תחום הדיור הוזנח בשנה האחרונה, זאת בעקבות מגפת הקורונה והנוכחות החלקית של השר לשעבר יעקב ליצמן בנושא. מאז שר האוצר משה כחלון אף נבחר ציבור לא העמיד את הדיור בראש סדר היום, וגם הוא עסק בעיקר בתחום מסוים: מחיר דירות חדשות, בעיקר לזוגות צעירים. בתחום גדול ומורכב כמו הדיור, יצטרך שר הבינוי והשיכון הנכנס זאב אלקין לקבוע לעצמו סדר עדיפויות ברור, וכמה תכניות דגל. אלה כמה מהנתונים שהוא יצטרך לקחת בחשבון.

7,000 דירות פחות בדיור הציבורי

בדו"ח האחרון שלו, מבקר המדינה העביר ביקורת חמורה על חוסר אחריותה של המדינה לדיור הציבורי. המבקר מצא  שבסוף דצמבר 2019 , היו בבעלות המדינה כ-53 אלף יחידות דיור ציבורי בלבד, רובן בבעלות חברת עמידר (73%),  ועמיגור (21% ). מדובר בירידה משמעותית בכמות הדירות, אותן המדינה מוכרת לבעלים, ומחדשת את הרכישות בקצב נמוך בהרבה. משנת ה-2014 נרשמה ירידה של 7,000 בכמות הדירות הזמינות, גם אחרי רכישה של 2,600 דירות חדשות. בסוף 2019 היו רשומים 3,700 ממתינים לדירה. זמן ממוצע לקבלת דירה עומד על כשנתיים וחצי.

תקופת השר גלנט הגיע המאבק לשמירה על הדיור הציבורי להישגים, עם רכישת דירות חדשות והקפאת חלק מהפינויים, אבל המגמה לא השתנתה. ישראל היא אחת המדינות בהן היקף הדיור הציבורי הוא הנמוך ביותר. על פי המבקר, הוא צופה תוספת של כ-200 דירות בלבד בשנים הקרובות (0.4% מכלל המלאי) שייתנו מענה ל-4.5% בלבד מהמחכים לקבלת דירה.

120 אלף שקלים תוך ארבע שנים

עליית מחירי הדיור נמשכת ותמשיך לעלות. אמש בהתייחסות התקשורתית הראשונה שלו, ציין שר השיכון הנכנס, זאב אלקין, שעלות הדירה בישראל מתקרבת ל152 משכורות: בנושא הזה לצערי אנחנו במקום ה-1 בעולם המערבי"

מחיר הדירה הממוצעת בישראל בארבעת השנים האחרונות עלה ב 120 אלף שקלים, ובמחוז ת"א ב-140 אלף שקלים. על פי מדד המחירים שהתפרסם בחודש אפריל, קצב עליית המחירים השנתי עמד על 9%. בגלל העלייה בתחרות של קונים על היצע נמוך יחסית של דירות באזורי הביקוש, שינויים במדיניות המוניטרית ועליית מחירי תשומות הבנייה, המחירים צפויים להמשיך לעלות.

רמת המחירים הגבוהה ביותר נמצאה בתל אביב, עם מחיר ממוצע של מעל ל-3.2 מיליון שקלים לדירה. אחריה רמת גן וכפר סבא עם 2.2 מיליון וירושלים עם 2.1 מיליון. המחירים הנמוכים ביותר נרשמו בבאר שבע, סביב המיליון שקלים, ומעליה חיפה ואשקלון עם 1.2 מיליון שקלים. עליות המחירים הגדולות ביותר נרשמו בראשון לציון ונתניה (כ-15% בשנה האחרונה) בת ים ואשקלון (כ-10%) וירידה במחירים נרשמה רק בבני ברק.

מאז השר כחלון אף נבחר ציבור לא הכריז מלחמה על מחירי הדיור. כחלון יצר תכנית שהתבססה על תמריצי מיסוי לקבלנים ובנייה מחוץ לאזורי הביקוש והצליחה למתן את העלייה במחירים, אבל בסופו של דבר, לא שינתה את המגמה.

21 אלף דירות בשנה חסרות בחברה הערבית

על פי עמותת סיכוי כ-21 אלף יחידות דיור חדשות נדרשות לחברה הערבית בשנה, ובעיקר לצעירים. בהסכם הקואלציוני בין רע"מ ליש עתיד, הובטח שהממשלה תקדם כ-10 אלף יחידות דיור בשנה, אך לדברי מומחים במגזר, גם ההבטחה תיושם במלואה, היא לא תעמוד בדרישה ההולכת וגדלה אל מול כמות הקרקעות המוגבלת והמחסור בבנייה רוויה.

פתרון בעיית הדיור בחברה הערבית מורכב במיוחד: הוא דורש עיסוק בתחום הקרקעות, עבודה צמודה עם הרשויות המקומיות והתושבים, והתאמת מערכת התכנון למתרחש ביישובים הערביים. במשרד המשפטים עשו עבודה רצינית בנושא והפיקו דו"ח נרחב בנושא, שהמלצותיו ממתינות ליישום.

על פי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיולי 2010,  בין 2016 ל-2019 רשות מקרקעי ישראל שיווקה 13,9000 דירות במגזר היהודי (77.6% מכלל הדירות)  לעומת 2,400 בלבד במגזר הערבי (13.4%), שאר הדירות שווקו בערים מעורבות.

עוד עולה מהמחקר שרק 12% מכלל הגרים בדירות במגזר הערבי שוכרים, וזאת לעומת כ 30% במגזר היהודי. המחקר מצא פער גדול בשיווק תכניות מחיר למשתכן בין המגזרים, כשבין 2016 ל-2019  שווקו ביישובים יהודים מעל ל-130 אלף דירות, 82% מכלל הדירות, בעוד ביישובים ערביים שווקו כ 4,700 בלבד, פחות מ 3%.