"האפרטהייד בוטל אבל הגזענות נותרה" מספר דיוויד שוורץ (27), שעלה ארצה לפני שלוש שנים מקייפטאון. "נפגשתי עם שחורים רק כמשרתים" נזכר גדעון שמעוני (84), שגדל ביוהנסבורג. היום (חמישי) מציינים בדרום אפריקה 30 שנה לביטול חוק מרשם האוכלוסין, על פיו נרשם צבע עורו של כל אזרח לצד פרטיו האישיים במטרה להפריד בין שחורים ללבנים במדינה.

תיקון של חוק מרשם האוכלוסין היה לצעד הסמלי המובהק ביותר לסיום מדיניות ההפרדה הגזעית שנמשכה למעלה מארבעה עשורים. מוקדם יותר באותה שנה בוטלו חוקים מפלים אחרים, אולם רק עם ביטול הרישום של צבע העור בתעודת הזהות ניתן היה לקבוע כי הזכויות החוקיות של השחורים והלבנים בדרום אפריקה שוות.

צעדת מחאה אל עבר קייפטאון נגד האפרטהייד בדרום אפריקה, 1960 (צילום: AP Photo)

חניכים בתנועות הנוער הציוניות בדרום אפריקה לקחו חלק במאבק נגד האפרטהייד, אולם לאחר עלייתם ארצה נאלצו להתמודד עם טענות שישראל נוהגת במשטר אפרטהייד בעצמה. המרואיינים בכתבה זו רואים את עצמם כאנשי שמאל, והם ביקורתיים כלפי מדיניות ישראל בשטחים, אולם הטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד מקוממת אותם.

"את תחושת עליונות הלבנים ינקתי מרגע שנולדתי"

"ההתנגדות לשלטון האפרטהייד נולדה אצלי בתנועת הנוער הציונית בה התחנכתי והדרכתי" מספר גדעון שמעוני, פרופסור אמירטוס במכון ליהדות בת זמננו באוניברסיטה העברית. "התנועה היא שהובילה אותי להתנגד למשטר האפרטהייד כאדם וכיהודי".

פרופ' גדעון שמעוני. ""התנועה היא שהובילה אותי להתנגד למשטר האפרטהייד" (צילום: אלבום פרטי)

שמעוני נולד ביוהנסבורג ב-1937. עם גיל ההתבגרות, ולאחר ששלטון האפרטהייד הרשמי החל ב-1948, הצטרף בגיל 11 לתנועת הנוער הציונית 'הבונים'. עם השנים נהיה למדריך בתנועה, לרכז קן ובהמשך למזכ"ל התנועה בדרום אפריקה. שמעוני התנגד למשטר האפרטהייד מראשית דרכו. "את תחושת הגזענות, העליונות של הלבנים, ינקתי מהסביבה שלי מרגע שנולדתי. נפגשתי עם שחורים רק כמשרתים. באותה העת גם בדרום ארצות הברית זה היה המצב. אני מתבייש בחברה בה גדלתי, בערכים אליהם התחנכתי בבית".

יש קשר בין הזהות היהודית והציונית שלך להתנגדות לאפרטהייד?
"היהודים שהגיעו לדרום אפריקה ממזרח אירופה נחשבו ללבנים, ועל כן זכו בפריבילגיות הגזעיות של הלבנים. התפיסה הרווחת בקהילה היהודית הייתה שאסור לה להתערב בפוליטיקה אלא אם כן יש פגיעה בקהילה עצמה. כלומר אין בעיה שתתנגד לאפרטהייד כאזרח המדינה, ואכן רבים מהלבנים שהתנגדו לשלטון היו יהודים, אבל אל תפעל בשם היותך יהודי.

"כיושב ראש מועצת התנועות הציוניות בדרום אפריקה התנגדתי לגישה הזו של הקהילה היהודית אותה ראיתי כגלותית. הפתרון היחיד בו האמנתי הוא עלייה לישראל, כלומר הגשמת הציונות. לצד זאת חשוב לציין שהיו לא מעט יהודים גזענים שהצדיקו את האפרטהייד".

שוורץ, שמתגורר היום בחיפה, הוא בוגר תנועת הנוער הציונית "הבונים דרור" בדרום אפריקה. העיר קייפטאון שבה גדל היתה בעבר עיר "נקייה משחורים". "בתקופת האפרטהייד גירשו את השחורים מהעיר", הוא מספר.

דיוויד שוורץ. "האפרטהייד בוטל אבל הגזענות נותרה" (צילום: אלבום פרטי)

"גם היום חיים בה די מעט שחורים. נוסף לכך למדתי בבית ספר יהודי, אז 99% מהאנשים שסבבו אותי היו לבנים. שחורים ראיתי רק כמשרתים או כעובדי שירות. גם היום, 30 שנה לאחר שהאפרטהייד הסתיים מבחינה חוקית, ניתן להרגיש בהפרדה בין שחורים ללבנים".

הפרדה של כל תחומי החיים

באפריקאנס, שפתם של הלבנים ה"אפריקאנרים" בדרום אפריקה, משמעות המילה "אפרטהייד" היא הפרדה. ואכן, מערכת החוקים שבוטלה בדרום אפריקה לפני 30 שנה, ביקשה להפריד בין השחורים ללבנים באופן כמעט מוחלט. האיסורים על מגע בין שחורים ללבנים נגעו לכל תחומי החיים, ממערכת החינוך, עבור באזורים מותרים למגורים ולשהייה ועד יחסי אישות. כמובן שגם לפרלמנט הלאומי לא התאפשר לשחורים להצביע.

ילדים משחקים בפארק ציבורי ללבנים בלבד בעיר יוהנסברג בדרום אפריקה, בזמן שמטפלת שחורה עוברת ברקע, 1966. האיסורים על מגע בין שחורים ללבנים נגעו לכל תחומי החיים (צילום: AP Photo/Dennis Lee Royle)

ההפרדה הגזעית הולידה מאבק אזרחי בתוך המדינה האפריקאית, לצד חרם בינלאומי שהונהג על ידי אומות המערב. בשנת 1990 עלה לשלטון במדינה פרדריק וילם דה-קלארק מהמפלגה הלאומית, שהכריז עם כניסתו לתפקיד כי מדיניות האפרטהייד נכשלה ופעל בנחרצות לביטולה. דה קלארק היה נשיאה הלבן האחרון של דרום אפריקה, וביטול האפרטהייד זיכה אותו, לצד נלסון מנדלה, בפרס נובל לשלום בשנת 1993.

נלסון מנדלה ופרדריק וילם דה-קלארק, לאחר בחירתו של מנדלה לנשיא דרום אפריקה, 1994. מדיניות האפרטהייד נכשלה (צילום: Photo/Greg English)

חוקים נוספים שבוטלו לצד החוק למרשם אוכלוסין נגעו לאזורי מגורים נפרדים, איסורי תנועה חופשית במדינה, שלילת אפשרותם של שחורים לבעלות על קרקעות וביטול הפרלמנטים הנפרדים לשחורים ולבנים.

"מבלבלים בין גזענות ולאומנות"

בשנים האחרונות המושג אפרטהייד נשמע על פי רוב בהקשר של הסכסוך הישראלי פלסטיני. ישראל מואשמת באפרטהייד, בין היתר על ידי מנהיגים דרום אפריקאים, פעילי שמאל מרחבי העולם ופלסטינים, המקדמים את תנועת החרם נגד ישראל (BDS).

"הטיעון שישראל היא מדינת אפרטהייד מבוסס על בלבול בין מושגים", מסביר חוקר השואה פרופ' יהודה באואר (95). "מבלבלים בין גזענות ללאומנות. האפרטהייד יצר הפרדה על בסיס צבע העור, וחיבר לשם כך לפחות שתי קבוצות של לבנים (בריטים ואפריקאנרים) מצד אחד, ותריסר קבוצות של שחורים מנגד. המטרה הייתה להפריד ביניהם במטרה לשמור על עליונותם של הלבנים.

פרופ' יהודה באואר. "הטיעון שישראל היא מדינת אפרטהייד מבוסס על בלבול בין מושגים" (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

"הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא סכסוך לאומי. שתי קבוצות המסוכסכות על קרקעות, משאבים ושליטה. מדיניות ההפרדה בין יהודים לפלסטינים נובעת משיקולים ביטחוניים ביסוד. גם אם בחלק מהמקרים השיקולים מוטעים, זה לא שההפרדה נעשתה מטעמים של שמירה על הגזע.

"לאוכלוסייה שאותה מדכאים לא בהכרח אכפת בשל איזה משתי הסיבות, גזענות או לאומנות, זה נעשה. אבל מבחינת הגדרת המשטר זה שונה ויש בזה חשיבות. יש כאן דיכוי שמכיר בעצם שוויונו העקרוני של הזולת המוגדר כאויב".

"מצב היסטורי חברתי ייחודי"

טענת האפרטהייד הישראלי אולי מתבססת על בלבול מושגים, אבל זה לא אומר שהיא נולדה בטעות. "הגדרת ישראל כמדינת אפרטהייד עזרה לפלשתינים להקים את תנועת ה-BDS ולהכריז חרם על ישראל", מסביר שמעוני. "התפיסה מאחורי זה היא שאם החרם על דרום אפריקה דחף אותה לסיום האפרטהייד, אז חרם על ישראל יביא לסיום הכיבוש. לשיטתם חרם הוא הדרך היחידה לשנות את המצב. אבל זה מגדל קלפים הבנוי על שקר, כי המשטר הישראלי איננו אפרטהייד.

הפגנה נגד האפרטהייד בקייפטאון, דרום אפריקה, 1976. במהלך ההפגנה נהרגו 33 מפגינים שחורים. "התפיסה מאחורי זה היא שאם החרם על דרום אפריקה דחף אותה לסיום האפרטהייד, אז גם החרם על ישראל יעשה כך" (צילום: AP Photo)

"המושג אפרטהייד הפך למילת קוד גנרית ואינסטרומנטלית עד כדי איבוד כל משמעות. אפרטהייד הוא מצב היסטורי חברתי ייחודי ומסוים שהתרחש בדרום אפריקה בין שחורים, צבעוניים (מעורבים גזעית ואסייתים, א.ל ומ.מ) ולבנים. הנחת המוצא של משטר האפרטהייד הייתה שיש קבוצה גזעית ששווה יותר מקבוצה אחרת ויש למנוע כל מגע בין הקבוצות.

אלכסנדרה, צפונית ליוהנסברג, דרום אפריקה, 25 שנה לאחר סיום האפרטהייד. "גם היום ניתן להרגיש בהפרדה בין שחורים ללבנים" (צילום: AP Photo/Themba Hadebe)

"החוקים הם רק האופן בו האידאולוגיה מתבטאת במציאות. איפה ובמה תעבוד, איפה מותר לך לנוע, עם מי אתה יכול להיות בקשר ובטח בקשר אינטימי. הנחת המוצא הייתה שלגזע הלבן יש צורך, ובעיקר זכות מוסרית, ליהנות ממעמד של עליונות על האחרים הנחותים מהם. האפרטהייד היה רק סיסטמטיזציה, הרחבה, והצדקה של סדר חברתי שהיה קיים מראש בדרום אפריקה".

אז למה מכניסים את האפרטהייד לכל ביקורת נגד ישראל?
"המושג 'אפרטהייד' נועד לעשות דמוניזציה  והוקעה מוחלטת של מדינת ישראל. משתמשים במושג אפרטהייד כדי לטעון שהאתוס האידיאולוגי של אפרטהייד בדרום אפריקה, העליונות הגזעית של הלבנים ששעבדו את השחורים והאמינו בתורת הגזע, זהה לאתוס הציוני".

ואין דמיון בין מצב הפלסטינים בעזה או בגדה המערבית לזה של שחורים בדרום אפריקה של תקופת האפרטהייד?
"עיקר המאבק של האפריקאים השחורים בדרום אפריקה לא נסוב על עצמאות, כי אם על שוויון. המאבק של הפלסטינים לעומת זאת הוא בעיקרו מאבק לאומי, למען החלפת ההגמוניה ושליטה של יהודים בהגמוניה ושליטה של פלסטינים. על כן חלוקה טריטוריאלית לא הייתה סבירה במקרה של דרום אפריקה, לעומת זאת היא סבירה ויש שיגידו הכרחית במקרה שלנו.

הפגנה נגד האפרטהייד בכניסה לחוף ים ללבנים בלבד, דורבן, דרום אפריקה, 1989. "עיקר המאבק של האפריקאים השחורים בדרום אפריקה לא נסוב על עצמאות, כי אם על שוויון" (צילום: AP Photo/John Parkin)

"כל קשת הפעולות והתהליכים של משטר הכיבוש ביהודה ושומרון, החל מגזל אדמות, דרך מגבלות דרקוניות, וכלה באמצעי דיכוי, ככל שהם ראויים לגינוי החריף ביותר, אינם אפרטהייד כפי שהכרנו בדרום אפריקה.  את צורות הדיכוי האלה שאנחנו רואים בשטחים ניתן למצוא בכל מיני מדינות אחרות בעולם, ובכל מיני מצבים של כיבוש בתר-מלחמתי או הגמוניה אתנית או לאומית, בחברות מפולגות ומסוכסכות מבחינה אתנית, לאומית או דתית".

"קטסטרופה מוסרית ומעשית"

לדברי שמעוני, השוואה פרטנית בין האפרטהייד והמצב בשטחים מגלה קווי דמיון ושוני, אך הוא מתעקש "שהשונה עולה לאין שיעור על הדומה".

מה ההבדל העיקרי?
"מהות הסכסוך פה היתה ונשארה בין שתי תנועות לאומיות. לעומת זאת בדרום אפריקה המאבק התפתח על רקע שררה כמעט מוחלטת בת מאות שנים של מיעוט לבנים על רוב עצום של אפריקאים.

נלסון מנדלה ואישתו, וויני, יוצאים מכלא ליד קייפטאון ב-1990, 27 שנים לאחר שמנדלה נכלא. "השחורים רצו חיבור, שוויון זכויות בפני החוק, ואילו הפלסטינים מבקשים הפרדה, שלטון נפרד, וחוק משלהם" (צילום: AP Photo/Greg English)

"כמו כן, המאבק של השחורים בדרום אפריקה היה שונה מהותית מהמאבק של הפלסטינים. השחורים רצו חיבור, שוויון זכויות בפני החוק, ואילו הפלסטינים מבקשים הפרדה, שלטון נפרד, וחוק משלהם. חלקם גם מבקשים לחסל או לסלק אותנו מכאן".

בביקורו של דה-קלארק בישראל ב-2015 הוא אמר שאין כאן אפרטהייד, אבל הזהיר שאם נספח את השטחים ללא מתן זכויות לפלשתינים עשוי להתפתח כאן אפרטהייד. מה דעתך?
"הסיבה שהוא אומר זאת היא כי סיפוח השטחים דומה לשלב האחרון באפרטהייד, מה שכונה בזמנו 'האפרטהייד הנאור' וכלל הקמת בתי נבחרים נפרדים לשחורים ולצבעוניים. בשנות השמונים של המאה הקודמת ידו של המחנה שדגל ב'אפרטהייד נאור' הייתה על העליונה ומתוקף כך חלק מהחוקים בדרום אפריקה השתנו ונוצרה מערכת שיש בה דמיון מסוים למצב שבו נספח את השטחים מבלי לתת לפלסטינים אזרחות.

פרדריק ווילאם דה קלארק, נשיא דרום אפריקה לשעבר, נואם בכנס נלחמים בגזענות באוניברסיטת תל אביב, 2015. "אני מאחל לנו שלא נגיע למצב הזה" (צילום: Tomer Neuberg/FLASH90)

"נהגו לומר על השחורים 'שיגורו ויעבדו פה אבל יצביעו וידאגו לעצמם שם'. כלומר השחורים יכלו לגור ולעבוד באזורי הלבנים, בתנאים שהלבנים קבעו, רובם כפועלים ומשרתים, אבל את זכויותיהם הפוליטיות מימשו במקום אחר. הבחירה הזאת התבררה כקטסטרופה מוסרית ומעשית והחזיקה רק שנים בודדות. אני מאחל לנו שלא נגיע למצב הזה".