"זה המצעד הראשון בחיים שלי, יצאתי מהארון לפני כמה חודשים" אומר גל אלפר (29) מחיפה. "ההרגשה פה מטורפת, יש כל כך הרבה אנשים ואפשר להיות מי שאתה בלי להסתיר. בן הזוג שלי פחד להגיע, בגלל הבחור שנעצר לפני יומיים. אני קצת חושש, מסתכל לצדדים, וגם ההורים שלי חששו שאבוא, אבל חשוב לי להגיד שאנחנו כאן. אני רוצה להיות אבא מתישהו, וירושלים היא המקום שהכי חשוב לצעוד בו, כי פה מקבלים את ההחלטות".
מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים התקיים היום (חמישי) בפעם ה-19, לאחר שבשנה שעברה נדחה בשל מגפת הקורונה. במהלך המצעד, הפותח את אירועי הגאווה בישראל, התרחשו במהלך השנים אירועי אלימות קשים, ששיאם היה דקירתה למוות של הנערה שירה בנקי ז"ל, על ידי ישי שליסל. עשור לפני כן, ביצע אותו שליסל את פיגוע הדקירה הראשון שלו במצעד בירושלים, ופצע שלושה מהצועדים. מאז הרצח, מוצבת תמונתה של בנקי ז"ל בנקודה בה נדקרה למוות, כשהצועדות והצועדים מניחים לצידה פרחים.
המצעד בירושלים ידע מיומו הראשון מחאות מצד אנשי ימין קיצוני, בעיקר אנשי להב"ה, וחרדים קיצוניים שנוהגים להפגין מולו, להניף שלטי נאצה, לירוק על הצועדים, לקלל ולאיים באלימות. גם קשיים כלכליים וארגוניים מלווים את המצעד לאורך השנים מה שהביא השנה לביטול הבמה שהוצבה בשנים קודמות בגן העצמאות.
לקראת המצעד, ונוכח האירועים האלימים בין יהודים וערבים בחודש האחרון בירושלים, נערכה משטרת ישראל בכוחות מתוגברים של אלפי שוטרי מג"ב, יס"מ ומתנדבים כדי להבטיח את בטחון הצועדות והצועדים. ביום שלישי בלילה עצרה המשטרה אזרח יהודי שהתפרע ברחובות העיר ואיים לפגוע בצועדים במצעד הגאווה, והבוקר (חמישי) נעצרו שני צעירים יהודים שתלו שלטי שטנה נגד המצעד.
"המצעד הזה הוא כמו בית בשבילי" אומרת עו"ד שרון שטרן, מוותיקות הנאבקים על קיום מצעדי גאווה בירושלים. "הוא מסמל את הצלחתו של הבית הפתוח ואת הידיעה שמירושלים אפשר להוביל שינוי בתודעה ולהגביר את האהבה ואת הכוח שלנו. כשמסתכלים על זה 20 שנים אחורה, זו הגשמה. קהל גדול, לא רק להט"בים אלא ירושלמים וישראלים בכלל, חילוניים ודתיים, יהודים וערבים".
למצעד הירושלמי אופי שונה מזה של המצעד בתל אביב. הוא "מסיבתי" פחות ומחאתי יותר, משפחתי ודתי יותר, והוא מאפשר ללהט"ב רבים הנמצאים בשלבים ראשוניים של יציאה מהארון להשתתף לראשונה באירוע המזוהה עם הקהילה הגאה. תמונות הצועדים, ותשובותיהם לשאלה "מה הביא אותך לצעוד", מעידים יותר מכל על אופיו המיוחד של הכינוס השנתי החשוב הזה.
דב מורל (27) מירושלים, הגיע עם שני ילדיו.
"אני עצמי לא חלק מהקהילה הגאה, אבל זו הפעם השנייה שלי במצעד. היו מצעדים שניסיתי להגיע גם לפני כן אבל המשטרה עצרה אותי בדרך כי יש לי עבר פלילי מהתקופה בה הייתי נער גבעות. כאדם דתי, חשוב לי לחזק את הנערים והנערות שבארון וחוששים לצאת ממנו, במיוחד בקהילות דתיות".
רעות בן עמי (27) מירושלים, מורה לתנ"ך בחטיבת ביניים בצור הדסה.
"אני צועדת מאז כיתה י"ב כל שנה. בשבילי גאווה זה ללכת בביטחון, כמו שאני, ועם בת הזוג שלי. כמורה אני גם באה עם מסר שחשוב לי להעביר לתלמידים שלי. שיהיו מי שהם, בטוחים וגאים בעצמם".
עמנועל ז'ופרה, איטליה, ראש משלחת האיחוד האירופי בישראל.
"עבור האיחוד האירופי המאבק נגד כל סוג של אפליה הוא חשוב מאוד. לכל אחד הזכות לזהות עצמית והזכות לאהוב את מי שהוא רוצה. חשוב לנו לייצר שותפויות בכל העולם סביב הערכים האלו, ולהבטיח זכויות ללהט"ב".
יולי גרין (18), מכפר ורדים.
"לפני שנתיים הייתי במצעד וכאן הבנתי שאני 'בי'. השנה זו הפעם הראשונה שאני באה כטרנסית מחוץ לארון. מבחינתי גאווה זה זכות ויכולת לחיות את החיים שלי כמו שאני באמת".
נעה משל (19), קומונרית בקן מודיעין של הנוער העובד והלומד.
"זה המצעד הראשון שלי מחוץ לארון. כשאני באה עם החברים שלי מהתנועה למצעד הגאווה זה נותן לי כוח מטורף. הרגשה של אהבה באוויר. זה שהתנועה לוקחת חלק במצעד זה דבר אדיר, זה מדהים וכל כך מחזק".
אמור דיאבלה אנטוניה דה לה פור (25), מפרדס חנה.
"אני אוהבת לעשות פורח. אוהבת מצלמות. אוהבת שמריעים לי. אני צועדת כל שני וחמישי פשוט עכשיו גם אתם באתם".
תמיר מנצור כרמל (38) מירושלים, והילדים להב ודגן.
"אני צועד בכל שנה מאז ששירה בנקי נרצחה, חשוב לי לבוא ולהשמיע קול. להראות שירושלים היא עיר נורמלית שכל אחד יכול לחיות בה".
דקל יהוד (30) מתל אביב, מרכז את הקבוצות הדתיות בארגון הנוער הגאה איגי.
"עבור הקהילה הדתית הגאה הנוכחות בירושלים מאוד חשובה. ירושלים היא חלק גדול בזהות שלנו, וללכת פה בראש מורם בעיר שלנו זו זכות מיוחדת. למצעד הגיעו כמה מאות חניכי איגי, ביניהם קבוצה מלוכדת של חניכות וחניכים דתיים. המצעד בירושלים מתאים לכל הגוונים של הקהילה במהותו, כי זו הפגנה ומחאה משותפת ויש פה מקום לכולם. יש פה מקום לשומרי תורה ומצוות ואנחנו העדות לזה".
נועה סתת (44), ממובילות המצעד הירושלמי וכיום ראש המרכז לדת ומדינה של התנועה הרפורמית, ובתה זוהר (4).
"המצעד זה דבר מדהים, זו אחת הממתנות לעיר, יום של שמחה ושוויון. מלבד הפקקים, הלוואי שכל יום ירושלים היתה נראית ככה. כיף לראות את הנוכחות הטרנסית והנוכחות הדתית שגדלו בשנים האחרונות".
לוסי (16) מתקוע (לשון פניה 'אתם'), וזאנדר (18) מארמון הנציב בירושלים.
"זו פעם ראשונה שלנו במצעד וזה מרגש מאוד. הגענו עם ההורים. כמו שאפשר לראות עלינו, באנו כי אנחנו מאוד גיי. מצעד הגאווה בשבילנו זה להרגיש בנוח. המסר מבחינתו זה פשוט ליהנות. להיות בלי דאגות".
ישי שוקרון (25) מירושלים, אור פרידמן (29) מחיפה, "מיסטר בר" ישראל, ונועם רוט (39) מחיפה.
"להיות דוב ("בר") זה להיות להט"ב שמערער על אידיאל היופי. בשבילנו כולם יפים בכל גוף, בכל צורה, בכל כמות שיער".
מייגן מדרום קרולוניה, ארה"ב, עושה בארץ פוסט דוקטורט בכימיה.
"זו פעם ראשונה שלי במצעד גאווה בחיים, וזה כאן בישראל, וזה נחמד. לא גדלתי עם כל המצב הביטחוני הזה, זה מאוד שונה מארה"ב. הגעתי עם חברים ישראלים ואני נהנית".
שמעון זיסין (67), היה בכנס עם אשתו באחד המלונות הסמוכים.
"ניצלנו את ההזדמנות כדי להגיע לכאן ולתמוך בגאווה ובסובלנות שאנחנו צריכים עכשיו יותר מתמיד. זו הפעם הראשונה שלי במצעד גאווה, שמח פה. אני מרגיש צעיר, יש מוסיקה ואנשים שמחים ורוקדים. רציתי לראות את הצעירים שיודעים לחגוג ביחד ולחיות ביחד".