במים הקרירים והכחולים של נחל האסי השתכשכה ביום שלישי השבוע משפחת לביא-לוי-לרנר מירושלים, שהגיעה לנופש בקיבוץ ניר-דוד. גם עומס החום ששרר בעמק בית שאן לא הפריע לציוץ הציפורים, לדשאים המוריקים ולברבורים השחורים, שקיבלו פינה משלהם על גדות הנחל. בני המשפחה שואלים את נריה, בן ה-13, לדעתו על סגירת מקטע הנחל שעובר בשטח הקיבוץ רק לחברי הקיבוץ ולנופשים בו.

משפחת לוי-לביא-לרנר שהגיעה להתארח בניר דוד, רוחצת בנחל האסי (צילום: יהל פרג')

"אני בעד שיהיה פתוח לכולם", הוא אומר ונכנס למים הצוננים בזהירות. "אבל תראה, הבתים של התושבים ממש פה, תאר לך שכל עם ישראל היה בא אליך הביתה?", מאתגרת אותו אחת הדודות, "אז אני בעד שיהיה סגור", "אוקי, אבל מצד שני זה משאב טבע של כולם, לא?", "טוב, אני לא יודע", הוא אומר וצולל.

השבוע (שני) הציגה המדינה את עמדתה בעתירה לבג"ץ שהגיש חבר הכנסת יינון אזולאי (ש"ס) הדורשת לאפשר לציבור הרחב גישה לנחל האסי. בתוכן התגובה, המדינה קוראת ליצירת תכנית המאפשרת כניסה של הציבור לכל שטחי הנחל, כולל מעבר ציבורי בשטחי הקיבוץ. "ראוי לבחון האפשרויות להנגשת הנחל בדרך שאינה עוברת דרך אזור המגורים בקיבוץ", נכתב בתגובת המדינה, "יחד עם זאת, גם אם הגישה לנחל מחייבת מעבר בשטחי המשבצת של הקיבוץ, הרי שלא ניתן למנוע אותה מהציבור הרחב באופן גורף".

שלושה גלים של מאבק

חברי ניר דוד הפכו בעמל כפיהם את הנחל שסביבו הוקם הקיבוץ בשנות השלושים לשכיית חמדה. השאלה מי יכול ליהנות ממנה עומדת במוקד מאבק משפטי, פוליטי וחברתי כבר מעל עשור, ובשלב זה, פתרון אינו נראה באופק. שבע דקות נסיעה מהכחול המופלא של האסי נמצא האפור האורבני של בית שאן, שתושביה דורשים גישה למקום.

פינת הברבורים השחורים על גדות נחל האסי (צילום: יהל פרג')

ההחלטה על סגירת מקטע הנחל שעובר בשטחי הקיבוץ לציבור הרחב התקבלה על ידי הקיבוץ בשנת 2010. המאבק על אפשרות הכניסה לנחל ידע שלושה גלים: ב-2011, ב-2015, ובשנה שעברה. כל סיבוב כזה הפך ליצרי יותר, אלים יותר משני הצדדים ורחב יותר. השיא הגיע בקיץ שעבר, בהפוגה שבין סגרי הקורונה, כשאלפים הגיעו מדי שבוע להפגנות מול השער הצהוב של ניר דוד, שהפך למוקד חיכוך בין תושבי בית שאן ותומכים רבים מכל הארץ, לבין חברי הקיבוץ שקיבלו תמיכה מהתנועה הקיבוצית.

"יש תחושה רצינית של התרוממות רוח, אבל גם רגשות מעורבים", מספר נתי וקנין, מהמובילים של המחאה לשחרור האסי. "נכון שהמדינה נתנה גושפנקא סופית למה שאנחנו טוענים, שמדובר בשטחים בבעלות המדינה, ושצריך לאפשר את זכות היסוד לחופש התנועה ולתת לכולם להיכנס. לפי סעיפים 7-12, צריך עוד היום לפתוח את הכניסה המערבית, ובטווח הרחוק להכשיר שני שערים נוספים. האמירה חדה – מדינת ישראל מזהה שהסכם הפשרה לא יעבוד. אחרי שהמאבק דעך קצת, הגענו לצומת שבית המשפט צריך להכריע בו".

"לקיבוץ אין אפשרות לעשות הסכם עם גוף אזרחי"

לביא מאירי, מזכיר קיבוץ ניר דוד מזה שלושה חודשים, אומר שעמדת המדינה דומה מאוד להצעת הפשרה שהוצעה ביולי שעבר, לפיה כלל הציבור יוכל להיכנס לרחוץ במי הנחל בשטח הקיבוץ, באזור המרוחק מבתי התושבים. "למחרת הצעת הפשרה הייתה פה הפגנה סוערת ליד השער, לא יודע למה המוחים לא קיבלו אותה."

ההפגנה ההיא, אומר מאירי, הובילה את אנשי הקיבוץ למסקנה שאת השיח וההסכמות על הנחל הם צריכים לנהל עם המדינה ולא עם המוחים. "הם נכנסו לקיבוץ בהסכמה של המשטרה, שאמרה ש'הם מתבשלים בחום בואו תנו להם', ותוך שנייה הם היו בכל הקיבוץ. לנו זה נתן את ההבנה שאיתם אי אפשר לעשות הסכמים. הסכמים צריכים להיות עם המדינה. לקיבוץ אין אפשרות לעשות הסכם עם שום גוף אזרחי כזה או אחר, אנחנו רוצים משהו מסודר, מוסכם ע"י המדינה."

גם בסיבוב הקודם של המאבק, ב-2015, הייתה עמדת המדינה שצריך לאפשר לציבור הרחב גישה לנחל, אך מאירי מדגיש שהפתרון שהוצע היה פתיחת מקטע אחר, סמוך לקיבוץ, והוא לא קודם בסופו של דבר. "עמדת המדינה מ-2015 הייתה שצריך למצוא איזון בין הזכות של אזרחי מדינת ישראל להגיע לנחל ובין תושבי הקיבוץ ששגרת חיינו לא תופר. הם ראו אז אפשרות בפתרון בנחל עמל קדום, כאפשרות שבינתיים נותנת איזשהו מענה, האפשרות הזו בינתיים לא קמה, ולא בגללנו."

מזכיר ניר דוד, לביא מאירי, מצביע על מפה היסטורית של הקיבוץ (צילום: יהל פרג')

למרות הדמיון בין עמדת המדינה הנוכחית להצעת הפשרה שהוצגה בקיץ, מאירי אומר שהיא אינה מתייחסת לסוגיות שדורשות מענה. "המדינה נתנה עכשיו משהו מאוד כללי, אין פתרון למקרה של תביעה, הצלה, חניה, ניקיון."

אבל מדובר באזור ציבורי.
"ומי לוקח אחריות?"

מי לוקח אחריות בנחל הקיבוצים?
"גופים של המדינה."

אז ככה צריך להיות, לא?
"אבל המדינה לא אמרה את זה. היא מטילה את זה על המועצה האזורית והקיבוץ."

מאבק ערכי

נתי וקנין מעריך שבניר דוד עדיין לא הפנימו שעמדת המדינה מחזקת את טענות המוחים. "זה כמו חמשת שלבי האבל, הם בשלב ההכחשה, ואני מקווה שזה יעבור מהר. הם יודעים שזה משאב טבע ציבורי, אבל שבוים בתאוריה שהנחל הזה שלהם. אתה יודע מה זה לקום כל בוקר לנחל מתחת לבית שלך כל החיים? אפשר להתכחש, אבל כל מי שקורא את עמדת המדינה מבין שמדובר בזכויות קניין, בזכות יסוד לחופש תנועה, חוק המים. יהיה קשה לערער עליה".

לוקנין חשוב להדגיש שהוא נאבק על ערכים, שגם בין חברי הקיבוץ יש מי שמאמין בהם, אבל הוא דורש מהם לקיים אותם גם כשיש לכך מחיר. "על מה אנשים נלחמים בבלפור, במחאות יוקר המחייה ובמאבקי סטודנטים? להמון מאבקים חברתיים יש בסיס משותף, שנוגע במושגים בסיסים כמו שוויון וצדק. זה לא הגיוני שאותו חבר קיבוץ, שמניף את דגל השוויון, מכניס אותו לתיק כשהוא עובר בשער הצהוב."

אתה היית מוכן לוותר על הנוחות שלך, בבית הפרטי שלך, כדי לממש ערכים כמו שוויון?
"אני גר בעיר, מתחת לבית שלי יש פארק, ויש פעילויות גיבוש, ואני מוכן לוותר על השקט בנקודות מסוימות, בעצימות מסוימת. בניר דוד לא מוכנים לוותר על כלום, אבל תמורת תשלום הם מוכנים לוותר על הכול. זו לא בושה להתפרנס ממשאב טבע ציבורי, אבל לא לגיטימי לטעון שכניסה לנחל פוגעת במרקם החיים של הקיבוץ, ובמקביל להפעיל מסעדנות וימי גיבוש וקייאקים, שבהם יכולים להיכנס 800 איש שפוגעים במרקם החיים של הקיבוץ, ובגלל שזה מכניס לי כסף אני מדלג על זה. איך מודדים ערך? תמורת סכום נכון אפשר לוותר עליו?"

איך אתה יודע שיש שם 800 איש שפוגעים במרקם החיים של הקיבוץ והם מוכנים לחיות עם זה?
"הייתי מוביל קבוצות בליבו של הנחל, עם מוזיקה והפעלות, בקייאק. בבוקר, בצהריים, בלילה. חברי הקיבוץ היו מסתכלים עלי בחצי עין, אבל בגלל שזה מכניס כסף בלעו את זה".

"אנחנו שומרים על החיים שלנו"

התגובה הראשונה של מאירי לשאלה האם הוא מבין את האנשים שמפגינים בשער הקיבוץ, היא "מה זה קשור?".

זו שאלה, האם אתה מבין שלך יש נכס שלאנשים אחרים אין, ושיחסי הכוחות לאורך השנים עיצבו את היחס שלהם אליך, ושלך אליהם. האם ברמה האנושית זה יושב לך בראש?
"על זה אני לצערי לא מדבר, כל עוד העסק הזה יתמקד באסי ולא ביחסי שכנות טובה, מעבר לעסק הזה."

אבל זה עובר דרך האסי.
"זה לא עובר דרך האסי, וזה לא שייך לאסי. הם מבינים היטב, כמו שאנחנו מבינים היטב, שזה לא יוכרע בשער, זה יוכרע במקום אחר. בוא נשים את העסק הזה, ניתן לבתי המשפט להכריע מה שיכריע, ונקבל את האמירה שאנחנו שומרי חוק, שהם שומרי חוק, ונבנה עכשיו יחסי שכנות טובה."

"אתה שואל אותי אם אני מבין אותם? בוא נדבר רגע על האיזון מנקודת המבט שלי. מה הם מבקשים? הם מבקשים לפתוח את הנחל, את השער הצהוב לכל דיכפין. בגן השלושה, כל שבת נתונה של קיץ נכנסים לפחות 5,000 איש, בתשלום ממוצע של 40 שקלים. דמיין מה יכול לקרות כשנפתח את השער? 20,000 איש? ניהלתי את התיירות של ניר דוד, אני יודע מה קורה כשאתר נפתח בחינם. אין אפשרות לקיים יישוב ופארק באותו תא שטח. זו נקודת המוצא. הם מבקשים זכויות של בילוי, ואני מבקש זכויות של חיים, זה ההבדל. "

זה לא בילוי בקניון, זה בילוי במשאב ציבורי, יש לזה משמעות.
"אתה מבין שהדבר הזה הוא בלתי אפשרי, ובהינתן שהפתרונות האפשריים הם או בעיר בית שאן, או מחוץ לקיבוץ, או מחוץ לאזור המגורים בקיבוץ, יש פתרון. לא צריך ללחוץ עד הסוף כי זה יחרב את החיים של הקיבוץ. אנחנו לא שומרים על זה שהנחל יהיה רק שלנו, או נדל"ניסטים, או אמירות אחרות, זה ממש לא ככה, אנחנו שומרים על החיים שלנו. אנחנו השקענו פה דם יזע ודמעות, כדי לבנות לנו את צורת החיים שאנחנו רוצים לחיות בה, לא ניתן שיחרבו אותה, בשביל שאנשים מסוימים במדינת ישראל יוכלו לבלות."

ובכל זאת, האם אתה מבין מה מפריע למוחים?
"תשאל את עצמך לפני שאתה שואל אותם. למה הפתרון שהציעו ג'קי לוי ויורם קרין להזרמת מים בתוך העיר בית שאן לא מספק אותם? כי שום דבר לא מספק אותם, עד שזה לא יהיה פה, בתוך אזור המגורים, שום דבר לא יספק אותם, זו התשובה על ההצעה של נחל עמל קדום. חד וחלק, זו האמת."

צילום אווירי של נחל האסי בקיבוץ ניר דוד (צילום: מנחם נדרמן/פלאש 90)

"זה לא ייגמר בהפגנות שלהם בשער, הם ימשיכו כנראה להפגין, ואנחנו נמשיך לא לתת להם להיכנס. אנחנו הבנו את זה מזמן, שפתרון מול קבוצת אזרחים לא יכול להיות. ההסכם יהיה מול המדינה, אנחנו אזרחים שומרי חוק ואנחנו נכבד את החוק. יכול להיות שאנחנו נאבק ונערער והשד יודע מה, כל עוד אין משהו חלוט, ברגע שזה יהיה, מול המדינה ולא מול קבוצה טובה או פחות טובה, אי אפשר להגיע איתם להבנה, לא בגלל האנשים שהם".

איך באופן אישי אתה חווה את השנים האלו?
"אני רק חודשיים מזכיר. כחבר קיבוץ זה משבר, אתגר, אבל בקיבוץ הזה התגלו כוחות שעבורי לפחות היו חבויים עד תחילת המשבר. יש פה רוח איתנה, של התנדבות, חוסן קהילתי וחברתי, ואנשים מרגישים שהם נאבקים על הבית שלהם, וכשאתה נלחם על הבית אתה נותן פייט. המחאה הזו לא תשבור אותנו."

"זה לא יהיה רק האסי"

וקנין אומר שכדי להיכנס לתודעה, המחאה על האסי חברה למאבקים ושסעים חברתיים רחבים ממנו. עם זאת, בסופו של דבר, הוא חזר להיות מאבק לוקאלי. "כל מאבק, כדי להיכנס לתודעה צריך לתפוס צד ועקרונות יותר גדולים מנחל בבית שאן. ניסו מזרחים אשכנזים, עירוניים וקיבוצניקים,  ישראל השנייה וישראל הראשונה – כל מיני מושגים כבדים שניסו להשליך על המאבק הזה. זה תרם לו בהתחלה, אלו המנועים הרקטיים. אבל בשלב מסוים התנתקנו מהם, והמאבק מתנהל בזכות עצמו, בזכות הערכים שלו ובזכות אותו שינוי".

יש למאבק יעדים נוספים?
"בתור מוביל המאבק, זה לא יהיה רק האסי. אם ב-2021 יש אגודה או קיבוץ או מושב שחושב שלנכס נחל יעבור בשתיקה, אנחנו נהיה כאן. לאחרונה הצלנו שני משאבי טבע מניכוס – אחד מהם קטע מנהר הירדן שניסו לנכס, ותגובה מהירה שלנו גדעה את זה.

"היתה פה הדרה, היתה פה אפליה. עד היום רואים חלוקה לא שוויונית של אותה עוגה. פועל יוצא של כל אלו זה הנחל. מי שלקח את השטחים הכי אקסקלוסיביים אלו הקיבוצים. הציוויליזציה תמיד יושבת ליד משאבי טבע. זה היה העיקרון של הכשרת הישוב שעלו בשנות השלושים והארבעים, אבל כיום אותו קו מחבר נקטע. יש קיבוץ שיש לו נחל פרטי, כי הקבוצה שהוא היה שייך אליה משכה בחוטים. המודל הזה לא עובד היום, עכשיו זה אסופת אינטרסים."

עמק המעיינות או עמק בית שאן

וקנין רואה סמליות בבחירת היישובים שמסביב לבית שאן לשנות את שם המועצה האזורית שמקיפה את העיר מ'עמק בית שאן' ל'עמק המעיינות'. "העמק הזה הם עמק בית שאן, ואלו מעינות בית שאן. הטרמינולוגיה הזו מנסה לנכס את המעיינות, ליצור בתת מודע שהנחלים שייכיים למועצה, אבל צריך להכיר את ההיסטוריה. בפרפרזה על המשפט של יגאל אלון, 'עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל', אז בן עמק שלא יודע וזוכר את ההיסטוריה של העמק, כנראה שיקחו לו את הנחל".

"כל קבוצה חייבת להחיל עליה את כל החוקים בצורה מלאה"

אולי אם היה קם קבינט פיוס בממשלה היוצאת, והייתה מונחת על שולחנו סוגיית האסי, ייתכן שהיה אפשר להגיע לפשרה בה שני הצדדים מנצחים. בינתיים, למרות שהרוחות בחודשים האחרונים נרגעו, כל צד מתבצר בעמדתו, והחום של הגבול המזרחי של ישראל לא מסייע.

כשמאירי נשאל האם הוא מאמין ביכולת להגיע לרגיעה וליחסי שכנות טובים לאחר שהמדינה תחליט על פתרון, הוא מתעקש שזה אפשרי. "אני רואה את זה כבר היום. יש עמדה של המדינה, הם שמחים. שמעתי, ראיתי שהם חוגגים נצחונות, היתה תמונה שלהם בידיעות ליד השער. ניצחתם. ניר דוד יכולה, אם זה יהיה בהחלטה של בית המשפט, יכולה בגדול לחיות עם העסק הזה, בואו עכשיו נדבר על יחסי שכנות טובה. נכניס את הג'יני לתוך הבקבוק, ונשים את האסי בצד. הוא יוכרע לא פה, לא בעמידה בשער ולא בעמידה האיתנה שלנו מול השער".

וקנין מדגיש שאינו מתנגד לקיבוצים באופן כללי, ולכל קהילה שמעוניינת לקיים צורת חיים אוטונומית. "יש מקום לקבוצות שונות, עם צורות חיים שונות. כל עוד הן כפופות לחוקי המדינה. זה לגיטימי. לא יכול להיות שחוק יסוד לא יחול על קיבוץ במדינת ישראל. צורת חיים זה יפה, כל קהילה תחיה איך שהיא רוצה, אבל הריבון קבע חוקי יסוד, וכל קבוצה סגורה חייבת להחיל עליה את כל החוקים בצורה מלאה".