שר האוצר לשעבר ישראל כ"ץ העביר קדנציה בלתי רגילה: הוא מילא את התפקיד שנה אחת בלבד, כיהן בצל משבר פוליטי ולא העביר תקציב מדינה, אך עמד באחת הצמתים המרכזיים של המשק הישראלי בעשורים האחרונים, עם פרוץ מגפת הקורונה. וכעת כשהוא מסיים אפשר למנות את הצלחותיו ומחדליו.
במה הצליח?
הרחבת הסיוע: כ"ץ אמנם נכנס לתפקיד פחות מחודשיים לפרוץ המגיפה, אבל דפוסי ההתמודדות ומבנה תכנית הסיוע התעצבו לפני בואו. כ"ץ השתלב במערכת קיימת: מנגון החל"ת והמענקים לעצמאיים ולעסקים כבר הופעלו לפניו, אבל ברשת הביטחון היו חורים רבים. העובדה הזו הולידה תופעה ייחודית לישראל: מחאה כלכלית באמצע משבר הקורונה.
תחת כ"ץ, ובחלק מהמקרים בניגוד לעמדת גורמים במשרדו, עברה תכנית הסיוע מקצה שיפורים, רובם לא גדולים אבל משמעותיים: הקלה במבחני ההכנסה, הארכת תכניות הסיוע וטיפול בקבוצות ספציפיות ש'נפלו בין הכסאות'.
הסיוע הכלכלי לא הפך לנדיב באופן מיוחד, בהשוואה עולמית, אבל הוא הספיק כדי להחזיר את המפגינים הביתה, ולהפוך את 2020 לשנה בה לא התרחב העוני בישראל.
מאבק מול צמרת האוצר: המאבק בפקידות האוצר, אחד המאפיינים הבולטים של כהונת כ"ץ, הקשה על משרד האוצר להתנהל. הוא נוהל באופן כוחני, ולפי דבריה של מנכ"לית המשרד לשעבר קרן טרנר בתכנית ׳עובדה׳, לפעמים גם פוגעני.
דברים אלה הם בגנותו של כ"ץ מלבד העובדה שהוא גם צדק. לפי התיאור של טרנר ושאול מרידור עצמם בתכנית ׳עובדה׳, הם ביקשו לצמצם את תכניות הסיוע, סירבו להבין את גודל השעה ודבקו במדיניות מצמצמת וקמצנית שאבד עליה הכלח. מה שהבינו בארה״ב, בבנק העולמי ובקרן המטבע, מיאנו להבין בדרג המקצועי של האוצר. הם נשארו שבויים בקונספציית הקיצוצים.
במאבק בין השר לפקידות האוצר יש להניח שבאו לידי ביטוי גם מניעים לא ענייניים, אבל בעבור הציבור הישראלי התוצאה היא שחשובה. האם אפשר היה לנהל את המאבק אחרת ולהגיע לתוצאות דומות? אולי. האם המאבק היה מוצדק? בהחלט. בשעת המשבר הגדול הממשלה היתה חייבת להזרים למשק כסף. והרבה.
התוספת לתקציב 2020: הנסיבות בהן נדרש מעקף חוקי עקום כדי לייצר תוספת של 11 מיליארד שקלים לתקציב ההמשכי בעייתיות, וקשורות גם להתנהלותו הבעייתית של כ"ץ בנושא התקציב, אבל ההחלטה הייתה הכרחית. התוספת נתנה אוויר לנשימה למשרדי הממשלה ולגופים נתמכים אחרי שנה של תקציב המשכי חונק, ומנעה פגיעה אנושה בגופים חברתיים, עמותות רווחה ועוד.
במה נכשל?
מחדל ההכשרה המקצועית: אחד הכישלונות המובהקים של הממשלה היוצאת בטיפול במשבר הוא תחום ההכשרה המקצועית. אחת הסיבות לכך היא התעקשותו של כ"ץ לפצל את התחום ולהקים מינהלת הכשרות מקצועיות במשרד האוצר, שתסור למרותו. גורמי מקצוע, אפילו בתוך משרד האוצר, התריעו על בעייתיות ההחלטה הזאת, ללא הועיל. למרות שטרח בהקמתה, כ"ץ עצמו לא התמסר לעבודת המינהלת החדשה ולא עסק בנושא ההכשרה המקצועית במישרין, ובכך הנושא נותר מיותם.
היחסים עם הגורמים במשק: שר האוצר ישראל כ״ץ לא היה מעוניין להתייעץ עם העובדים והמעסיקים ביחס לפעולות הנדרשות בזמן המשבר. הוא הכין את השטח למלחמה, כשהוא זורק אמירות על קיצוץ במגזר הציבורי בכלי התקשורת.
עוד לפני דיון רציני בנושא, הוא פרסם מתווים ותכניות לקיצוצי שכר שזכו לקיטונות של ביקורת מהמומחים שבכלכלני ישראל. אחרי שנים של דיאלוג בין משרד האוצר וההסתדרות, דיאלוג שהוביל בין היתר למגוון רפורמות מוצלחות, כ"ץ החליט לשרוף את הגשרים, מה שהוביל לנתק ארוך עד ליומו האחרון בתפקיד. דבר מהתכניות שפרסם ממילא לא יצא אל הפועל.
ועדיין, המגזר הציבורי המשיך לפעול ביתר שאת בקורונה, עם הסכמי שכר ייחודים. העבודה המשותפת בין ההסתדרות והאוצר נעשתה ללא השר.
קיום שולחן עגול שמשתף את כל הגורמים במשק כמו נגיד בנק ישראל, ההסתדרות וארגוני המעסיקים, יחד עם הממשלה, היה יכול להפיק פתרונות יצירתיים וגמישים להתמודדות עם המשבר. 400 אלף מובטלים בצאת הקורונה הם חלק מהמחיר שמשולם על היעדר שיתוף פעולה מהסוג הזה.
היעדר חל״ת גמיש ומדיניות עידוד תעסוקה: המדיניות של כ״ץ היתה פאסיבית. רשתות הביטחון אמנם נתנו הגנה משמעותיות לשכבות רחבות באוכלוסייה, אבל לא הייתה כלל מדיניות של עידוד תעסוקה. ההצעות לחל"ת גמיש לא קיבלו יחס רציני, וכל התכניות לעידוד תעסוקה היו חלקיות ומוגבלות מאד וגם המעט שיצאו אל הפועל, לא הצליחו. בתקופת כ״ץ, מדינת ישראל לא פעלה בצורה אפקטיבית כדי להמריץ את שוק העבודה.
היעדר תקציב מדינה: היום לאף אחד אין ספק שהוויכוח סביב התקציב הדו-שנתי שהביא לפירוק הממשלה היה בעצם הקרב על מוכנותו של ראש הממשלה לקיים את הסכם הרוטציה עם יו"ר כחול לבן, בני גנץ. אבל למשך תקופה ארוכה טען נתניהו שמדובר ב"שיקולים מקצועיים", וכ"ץ היה שם כדי לגבות אותו, חמוש בלוחות זמנים בעייתיים וטיעונים עמומים.
אפשר אולי להבין את השיקולים הפוליטיים האישיים שגרמו לכ"ץ לצדד בעמדה הזו, אבל זה לא פוטר אותו מאחריות לכך שמדינת ישראל מתקיימת כבר יותר משנה וחצי ללא תקציב מדינה.
בלי תכנית יציאה: השר כ"ץ לא הכין תכנית יציאה רצינית מהמשבר, כזו שתזניק את המשק ותרים את הכלכלה. הדיבורים על תכנית השקעות היו מנופחים, כשבפועל חוץ מלהתיר למוסדיים להגדיל את ההשקעה שלהם, תכנית שמתגלגלת כבר שנים, לא הוצע אופק חדש לכלכלה הישראלית של אחרי המשבר, מנועי צמיחה וחזון. זו אחת מהנקודות החלשות ביותר בקדנציה של כ"ץ. מבט לארה״ב עם המהפכות הגדולות של ביידן וילן: השקעה עצומה בתשתיות, באנרגיה חלופית, במערכות הציבוריות ובשוק התעסוקה, מעוררת קנאה.
השורה התחתונה
ישראל כ"ץ מילא תפקיד משמעותי בכלכלת ישראל בזמן הקצר שבו היה שר אוצר. עשרות המיליארדים של תקציבי הקורונה העניקו למיליוני ישראלים רשת ביטחון יציבה וחשובה. הכסף זרם. אבל עידוד אקטיבי של תעסוקה והכשרות מקצועיות לא היה. גם לא תכנית יציאה מהמשבר בצורה של השקעות גדולות במשק. נראה שכ״ץ בעיקר ניסה לעבור את השנה מלאת המשברים הזו, ולשרוד.
