בהודעת משרד החינוך לרגל פתיחת שנת הלימודים תשע"ז נכתב כי במערכת החינוך בישראל מועסקים כ-180,000 עובדי הוראה. אך כמה מתוך עובדים אלו מועסקים באופן ישיר על ידי משרד החינוך, רשתות החינוך או הרשויות המקומיות, וכמה מתוכם הם "מורי קבלן", בעלי מעמד וזכויות נמוכות יותר מעמיתיהם? את התשובה לשאלה הזו, נכון להיום, משרד החינוך אינו מפרסם – וספק אם היא ידועה לו במלואה.

לילי בן עמי, אחת ממובילות מאבק המורות להעסקה ישירה בעשר השנים האחרונות, עבדה בתיכון "זיו" בירושלים כעובדת קבלן. במשך שש שנים היא נאבקה עד שכל מורי בית הספר הועברו להעסקה ישירה. בתחילה הועסקה בן עמי על ידי אגודת רנה קסין, גוף שעיריית ירושלים העסיקה דרכו מורים בבתי הספר שהיא מפעילה, לצד חברה נוספת בשם אריאל. בערים נוספות פועלים תאגידים דומים – "יובל חינוך" בתל אביב, "מפעלי בית עמנואל" ברמת גן או "החברה העירונית" בראשון לציון.

"מדובר", אומרת בן-עמי, "בכל מיני גופים שהרשות המקומית משתמשת בהן כזרוע ביצועית במערכת החינוך, על מנת להמנע מלתת למורות תנאים של עובדות עירייה. זו מדיניות וזו בחירה של ראש הרשות. לעומתן, יש רשויות שמעסיקות באופן ישיר את המורות". במקרים רבים, משולם למורות הקבלן שכר נמוך יותר, הן מפוטרות מדי קיץ ומוחזרות לעבודה ב-1 בספטמבר, ואינן מתוגמלות עבור ישיבות שהן משתתפות בהן עם שאר המורים.

אופן העסקת המורים במערכת החינוך הישראלית משתנה על פי שלבי החינוך. משרד החינוך מעסיק ישירות את הגננות ואת מורי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים. התיכונים, לעומת זאת, נמצאים בבעלות הרשויות המקומיות או רשתות חינוך ארציות כמו 'אורט' ו'עמל'. כל ה"בעלויות" על התיכונים (הרשויות והרשתות) מחוייבות להעניק למורות את התנאים עליהם סוכם בהסכם הקיבוצי – ומשמשות למעשה כמעסיק ישיר. התאגידים העירוניים אותם הזכירה בן עמי יכולים לשמש כמעקף להסכמים הקיבוציים ולהעסיק מורות בתנאים נחותים יותר.

"הרשות המקומית משתמשת בתאגידים העירוניים על מנת להמנע מלתת למורות תנאים של עובדות עירייה." לילי בן עמי, הקואליציה להעסקה ישירה בחינוך (תמונה באדיבות המצולמת).

לדבריה בבית ספר זיו, שהינו תיכון שש שנתי, היו מועסקות חלק מן המורות שהוגדרו כמורות חטיבת ביניים באופן ישיר על ידי משרד החינוך, וחלקן באופן קבלני, למרות שעשו את אותה העבודה. "רוב השעות שלי היו בחטיבת הביניים, ובשנה האחרונה הייתי רק בחטיבת הביניים, ועדיין הועסקתי דרך רנה קסין. מורות קבלן יש גם בחטיבות הביניים וביסודי, ועבודה כתף אל כתף".

נתונים חסרים

ב'קואליציה להעסקה ישירה בחינוך', מעריכים את מספרם של מורי הקבלן בלמעלה מ-27 אלף מורים – אחד מכל שבעה מורים. הערכה זו נשענת על הצלבה בין מספר מקורות. המרכזי מביניהם הוא בדיקה שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בפברואר 2014 לבקשתו של ח"כ (לשעבר) שמעון אוחיון. בלמ"ס הצליבו את נתוני דו"ח משלח היד (נתוני סקר שבו אנשים התבקשו להגדיר את העיסוק שלהם) עם הקבצים המנהליים של משרד החינוך. בין שני הנתונים התגלה פער של כ-18 אלף איש, שהם מורי הקבלן המשוערים. על פי הלמ"ס, מדובר רק במורים המלמדים מקצועות ליבה בבתי ספר. לנתון זה הוסיפו בקואליציה את המדריכים והמורים של ארבעה פרוייקטים מיוחדים שמפעיל משרד החינוך באמצעות גופים חיצוניים – קרן קרב המספקת שיעורי העשרה (3,200 מורים ומדריכים), תכנית היל"ה לנוער מנותק (1,300 מורים), תכנית החומש למגזר הערבי הדרוזי והבדואי (4,000 מורים), ותכנית מיל"ת לסיוע לימודי לילדים ממשפחות מוחלשות (809 מורים). סכימת כל אלו מגיעה למספר המוערך הכולל – 27,300 מורים.

בדו"ח ממאי 2014 כתב מבקר המדינה כי העסקת מורי קבלן עלולה ליצור מעמדות שונים של מורים בבתי הספר, שיפגעו ביכולות לשפר תהליכי הוראה ולמידה. היעדר המידע במשרד החינוך על זהותם של המורים המועסקים באמצעות גופים מתווכים וכישוריהם, וכן היעדר פיקוח על התאמתם עשויה לפגוע באיכות ההוראה שמקבלים התלמידים. כמו כן ציין המבקר כי העובדה שרשויות מקומיות, חזקות על פי רוב, שוכרות מורי קבלן באמצעות עמותות ותאגידים עירוניים לצורך הקצאת שעות תגבור נוספות פוגעת בשוויון ההזדמנויות ומרחיבה את הפערים החברתיים-כלכליים בישראל. המבקר העריך כי בבתי הספר היסודיים מועסקים כ-4,000 מורי קבלן המלמדים מקצועות ליבה.

ועדת החינוך של הכנסת עוסקת בנושא ההעסקה קבלנית של מורים בעמותות ובתאגידים עירוניים כבר משנת 2006. הפיקוח הפרלמנטרי והמאבק הציבורי הביאו לכך שמשרד החינוך מקיים מיפוי שטח של העסקת מורי הקבלן. נכון לעכשיו תוצאותיו טרם התפרסמו, וייתכן מאוד שגם לכשיתפרסם, לא יכלול את בתי הספר העל יסודיים ואת מקצועות ההעשרה.

בישיבה של וועדת החינוך של הכנסת שהתקיימה בדצמבר 2015 הורתה הוועדה למשרד להעביר לה את תוצאות המיפוי כבר בינואר 2016. אך ממשרד החינוך נמסר ל"דבר ראשון" כי הם עוד מגבשים ומעבדים את נתוני מיפוי השטח של התופעה, וכי בכוונתם לפרסמם בקרוב.

הנחיות סותרות

במכתב ששלחה מנכ"לית משרד החינוך מיכל כהן באפריל 2014 לבעלויות על בתי הספר – רשויות מקומיות ורשתות חינוך, היא הבהירה כי הבעלויות צריכות להיות המעסיקות של עובדי ההוראה בבתי הספר שבבעלותן. "משרד החינוך אינו מאשר העסקת מורים באמצעות כל גורם אחר לשם ביצוע עבודת ההוראה אותה מבצעים מורים במערכת השעות הרגילה, הן במוסדות חינוך רשמיים והן במוסדות חינוך מפוקחים כאמור לעיל" נכתב.

אולם למרות הנוסח החד משמעי האוסר על העסקה קבלנית, מספר סעיפים לאחר מכן כהן כאילו משלימה עם קיומה של העסקה כזו, ומוסיפה כי: "מקום בו מועסקים עובדי הוראה על ידי גורם אחר (לא משרד החינוך או בעלות ברישיון כאמור) ומבצעים עבודה הזהה לעובדי הוראה עובדי המדינה או הבעלות, בשעות המערכת הרגילות (בבחינת עובדי "כתף אל כתף") – חובה על הגורם המעסיק לשלם את שכרם לפי כל דין ובכלל זה הסכמי השכר הקיבוצי החלים על עובדי הוראה בהתאם לשלב החינוך וסוג ביה"ס. על הבעלות חלה החובה לוודא כי הגורם המעסיק מקיים חובה זו". לא רק שהסעיפים סותרים זה את זה, אלא שבהמשך מבהירה כהן שהרגולטור מצפה מהבעלויות על בתי הספר לפקח על עצמן, וקובעת כי חובה עליהן לדווח למשרד החינוך על כל עובדי ההוראה המועסקים בבית הספר, הן באופן ישיר והן באמצעות גורם אחר. למעשה, במשרד החינוך אומרים לבתי הספר כי אם עברו על הכללים – לפחות שידווחו על כך.