איליה פרומסון, מתגורר בהרצליה, עובד בתחום התוכנה
אני גר בהרצליה, מול רעננה, ועובד באיזור התעשייה פולג. המרחק לא גדול, והגיוני מאד לתחבורה ציבורית, אבל זה לא המצב.
השבוע רציתי להגיע לעבודה ונהג האוטובוס פשוט דילג עלי. הפסדתי 40 דקות. בימי חמישי אני צריך להגיע לתל אביב. עד כה היה לי קו ישיר, אבל הכול השתנה עם הרכבת הקלה. ניסיתי להחליף אוטובוס בארלוזרוב, אבל גיליתי שהאוטובוס להורדה בלבד. בסוף נאלצתי לקחת מונית. קשה לסמוך על תחבורה ציבורית, וכרגע אני מוצא את עצמי מוציא רישיון נהיגה.
זה שהאפליקציה עובדת ואפשר לשלם זה מצוין, אבל אני לא יכול לסמוך על התחבורה הציבורית כדי להגיע בזמן ליעד שלי. הבעיה בעיניי היא לא הנהגים, אלא הלחץ שלהם בעבודה.
כבר ארבע פעמים יצא לי להתלונן, וקיבלתי אפס תגובות רלוונטיות, גם מחברות הנסיעות וגם מהחברה. פעם התלוננתי וחזרו אלי ממשרד התחבורה. שאלו אותי האם אני מוכן למסור עדות לחוקר וללכת לבית משפט – אני לא פנוי, אבל נתתי את כל הפרטים. אמרו לי – אתה לא משתף פעולה, אנחנו סוגרים את התלונה.
מהשרה החדשה אני מצפה, קודם כל, לעקוב אחרי מה שקורה בשטח, וליצור חלופה אמיתית להגעה למקומות עבודה ולמקומות נוספים, לא פעם בשעה. אם יש תלונה, שאני אקבל עדכון מה נעשה, לא "זה הועבר לטיפול", "מועבר לאכיפה מנהלית, נעדכן אותך". מעולם לא עדכנו אותי.
חלק מהעוסקים בתחום מנסים לעודד תחבורה ציבורית על ידי העמסת קשיים על בעלי רכב פרטי: צמצום חניות, העלאת עלויות החניה ועוד. הבעיה בגישה הזו בעיניי, מניסיון שלי ולא רק, זה שהיא תעבוד רק אחרי שיש תחבורה ציבורית יעילה. כרגע המצב הוא שלעיתים רבע שעה נסיעה באוטו הופכת לשעה וחצי בתחבורה ציבורית, וזה משהו שבעיניי חייבים לבדוק לפני הפעלת פעולות כוחניות מהסוג שציינתי, אחרת זה לא מעודד מעבר לתחבורה ציבורית, אלא רק יוצר אנטי אצל האנשים כלפי התחום.
הביא לפרסום: ארז רביב
