יריד 'דרומה מרקט' נפתח אתמול (חמישי) ונמשך גם היום במתחם שרונה מרקט בתל אביב. היריד נערך בשיתוף ההסתדרות ובנק הפועלים, ומארח היום ומחר כ-60 עסקים מאזור עוטף עזה והדרום, שנפגעו בעקבות מבצע 'שומר החומות'. כשעה לאחר פתיחתו, מאות אנשים הציפו את המתחם, והוא נראה עמוס ושוקק.
בל צור (61) ואתי בלו (58), חברות טובות, באו במיוחד מחולון כדי לפרגן לעסקים ולעשות את הקניות של סוף השבוע. "פתחתי טלוויזיה היום בבוקר וראיתי שיש יריד של עסקים שמגיעים לשרונה מאזור הדרום ושאפשר לבוא לקנות ולעזור להם, אז ישר התקשרתי לבל ואמרתי לה: 'לא יורדים לים, הולכים לפרגן'", אומרת בלו, "קנינו כבר ירקות, שמן זית, ותכף נקנה גם יין".
"אנחנו לאט לאט עוברות דוכן דוכן, שואלות כל אחד מאיפה הוא. אני יודעת שהם פה כי הם צריכים להשלים את החסר", מוסיפה צור, "אני אישית הייתי מפחדת לקחת את האוטו ולנסוע לדרום עכשיו, אז נורא כיף לי שהם באו ושאני יכולה לפרגן להם. אז כמובן שבאנו לקנות את כל מה שאפשר לקנות וחסר לנו".
בל מספרת שהתגוררה בכפר עזה הרבה שנים, ויודעת בדיוק מה בעלי העסקים שם עוברים. "בסבב הלחימה האחרון ממש נמחץ לי הלב על בעלי העסקים שרק עכשיו יצאו מהשנה הארורה הזו", היא אומרת, "וברור לי שאם יש משהו שאנחנו יכולות לעשות כדי לעזור ולהרים אותם אני אהיה שם".
"בדרום את משהו מיוחד, לא סתם עוד חנות בתל אביב"
ג'ולי גוטליב (32) עלתה לארץ לבדה מפריז בגיל 17 כדי להתגייס להיות לוחמת בגדוד הקרקל. מאוחר יותר בחרה להשתקע במושב עין הבשור שבמועצה האזורית אשכול. לפני שלוש שנים הגשימה חלום ופתחה במושב את 'לה סוכרה דה ג'ולי', פטיסרי צרפתי אותנטי. גוטליב מוכרת עוגיות, עוגות ומאפים צרפתיים וטעימים במיוחד. יש אפילו אופציה טבעונית.
"עליתי לבד בגיל 17 מפריז, והייתי שלוש שנים לוחמת בקרקל. אחרי הצבא חזרתי לצרפת לעבוד, למדתי קונדיטוריה גם בארץ וגם בצרפת", היא מספרת, "הכרתי את בן הזוג שלי ובעקבותיו עברתי למושב עין הבשור, ולפני שלוש שנים הקמתי את העסק שלי".
"עין הבשור זה מקום יפיפה, זה אזור מאוד מיוחד, למרות הכל, ובתקופה שאין בלגן יש המון שקט", היא מוסיפה.
גוטליב מספרת שבמהלך הקורונה, העסק שלה היה במצב טוב יחסית. במצב המשפחתי, קצת פחות. "אנחנו אזור מאוד מבודד, ואנשים באו לקנות. אבל את ההורים שלי לא ראיתי כבר שנתיים", היא אומרת, "השבועיים האלה של המלחמה היו מאוד קשים. שבועיים שלמים לא פתחתי את העסק בכלל, הייתי עם הילדים בבית, היה מפחיד".
לדבריה, להקים עסק בארץ זה לא קל, במיוחד בדרום. "את אומרת לעצמך 'מי יקנה?' מי יבוא? זה חור'. וזו הייתה החלטה קשה", היא מסבירה, אבל בסוף, אני מאוד שמחה שזה מה שעשיתי".
"כשאת בדרום את לא סתם עוד עסק, את משהו מיוחד", מסכמת גוטליב, "את ג'ולי בעין הבשור, לא סתם עוד חנות בתל אביב. מרגש אותי להציג פה את המוצרים שלי, במיוחד אחרי התקופה הלא קלה הזו".
"בשבועיים האחרונים לא הצלחנו להתרומם"
בדוכן הסמוך עומדת מרים שלי (62) מאשקלון. שלי, מורה בגמלאות, הגיעה במיוחד לתל אביב לעזור לבתה, שמייצרת סבונים מיוחדים וגם מקיימת סדנאות לילדים במסגרת העסק שלה, "טליה סבונים", שפועל כבר מעל לעשור באשקלון.
"זו בעצם הפעם השנייה שאני מבקרת כאן בשרונה", היא מסבירה, "הייתי פה לפני כמה שנים בטיול של המורים, והיום באתי לכאן כדי לעזור לטליה, הבת שלי. בינתיים היו רק מכירות קטנות, אבל אני מקווה שבהמשך היום יהיו עוד אנשים ונתחיל להתרומם. השנה הזו הייתה ממש קשה עבורנו, לא היו הכנסות כמעט בכלל".
"בשבועיים האחרונים בכלל היה נורא", היא מוסיפה בצער, "היו המון מטחים, וזו פעם ראשונה שממש נכנסנו לחרדות. הייתה נפילה ממש בשכונה שלנו, בום אדיר. הייתי בלחץ, זה תפס אותי מאוד קשה. לא הפסקנו להתפלל, והקב"ה שמר עלינו".
מלבד הפחד, היא מוסיפה, זה גם ממש פגע בעסק, שרק התחיל להתאושש ממשבר הקורונה. "בשבועות האחרונים בכלל לא הלך, ממש לא הצלחנו להתרומם", אומרת שלי, "בדיוק ניסינו לסגור סדנאות בבתי ספר ובגנים כשהתחילה הלחימה. כל הסדנאות בוטלו, אחרי שכבר הכנו הכל, הוצאנו כספים קנינו את כל החומרים".
"עכשיו אנחנו מנסות לסגור סדנאות בקייטנות לקראת הקיץ, אחרי ששנה שעברה לא הצלחנו לעשות את זה בגלל הקורונה", היא מסכמת, "אני מקווה שהיומיים האלה יעשו טוב ויכניסו קצת, וממשיכה לקוות לטוב. אני מאמינה שאנחנו עוד נתרומם ושעוד יהיה בסדר".
"מרגש אותי שאנשים קונים"
סרג'יו (64) ואנה-לוסיה (55) זליגמן מברור חיל, שעלו לארץ מברזיל, פתחו את העסק שלהם למכירות ירקות ופירות לפני קצת יותר משנה.
"עליתי לארץ לפני כמעט 40 שנה מברזיל לברור חיל, שזה קיבוץ שיש בו הרבה ברזילאים שהגיעו לארץ. אשתי הגיעה לפני 10 שנים", מספר זליגמן, "את העסק הקמנו קצת לפני הקורונה".
"עבדתי הרבה שנים בתחום הפיננסים, כל היום הייתי מול מחשב, ואחרי שפרשתי חיפשתי לעשות משהו קצת אחר, שקשור לטבע, שיאפשר לי לנשום", הוא מסביר, "אחרי ששמעתי מחברים שכבר עוסקים בזה, החלטתי להקים עסק של פירות וירקות".
"כולם אוכלים ירקות, גם באמצע מגפה, לכן הקמת העסק הייתה יחסית בסדר בשבילנו ולא נפגענו הרבה, אבל השבועיים האחרונים היו מאוד קשים", אומר זליגמן ומשמיע אנחה קלה.
"אני משווק את התוצרת בקיבוצים ובמושבים באזור, ולחלק מהמקומות לא היה אפשר להגיע בגלל הנפילות, האזעקות והשריפות הרבות שהיו. בנוסף, הרבה אנשים עזבו את האזור בתקופת הלחימה, ולא היו הרבה אנשים בעוטף שאפשר היה למכור להם. אז המכה הרצינית יותר הייתה ממש עכשיו".
"אני מכיר הרבה חקלאים, ואני משווק מוצרים שלהם, הכל מאזור הדרום, והבאתי את הכל לפה", מספר זליגמן, "התירס ממושב סגולה, התותים משדה צבי, העגבניות שרי מאוהד, המלפפון מפרי גן. הכל מהדרום".
"זה היה מאוד נחמד לבוא לפה היום. אנשים באים, קונים, מרגיש אותי שאנשים קונים, רוצים לעזור ולפרגן", הוא מוסיף.
"העסק היה סגור לאורך כל המבצע"
נדב כהן (36) עבר לפני שנתיים ממרכז הארץ לאופקים, שם הקים את משתלת 'הלל'. "המקום הזה מטורף. אנשים באים, מפרגנים, זה ממש מחמם את הלב. זו פעם ראשונה שאני פה ביריד", הוא מספר ל'דבר' בהתלהבות.
כהן עוסק בתחום הגינון כבר 15 שנה, אבל את המשתלה שלו הקים רק אחרי שעבר עם המשפחה מהמרכז לאופקים. "פחות התחברתי למרכז, עם הצפיפות, העומס והפיח, ורציתי מקום יותר שקט, יותר שכונתי. קנינו בית באופקים ופתחתי את העסק", הוא מסביר.
"התחום הזה הוא בגנים שלי. לאבא שלי ז"ל הייתה משתלה, לאחי יש משתלה גדולה במושב זמרת בעוטף עזה, ואחי הגדול הוא גנן מצליח, ואני תמיד עסקתי בזה", הוא אומר, "אני קורא לזה 'מחלה בריאה', זה משהו שהוא ממש בדם שלי".
כהן מספר שמבחינת העסק, הם דווקא הצליחו להסתדר בתקופת הקורונה. אבל השבועיים האחרונים היו מאוד קשים. "הרבה אנשים היו בבית, יותר אנשים נחשפו לגינון וטיפחו את הגינות ואת המרפסות, אז הייתה קצת עבודה יחסית לתקופה".
"בשבועיים האחרונים היה מאוד קשה עם הלחימה, חווינו הרבה אזעקות, ישנו בממ"ד, והעסק היה סגור לכל תקופת המבצע. אבל בסדר, מתגברים", אומר כהן, "בצוק איתן הייתי במילואים, חוויתי מלחמות ומבצעים, אבל להיות בעל עסק בלחימה זה קשה. אתה מרגיש הרבה חוסר אונים, ומה שמחזיק אותך זה האמונה שיהיה בסדר עוד מעט. בגלל זה מרגש להגיע לכאן ולהיחשף לעוד אוכלוסיות ואנשים".
