ב-5 ביוני 1981 נפטרו חמישה צעירים בעיר לוס אנג'לס. החמישה לא הכירו זה את זה, אך כולם נפטרו מסיבוכים של דלקת ריאות שמרבית האוכלוסייה נחשפת אליה מבלי לפתח תסמיני מחלה משמעותיים. מותם סימן את תחילתה של מגפת האיידס בארה"ב וברחבי העולם המערבי. 40 שנים מאוחר יותר, ובעיצומה של מגפה עולמית העשויה להתברר כמשנה סדרי עולם לא פחות מהאיידס, החזרה לסיפור המגפה ההיא מטלטלת ופוקחת עיניים.

נגיף ה-HIV, אשר בהעדר טיפול מונע גורם למחלת האיידס, התפתח לראשונה באפריקה מתישהו במחצית הראשונה של המאה ה-20, כמוטציה של נגיף התוקף קופי אדם. הנגיף זוהה (בדיעבד) בשרידי אדם שנפטר בקונגו ב-1959.

מאמר "הסרטן של ההומואים" בגליון דצמבר 1981 של הירחון mandate. ישנן סברות שהנגיף היה קיים בארצות הברית כבר באמצע שנות ה-50.

כיוון שמרגע ההדבקה ועד התפרצות המחלה עשויות לחלוף שנים ארוכות, כשזוהה האיידס לראשונה בארה"ב התפשטות המגפה כבר היתה בשיאה. ישנן סברות שהנגיף היה קיים בארצות הברית כבר באמצע שנות ה-50, ובשנות ה-70 של המאה העשרים תועדה בגברים הומוסקסואלים "תסמונת מעיים" שמקובל לזהות אותה כיום כהתפרצות ראשונית של האיידס.

בפברואר 1981 היו בארה"ב 1025 חולי איידס מאובחנים ו-394 מקרים מאומתים של מוות מהמחלה. במהלך שנות ה-80 המוקדמות החלו להתגלות התפרצויות מקומיות בקהילות ההומואים בערים הגדולות של ארצות הברית, בראשן ניו יורק וסן פרנסיסקו. המחלה כונתה בתחילה "כשל חיסוני של הומוסקסואלים", ואף "סרטן ההומואים".

המקור: וירוס חדש

ב-1982, טרם זוהה מקור המחלה באפריקה, קיבלה המחלה החדשה את השם איידס (AIDS, ראשי תיבות באנגלית של תסמונת כשל חיסוני נרכש). באותה שנה גם נפטר בישראל חולה האיידס הראשון.

רוברט גאלו, מגלה וירוס ה-HIV, שנת 1983. נגיף (ליתר דיוק "רטרו-וירוס") לא מוכר, שבודד מתאי דם לבנים של חולי איידס (צילום: ויקיפדיה)

בשנת 1983 גילו שתי קבוצות מחקר נגיף (ליתר דיוק "רטרו-וירוס") לא מוכר, שבודד מתאי דם לבנים של חולי איידס. הקבוצה האמריקאית בהובלת רוברט גאלו (Gallo), והקבוצה הצרפתית בהובלת זוכה פרס הנובל לעתיד לוק מונטנייה (Montagnier), פרסמו את ממצאיהן במקביל בכתב העת Science.

עונש מאלוהים

באותה שנה הבינו המרכזים לבקרת ומניעת מחלות בארה"ב (ה-CDC) שהנגיף עובר ביחסי מין, בעירוי דם ומאם לתינוק, ואסרו על גברים שקיימו יחסי מין עם גברים לתרום דם. איסור זה קיים בישראל עד היום.

מצעד הגאווה בניו יורק, 1983. "צריך מחקר, לא היסטריה" (צילום: ויקיפדיה)

מצעד הגאווה בניו יורק, 1983. "המצעד מוקדש לקורבנות האיידס בכל מקום" (צילום: ויקיפדיה)

בשנים הראשונות לאחר גילוי המגפה נמנע ממשל רייגן בארה"ב מלהעביר תקציבים למחקר ולטיפול במחלה. קבוצות דתיות-שמרניות התנגדו לכל פעולה רשמית של מאבק באיידס, בטענה שהמגפה היא מעשה אלוהים ונועדה להעניש את אלו שבחרו באורח חיים הומוסקסואלי. עיריית ניו יורק פעלה לסגירת מקומות בילוי להט"בים, בטענה שהדבר נדרש על מנת לצמצם את היקפי ההדבקה.

שוטרים מחוץ לבר הגאה "מיין שאפט" בגריניץ' ווילג' ניו יורק, 1985. המקום נסגר על ידי העירייה בחשש שהוא "מאפשר פעילות מינית בסיכון גבוהה העשויה לגרום להפצת מחלת האיידס" (AP Photo/Rich Maiman, File)

במקביל, פעולות הסברה של הקהילה הגאה בדבר דרכי מניעת הדבקה ומין מוגן נתקלו בהתנגדות עזה מצד הכנסייה. גורמים נוצרים פעלו נגד הפצה של קונדומים ומידע על מין מוגן, וחוק פדרלי חדש אוסר לדבר עם בני נוער על מין.

מפגינים נגד להט"ב מטרידים צועדים במצעד גאווה במנהטן, 1990. הצועדים קראו לזכויות אזרחיות להומואים וטיפול טוב יותר במגפת האיידס. על השלטים של מפגיני הנגד: "מעשי סדום הורגים". גורמים נוצרים פעלו נגד הפצה של קונדומים ומידע על מין מוגן (AP Photo/David A. Cantor)

הנגיף מקבל שם: HIV

במרץ 1985 אישר מינהל התרופות והמזון האמריקאי (ה-FDA) בדיקה לזיהוי הנגיף הגורם למחלה. בנקי דם החלו להשתמש בה ומקרי ההדבקה ממנות דם החלו לצנוח. גם הצבא האמריקאי החל להשתמש בבדיקה, ומי שהתגלה כחיובי לנגיף לא גויס. באותה שנה הוקם בישראל הוועד למאבק באיידס.

ב-1986 קיבל הנגיף החדש את השם HIV.

במרץ 1987 התייחס נשיא ארה"ב רונלד רייגן לראשונה למגפת האיידס, לאחר שמעל 50,000 אמריקאים כבר אובחנו כחולים במחלה, ומספר המתים במדינה עמד על 20,849. באותו חודש אישר ה-FDA את התרופה הראשונה נגד נגיף ה-HIV, זידוֹבוּדין (הנקראת גם AZT ואזידוֹתימידין), 25 חודשים אחרי שהודגם במעבדה שהיא יעילה נגד הנגיף.

שלטים עם הסיסמה "אנחנו זקוקים למומחים, לא לקנאים" ושלטים הנושאים את פרצופו של נשיא ארה"ב רונלד רייגן, בהפגנה מול כינוס ועדת האיידס הנשיאותית בוושנגטון די.סי, 1987. ממשל רייגן נמנע בתחילה מהעברת תקציבים למחקר וטיפול במחלה (AP Photo/Dennis Cook)

ב-1988 הובילה קבוצת ארגונים בשם ACT UP, "קואליציית האיידס לשחרור הכוח", את ההפגנה הגדולה ביותר בארה"ב מאז ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם, חלק משורה של הפגנות שיזמה הקבוצה להעלאת המודעות לאיידס. הקבוצה הוקמה על ידי המחזאי והפעיל הגאה לארי קריימר, שנפטר בשנה שעברה.

לארי קרמר, ממקימי ACT UP, נואם בעצרת מחאה ביוני 1987. ב-1988 הוביל הארגון את ההפגנה הגדולה ביותר בארה"ב מאז מלחמת וייטנאם (Photo by Catherine McGann/Getty Images)

מפגינים מארגון ACT UP מפגינים מול המשרד הראשי של מינהל התרופות והמזון האמריקאי, במחאה על התגובה הממשלתית למגפת האיידס, 1988. חמישים מהמפגינים נעצרו (AP Photo/J. Scott Applewhite)

שתיקה היא מוות

ב-1990 יצא לאקרנים הסרט הדוקומנטרי "שתיקה = מוות". הסרט התמקד במאבק במגפה בניו יורק וכלל ראיונות עם אומנים מוכרים בהם קית הרינג, אלן גינזברג ודיוויד ווינארוביץ. קית' הרינג נפטר מהמחלה בפברואר 1990, כשלושה חודשים לפני הקרנת הבכורה של הסרט.

כרזת "בורות = פחד, שתיקה = מוות" מעשה ידי האמן קית' הרינג, 1989 (עמותת קית' הרינג)

ב-7 בנובמבר 1991 חשף הכדורסלן כוכב ה-NBA מג'יק ג'ונסון כי הוא אובחן כנשא HIV, ופרש מהשתפות סדירה במשחקים. נשיא ארה"ב דאז ג'ורג' וו. בוש כינה את ג'ונסון "גיבור בעבור כל מי שאוהב ספורט". כשבועיים מאוחר יותר, ב-23 בנובמבר, הודיע סולן להקת "קווין" הזמר פרדי מרקורי כי הוא חולה באיידס (לאחר שאובחן ככל הנראה כבר ב-1987). מרקורי קרא בהצהרתו לידידיו ומעריציו להצטרף לרופאיו ו"לרופאים בכל העולם במאבק נגד המחלה הנוראה הזו". הזמר נפטר קצת יותר מ-24 שעות לאחר שחרור ההצהרה.

פרדי מרקורי (מימין) ומג'יק ג'ונסון. "להצטרף למאבק במחלה הנוראה" (צילום: AP)

מיצב זיכרון המציג שמיכות המורכבת מ-21,000 טלאים עם שמות קורבנות מגפת האיידס מול אנדרטת וושינגטון בוושינגטון די.סי, ארה"ב, 1992. (AP Photo/Shayna Brennan)

פעילי מאבק באיידס במיצג מחאתי של "מוות המוני" סנוך לבית הנופש של הנשיא דאז ג'ורג' בוש במדינת מיין, ארה"ב, 1991. על השלט הקדמי: "118,411 מתים בארה"ב" (AP Photo/Greg Gibson)

ב-1993 עלה על הבמה בברודווי המחזה "מלאכים באמריקה". המחזה, שנכתב ב-1987 על ידי טוני קושניר ובוצע בשנים קודמות מעל במות קטנות בארה"ב ובתאטרון בלונדון, עוסק בהשפעת מגפת האיידס על העיר ניו יורק ותושביה. המחזה זכה בפרס פוליצר ובשני פרסי טוני והיווה נקודת ציון בשינוי יחס הציבור האמריקאי למגפה.

מתוך המיני סדרה מלאכים באמריקה, שהופקה על בסיס המחזה. נקודת ציון בשינוי יחס הציבור האמריקאי למגפה (צילום: יח"צ HBO)

התפשטות המגפה חשפה והעלתה לדיון ציבורי סוגיות עומק הקשורות בקהילת הלהט"ב, ובמרכזן הזכות להינשא. מאחר ומבחינה פורמלית לא היתה כל הכרה בקרבה משפחתית בין בני זוג מאותו מין, בני הזוג של החולים לא יכלו לבקר אותם במחלקות בתי החולים, להתעדכן במצבם הרפואי, לקבל עבורם החלטות רפואיות או לרשת את כספם לאחר מותם. ב-1 במרץ 1993 הוציא ראש העיר ניו יורק דאז, דיוויד דינקינס, צו שהכיר לראשונה בזוגות לא נשואים שחיו ביחד.

דיויד דינקינס נושא את נאום הבכורה שלו כראש עיריית ניו יורק, 2 בינואר 1990. דינקינס, שנפטר אשתקד, היה ראש העירייה השחור הראשון בעיר והראשון להכיר בזכויות משפחתיות של בני זוג מאותו מין (AP Photo/Frankie Ziths, File)

ב-1994 הפכה מחלת האיידס לסיבת המוות הנפוצה ביותר בעבור צעירים בארצות הברית בגילאי 44-25.

מחאת ACT UP מול בית העירייה של ניו יורק, ביום הראשון של רודי ג'וליאני ברשות העירייה, 1994. באותה שנה הפכה מחלת האיידס לסיבת המוות הנפוצה ביותר בקרב צעירים בארה"ב (AP Photo/Betsy Herzog)

בלי מודעות אבל. לפחות בחלקים מהעולם

ב-1995 אושרה לשימוש תרופה נוספת לאיידס, התוקפת שלב אחר במנגנון הפעולה של נגיף ה-HIV. התרופה, מסוג "מעכב פרוטאז", מונעת את שכפול הנגיף על ידי פגיעה במנגנון חיתוך החלבונים שלו. מנגנון הפעולה השונה אפשר להשתמש בתרופה בשילוב עם התרופה הוותיקה יותר, AZT, וכך התחיל עידן הטיפול המשולב ("הקוקטייל") שעמידות הנגיף כנגדו פחותה. כתוצאה הושגה ירידה של 80% במקרי מוות הקשורים באיידס.

ב-13 באוגוסט 1998 פורסמה בעיתון הקהילה הגאה של סאן פרנסיסקו הכותרת הראשית "אין מודעות אבל". באותו שבוע, לראשונה מאז התפרצה מגפת האיידס 17 שנים קודם לכן, לא הוגשו לעיתון מודעות על נפטרים מהמחלה. כמובן שאנשים המשיכו למות מאיידס באזור מפרץ סאן פרנסיסקו גם אחרי קיץ 1998, אך השער החגיגי היווה סימן דרך משמעותי ומעורר אופטימיות. לפחות במערב.

"אין מודעות אבל". הכותרת הראשית של מקומון הקהילה הגאה בסן פרנסיסקו, אוגוסט 1998

נכון לשנת 2000, למעלה מ-30% מתושבי זימבבווה, בוטסואנה וסווזילנד היו נשאים של נגיף האיידס.

ב-2002 היה האיידס גורם המוות הרביעי בהיקפו בעולם, והמוביל באפריקה שמדרום לסהרה, לפי ארגון האומות המאוחדות.

ב-2007 היו באפריקה שמדרום לסהרה 22.5 מיליון חולי איידס (מתוך 788 מיליון בני אדם), כ-5% מהאוכלוסייה הבוגרת.

PrEP: לחיות עם הנגיף

ב-2012 אושר לשימוש בארצות הברית טיפול תרופתי המסייע במניעת הידבקות בHIV. ה-PrEP, "טיפול מונע לפני חשיפה", מקטין את הסיכוי להידבק ב-90%. עלות הטיפול למי שאינו מכוסה בביטוח בריאות היא מעל 1,700 דולרים בחודש.

ב-2019 נכנס ה"פראפ" לסל הבריאות בישראל, וניתן לקבל את הטיפול באופן מסובסד בקופות החולים.

נשאי HIV, עובדי מין וחברי קהילת הלהט"ב מפגינים נגד מחסור בתרופות נגד איידס בעיר מומבסה בקניה, שנגרם בשל סכסוך בין ממשלת קניה וסוכנות הסיוע של ארצות הברית, אפריל 2021. אחד מכל עשרים וחמישה מבוגרים באפריקה הוא נשא איידס (AP Photo)

עד 2021 גבתה מגפת האיידס מעל 40 מיליון קורבנות ברחבי העולם. 0.8% מאוכלוסיית העולם נושאת את נגיף ה-HIV. ביבשת אפריקה, שם חיים כשני שליש מהנשאים הפעילים אחד מכל עשרים וחמישה מבוגרים נושא את הנגיף.

המגפה של אז, המגפה של היום

נגיף מסתורי מתפשט במהירות בעולם וגובה קורבנות. מקור הנגיף, לפחות בהתחלה, לוט בערפל. הבהלה הציבורית מובילה, בין היתר, לחיפוש אחר שעירים לעזאזל ולהתפרצות של דעות קדומות. אמצעים ראשוניים לדיכוי המחלה מתבררים כבלתי יעילים. גורמים בעלי אינטרס בממשל בארה"ב ובמקומות אחרים מפיצים מידע מוטעה בנוגע לגורמי המחלה והמאבק בה.

עד שהממסד הרפואי והפוליטי מבין נגד מה הוא ניצב משלמים רבים בחייהם. שיעורי מוות גבוהים בקרב אוכלוסיות מודרות ומוחלשות מתקבלים כמעט כמובן מאליו. המגפה העולמית אמנם מככבת בכותרות אבל רוב תשומת הלב התקשורתית מוקדשת למדינות המערב. השלכות המגפה גורמות לשינויים כלכליים ותרבותיים מרחיקי לכת. הסיפור בן 40 השנים נשמע ב-2021 אקטואלי מתמיד.

פעילי זכויות אדם מפגינים מול וועידת האיידס העולמית הראשונה בדורבן, דרום אפריקה ביולי 2016.על השלט: "טיפול לכולם עכשיו!" (AP Photo, File)

בעבור מי שיש להם נגישות לרפואה מתקדמת, מגפת האיידס כבר אינה מאיימת כפי שהיתה ב-20 או 30 השנים הראשונות לקיומה. גם הקורונה, כך נדמה, תיכנע לבסוף בפני כושר ההמצאה האנושי ובפני כוחו של מדע הרפואה. אלא שבראייה עולמית, מחיריהן של מגפות כבדים ומתמשכים יותר במדינות המתקשות גם בשגרה לדאוג לאזרחיהן.

התגייסות מערכות הרפואה העולמיות למלחמה בקורונה עשויה לספק תנופה לחיזוק המאבק למיגור האיידס באפריקה ובמקומות אחרים בעולם. לחלופין, עם חזרתו ההדרגתית של המערב לשגרה של לפני המגפה, עלול "הדרום הגלובלי" להישכח. כדי שהקורונה לא תמשיך, כמו האיידס, לזרוע הרס דווקא בחלשות שבמדינות, על העולם ללמוד את לקחי המגפה "הקודמת", שעדיין משפיעה על חייהם של עשרות מיליונים ברחבי העולם.