"אנחנו עדים לחזרה של הפינויים" אומרת ריקי כהן בנלולו, פעילה חברתית בתחום הדיור הציבורי, "זו מגמה הפוכה ממה שהצלחנו לעשות בתקופת גלנט, שנעצרו הפינויים אחרי לחץ רב מאוד. גם בתקופת הקורונה המשרד הקפיא פינויים עד כמה שידוע לנו, אבל עכשיו יש ממש מלא מקרים של פינויים ואיומים".
שבוע שעבר פעילות למען דיור ציבור נזעקו לדירה של שלמה, תושב דיור ציבורי בן 55 מיפו, שהרשויות החליטו שאינו זכאי ואיימו לפנותו אחרי 47 שנים בהן חי בדירה. "הפינויים ממשיכים בכל הכיוונים" אומרת כהן-בן לולו "גם בדיירי דירות שקיבלו את הדירות כדין, וגם אנשים שנכנסו לבתי דיור ציבורי לא מאוישים. בתחילת הקורונה אמרו שיקלו על בעלי המשכנתאות אבל לדיור הציבורי לא ניתן פתרון, והדיירים נשארו מופקרים".
נכון לסוף 2019, בישראל יש 53,000 דירות במאגר הדיור הציבורי. בתקופת גלנט אמנם נוספו 1,000 דירות למאגר והוקפאו פינויים, אבל המגמה הכללית בשנים האחרונות היא עדיין ירידה מהירה במלאי, כשחלק מהדירות נמכרות או יוצאות משימוש. למרות התנאים הקשוחים, בתור לקבלת דירה מחכות אלפי משפחות שנמצאו זכאיות.
"אין שום תכנית מעוגנת בחוק או פתרונות ברורים. מה הפתרון בזה שהוציאו בנאדם שמבקש דיור ציבורי מהבית והכניסו משפחה אחרת? זה קוסמטיקה. אין מלאי, והדירות שיש דלות ומאחוריהן רשימות ארוכות". בנלולו מספרת על דייר נוסף שהיה אתה בקשר בימים האחרונים, שנמצא בסכנת פינוי מידי לאחר שבמשך שנים נע בין דירות. "אם אומרים לאדם שנים שהוא מקום ראשון בתור ועכשיו יביאו משהו אחר במקומו, אז מי מחכה בכלל בתור?"
בתקופה הקרובה קואליציית הדיור הציבורי תצא בתכנית פעולה מול הממשלה החדשה, שבינתיים לא התייחסה לסוגיה בכלל, אם לשפוט על ההסכמים הקואלציוניים "אנחנו נמשיך לפעול כדי לקדם את האינטרסים שלנו כבר בממשלה הקרובה. בנט דיבר הרבה על תכנית סינגפור, אבל האם הציבור יודע ש73% מהדיור שם הוא ציבורי?"
"הגיע הזמן לחוקק את הזכות לדיור"
"מממשיכים למכור דירות אבל לא מוסיפים לבנות" אומר ד"ר איציק ספורטא, מרצה בבית הספר למנהל באוניברסיטת תל אביב, ופעיל חברתי. ספורטא מספר שבעשור האחרון, תחת כהונתו של שר השיכון אריאל אטיאס (ש"ס), הובטח שעד 5% מהדיור שיבנה בשנה היה דיור ציבורי, ובנוסף אליו יבנה דיור בר השגה. "הבטיחו הרבה, אבל לא הלך. תחת גלנט נוספו 1,000 יחידות, אבל הדרישה היא בעשרות אלפיים. המצב הרע הזה הולך להמשיך".
לדעת ספורטא, אם היה נחקק חוק זכויות חברתיות, שהיה בין ההצעות שהועלו במחאת האוהלים לפני עשור, הוא היה מחייב את בית המשפט להורות על המדינה לבנות את הדירות " אם יש זכות דיור ואנשים לא דרים – יש לך בעיה".
בן לולו מבקשת לחזור לועדת הדיור הציבורי שראשה עמדה ח"כ אורנה ברביאי (יש עתיד) שהתכנסה בשנת 2016. ברביאי, האלופה הראשונה בתולדות צה"ל, סיפרה על עצמה שבילדותה גרה בדירה אליה נאלצה אמה לפלוש. היא עמדה בראש ועדה שדנה בנושא הפינויים בדיור הציבורי אותה מינה גלנט לאחר מאבק ציבורי של שנים, שכהן-בנלולו הייתה ממוביליו. למרות שחלפו חמש שנים וחמש ממשלות, מסקנות הועדה לא תורגמו לתכנית אופרטיבית אבל יצרו, לראשונה, מסמך מקיף ששופך אור על אחריות המדינה.
"בהיעדר מענה מספק בחרה המדינה להקשיח את התנאים לזכאות בדיור הציבורי והפכה קבוצה גדולה של אנשים 'ללא זכאים' – למרות שבפועל המציאות בה הם שרויים קשה יותר" כתבה ברביאי, במסמך שתיאר את תולדות הפקרות הדיור הציבורי על ידי המדינה מימי קום המדינה עד חיסולו בשנות ה-90.
הועדה קראה לשינוי דרסטי במדיניות הפינויים והפיכתם לכלי קצה, בא תשתמש המדינה במקרים החריגים ביותר ורק לאחר בדיקה דקדקנית שהדיירים לא זקוקים לדירות. בין היתר קבעה הוועדה, שהמדינה צריכה לשוב לפעול לבניית ורכישת דירות עם אימוץ יעד אסטרטגי של עד 5% מכלל מלאי הדיור, יצירת מתווים לשכירות ארוכת טווח מפוקחת, ועוד. כעת מתכוונים הפעילים להחזיר את התכנית לשולחנה של הממשלה החדשה.
