להקדיש לכל תלמיד עלה ב-57%. כל זאת ללא שינוי בתקנים.